שערי עזרה קיד

שאם יהיה עוד בדבר ג"כ צד אחר להקל הגם שאינו חזק כ"כ הצד ההוא להסמך עליו עכ"ז אזלינן לקולא לסמוך על ס' הי"א לומר המלוה שהוא מוחזק קי"ל כמ"ד דלא הוי אלא א"ר. אבל היכא דליכא צד אחר עוד המסייעו להקל ס"ל למרן לפסק הלכה כמ"ש בסתם דהוי ר"ק ובפרט דהיא סברת הרמב"ם ז"ל דאפי' הפוס' האח' ז"ל דכתבו דהאי כלל דסתם וי"א שכותב מרן ז"ל דהלכה כסתם זה אינו מוסכם וז"ד הוא לדון כן לכתחי' אבל המוחזק יכול לישען על ס' הי"א וכמי שהאריך בזה ה' הון יוסף בסי' ח"י ד' מ'. מ"מ עיין שם בד' מ"ב ע"א מ"ש המ"ס המלך ז"ל ע"ז וז"ל ולדידי אף דיהיבנא ליה כל דיליה בכלל זה מ"מ בנד"ז א"א לומר כן מאחר דדין זה דפסק מרן בסתם היא ס' הרמב"ם ואיכא אתריה דהרמב"ם כמ"ש הלק"ט ח"א סי' קפ"ב ועיין להחש"ש בתחי' כללי הקי"ל או"ד מ"ש שם וא"כ בנד"ז דאיכא הרמב"ם בס' זו של הסתם ליכא מאן דפליג דהלכה וה'ן מורים כן ולא מצי"ל קי"ל עכ"ד. ועיין שם בד' נ"ד דנר' דגם מוהרי"ז ז"ל מסכים בזה. עוד בה אומר דמה שישב הכנה"ג ז"ל אינו מתישב להיכא דשני המקומות הם בחח"מ ובמקום אחד סתם בלתי חולק ובמקום הב' הביא ג"כ ס' החולק בשם י"א. ומוכר"ל דמרן ס"ל לפסק הלכה כס' הסתם שהביא בראשונה כיון שגילה דעתו ד"ע במ"א דס"ל כן מדהביא ס' הסתם דוקא וכנז"ל. וא"כ בנ"ד הגם דבסי' ר"ד הביא סתם וי"א מאחר דבדין זה בעצמו גילה דעתו במ"א דס"ל להלכה כס' הסתם מדלא הביא כ"א ס' הסתם בודאי שנאמר דפסקינן הלכה כהסתם ולא מצי"ל קי"ל כהי"א כנ"ל. ומהאמור לדידן בעירנו דמשק יע"א דנוהגים לקנות מיד הלוה ולכתוב בשטר העיס' דזיכה והקנה למלוה משפר עסקיו כשיעור סך העיס' הנז' ובחגו"ש להתעסק בשפ"ע בזמן פ' לקרב הריוח וכו' ולכשיגיע הריוח בז' הנז' עד סך פ' יקח בעד שט"ו סך פ' והנשאר ליתנם לבעה"מ. ואין נאמן לומר שלא עלה ריוח הנז' כ"א בש"ח בס"ת דוקא ובנאמנות וכו' על סך קו"פ ובחתי' העדים והוא רחוק המציאות דלא עלה ריוח בשפ"ע בכ"ז הנז' ודאי הגמור דלשם נתינה גמורה מהריוח נתן. ובלא"ה אינו נאמ"ל שלא עלה ריוח כ"א בש"ח בס"ת כתנאי שהתנה מתחילה ע"ע. ומכ"ש היכא דכתב פרעון הריוח ע"ג השטר דאז בודאי דאינו נאמן שוב כלל וגובה ממנו הכל והוא פשוט ותול"מ. לשוני ע"ט ס"ט: סימן י"ד

שאלה גבינה שהעמידוה בקיבה כשירה אצל גוים ע"י שומרי ישר' ואחר שקנו אותה הבעלי בתים ומלחוה ונתנוה בחבית אחר יו"ד ימים נמצא בחריץ אחד חתיכת עור קיבה קטנה. ולשאול הגיעו כיצד הדין של החריץ ההוא וגם דין שאר הגבינות שעמו אם הם אסורים או לא

תשו' הנה אם נמצא חתיכת בשר ממש בגבינה ה' באר המים בחיו"ד סי' כ"ח כתב דאין כאן בית מיחוש לאסור דאף את"ל דנפל הבשר בעודו חלב מ"מ לענין כבוש הוי ספק ובב"ח דהוי דרבנן כדאמרי' בפא"ע ובפכ"ה בב"ח חידוש הוא דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי וא"כ הו"ל סד"ר ולקולא וכמ"ש מורם בהגהה ביו"ד סי' ק"ה והפר"ח שם. ומשום כבישה בגבינה עצמה הא נמי ליתא דלא שייך כבישה אלא בדבר לח וצלול כמבואר במורם סי' ק"ד ס"ב והפר"ח שם עכ"ד. ולע"ד ליכא ביה צד ספק כלל אם הוא כבוש הבשר בחלב דבודאי הוא דלית ביה צד ס' כבוש מאחר דספק כבוש הוא פי' שאנו רואים שנכבש רק שהוא ס' אם נכבש מעל"ע ועז"א מורם שם ס' כבוש אסור מלבד בב"ח וכו' והט"ז הניחו ד"ז בצ"ע ודעתו להתיר בספק והוב"ד בבאה"ט שם סק"ג ע"ש. וא"כ החלב שמגבנים ממנו דא"א שיניחו אותו כך חלב צלול מעל"ע ואח"כ יגבנו ממנו דמתקלקל הוא ושוב אינו מועיל כנודע כ"א שתיכף מגבנים הגבינה ולמרבה גו"ד שעות הוא שמשתהא החלו צלול ושוב מגבנים אותו בודאי דלית ביה צד ספק כבוש כלל ומותר גמור הוא. וכ"ז בנמצא חתיכת בשר ממש ברם בגוונא דנ"ד דנמצא חתיכת עור קיבה יש לעלות עה"ד לומר דנאסרה הגבינה מאחר דעוה"ק הוא דבר המעמיד, וקי"ל דדבר המעמיד אפי' באלף ל"ב האמנם הא ליתא מאחר דהגבינה נעשית ע"י שומרי ישר' בקיבה כשירה יש לספק לומר דחתיכת העור היא מעז"ק כשירה ופסק מרן ז"ל ביו"ד סי' פ"ז סי"א אם העמיד גבינה בעו"ק כשירה אם יש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת וכתב הש"ך ז"ל דלעולם משערינן בס' ע"ש. ובנד"ז דיש הרבה ששים נגד חתיכת עוה"ק ודאי שרי והגם דיש לספק ולומר כי שמא חתיכת העור היא מעו"ק נבילה וטריפה שנפלה מקודם לתוך קיבה הכשירה או שעכשיו נפלה מחיק הגוי לתוך החלב או שהוא הפילה בידים והיא של עו"ק נבילה וטריפה ובהמה טמאה ופסק מרן ז"ל שם דהמעמיד בזה אוסר בכל שהוא. וכ' מורם ז"ל הטעם משום דדבר האסור בעצמו ומעמיד אפילו באלף ל"ב ובהש"ך מבואר יותר וז"ל החילוק בזה כתבו הפוס' דעו"ק כשירה הוא מותר בפ"ע ולית ביה איסור אלא משום חיבורו בגבינה כל אימת דלא יהיב טעמא לאו בב"ח הוא אלא כל חד באפיה נפשיה קאי. אבל עור נבילה וכיוצא בו שאסור מעצמו כיון שהוא מעמיד אנו רואין כאילו האיסור בעין ע"כ והוב"ד בבאה"ט שם, עכ"ז מאחר דאינו בודאי שכן הוא אלא שהוא ספק אם היא מעו"ק נבילה וכיוצא או שמא היא מעו"ק כשירה. ומצאנו ראינו דמוהרש"ל ז"ל בפכ"ה סי' ק"ו פסק דאפי' המעמיד בעו"ק נבילה בטל בס' הבי"ד הש"ך שם בס"ק ל"ו וכ"ע דאין דבריו מוכרחים ע"ש. א"כ מעתה נוכל לומר דגם מרן ומורם ז"ל דאסרו בעו"ק נבילה וכיוצא בכ"ש הי"ד כשהוא ודאי מעו"ק נבילה משא"כ אם הוא ספק ס"ל דמשערי' בס'. וכפי"ד איזה פוס' ז"ל דס"ל דבמקום ספק עבדי' ס"ס גם נגד דעת מרן ז"ל וכבר כתבתי בזה באורך במ"א יעו"ש. א"כ גם כאן איכא ס"ס ס' הלכתא כמ"ד דאף המעמיד בעוק"נ בטל בס' ואת"ל דלא קי"ל הכי אלא כמרן דעוק"נ אוסר בכ"ש הי"ד כשהוא בודאי עוק"נ משא"כ בספק י"ל דגם הם ס"ל דבטל בס' ובנ"ד יש בחלב כו"כ ס' נגד חתי' העור: ובלא זה ג"כ כבר כתב מורם ז"ל שם בהא דהמעמיד בעור קיבת נבלה דאוסר בכ"ש דוקא שלא היה שם מעמיד אחר רק האיסור אבל אם היה שם ג"כ מעמיד היתר הוי זוז"ג ומותר אי איכא ס' נגד האיסור. והש"ך כתב ע"ז נר' דדוקא כשאין האיסור יכול להעמיד לבדו בלא ההיתר הא לא"ה אסור ע"כ. וגם הבאה"ג כ"כ בשם הט"ז ושכן מצא בדברי הרמב"ם בפט"ו מהמ"א ע"ש, ועיין ג"כ בש"ע יו"ד סי' קמ"ב סי"א שכ"כ שם מרן ז"ל דכל דבר איסור ודבר מותר גורמין לו ה"ז מותר בכ"מ. ועיין עו"ש בסע"ד גם עיין בחא"ח סי' תמ"ב בבאה"ט סקי"א דכתב בשם הט"ז ז"ל דאם העמיד המי דבש שקורין מע"ד בשמרים של שכר אסור כל המע"ד בפסח. ואם העמידו גם בשמרים שאינם חמץ הו"ל זוז"ג ומותר כמבואר ביו"ד סי' פ"ז ע"כ. וא"כ בנ"ד דאיכא מעמיד אחר של היתר ולא די אלא שהוא מרובה הרבה כו"כ