שערי עזרה קיג

נגד דברי מוהריב"ל ז"ל. והפרמ"א ז"ל שם בח"א סי' קט"ו דקצ"ז כתב דאם לא נתן הריוח כ"א שהעלם על עצמו קרן וריוח שעשה מחדש שטר שמודה המקבל שמסר בידו בעל העסק כ"כ מעות דהיינו שיעור הקרן וריוח לא הוי כמ"ש א"ע כיון שכל זה היה חיוב בטעות ואי' איסור דרבנן. גם לס' מוהריב"ל ז"ל דס"ל דכת"י הוי כא"ע מודה הכא דבשלמא בההיא דא"ע אין איסור בדבר אלא תליא מילתא בהודאתו וכל דאמר א"ע הויא הודאה גמורה וגמר ומתחייב וקבל החובות באחריותו לפי שיש הנאה בזה ואם אח"כ נתקלקלו התיבות מזליה גרם ולפיכך א"י לחזור בו. אבל כל שאין שם הודאה גמורה לא קיבל עליו החובות והיכא שיש איסור רבית מה לנו ולחיובו אפי' יהיה החיוב גמור כיון שיש בו איסור לא שבקי' ליה למלוה שיעבור על איסור דרבנן ומנכה לו מן הקרן ולא יפרע אלא הקרן לבד. וחילוק נכון הוא ומוכרח מכח סתירת דברי הראב"ד אהדדי עש"ב

נמ"ל מהאמור דאם כבר נתן המתעסק ריוח לבעה"מ ועתה רוצה לחושבם מהקרן וליכא שטר על הקרן בפלוגתא היא מתנייא וכל דלא אמר א"ע בשעת נתינת הריוח מידי פלוגתא ל"נ ויכול המוחזק לומר קי"ל ומנכה אותם מהקרן. והיכא דאיכא שטר על הקרן דכ' הש"ך ז"ל דגם הראב"ד ז"ל מודה דהוי כאומר א"ע לדעת האו"ת ז"ל ז"ד שלא היה הריוח יותר מהחצי של הקרן וכתבנו לעיל דשאר הפוס' ז"ל לא חילקו בזה. גם היכא דנתן כת"י שחייב כו"כ אם יכול אח"כ לו' טעיתי בחשבוני בפלוגתא מתנייא וכנז"ל. וזה הוא דוקא למקומות התופסים דגל הקי"ל אמנם אנן בדידן דבתריה דמרן גרירן ע"כ אשר יאמר כה"ז והביא סברת הבהע"ט והבעה"ת בראשונה בסתם וס' הראב"ד בשם י"א וידוע דכל כהאי ס"ל לפסוק הלכה כסתם א"כ אי יהיב ליה באפי סהדי אע"ג דלא אמר א"ע א"נ מודה דכי יהיב ליה בשם רווחא אמ"ל לאו כ"כ השתא למיחשב ליה לשם קרנא וכו'. ועם שכבר נודע דכלל זה דהיכא שמביא מרן ז"ל בש"ע בתחי' בסתם ושוב אח"כ בשם י"א דס"ל לפסוק הלכה כסתם זה הכלל יש מהפוס' דס"ל דאינו מוסכם כמ"ש הפוס' האח' ז"ל עיין בס' י"מ בכללי מרן הש"ע ואני עני הדעת כתבתי בזה במ"א וא"כ עדין יש פתחון פה להמוחזק לומר קי"ל כס' הי"א שהביא מרן ז"ל. מ"מ הכא שאני יען דמרן ז"ל גילה דעתו במקום אחר דדעתו לפסוק הלכה כס' הסתם עיין בש"ע חיו"ד סי' קע"ז ס"כ דכתב המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח כל שנה ולבסוף טוען שלא היה שם ריוח אינו נאמן מאחר שנתנו לשם ריוח ע"כ. ושם לא הביא סברת הי"א כ"א ס' הבהע"ט והבעה"ת דוקא הרי שגילה דעתו ד"ע שכן ס"ל לפסק הלכה מעתה ליכא למיחש בזה תו לסברת מיעוט הפוס' דס"ל דאין כלל זה דסתם וי"א דהלכה כסתם מוסכם מאחר דבדין זה בעצמו גילה דעתו במ"א ופסק הלכה כסתם. ועיין בס' חוט המשולש בתשו' סי' כ' בדין קניה בחוב לגבי שכירות ומשכונא וכו' דכתב דמרן ז"ל בח"מ סי' ר"ד סעיף יו"ד הביא י"א וי"ח וכפי הכלל המסור בידינו דכשמביא מרן י"א וי"א בדין א' ס"ל כי"א בתרא. ועדין הלב מהסס כיון שלא גילה דעתו כמאן ס"ל עדין יש לדוחה לדחות דלאו כללא כיילינן. אבל מצאנו ראינו בסי' קצ"ה דשם גילה דעתו הר' בב"י וכ"פ בש"ע וז"ל שכירות ומשכונא וכו' הרי לך בהדיא דסברת מרן דהמכר כשנעשה במלוה ל"ק וכו' ע"ש. דמדבריו יש להביא ראיה במכ"ש להיכא דהביא מרן בש"ע סתם וי"א דרוב הפוס' ס"ל דכללא הוא דהלכה כסתם גם להוציא ומיעוטא הם דס"ל דאין זה כלל מוסכם כ"כ להוציא מהמוח' דגם באתרא דאזלי בעקבותיו של מרן עדין המוחזק י"ל קי"ל כהי"א שהביאה מרן. מ"מ מאחר דמצאנו ראינו דמרן ז"ל גילה דעתו ופסק להלכה כהסתם במקום אחר ודאי תו לדידן דגררינן בתריה דמרן לא חיישי' לס' הי"א שהביא במ"א לומר קי"ל אלא פסקינן הלכה כסתם לכ"ע גם להוציא. ועם דנראה דיש סתירה לזה ממ"ש הכנה"ג חיו"ד סי' קס"ד הגב"י אות ט"ז ע"ד מרן הב"י ז"ל שכתב ולדבריהם יש לחזור כל הפירות שאכל וכו' נ"ב כ"פ בס' הקצר בהחלט. ויש לתמוה דבחח"מ סי' ר"ז ס"ט כ' הסברא אחרת בשם י"א דפירות שאכל תוך ג"ש אינו מנכה דלא הוי אלא א"ר. וי"ל דלא כתב שם מחלוקתו בצידו אלא משום דהתם דבממונא קא עסיק כתב ב' הסברות לשאם יהיה המלוה מוחזק שיכו"ל קי"ל כמ"ד דלא הוי אלא א"ר ואיני מנכה כלום מפירות שאכלתי תוג"ש. אבל הכא דבאיסור קא עסיק החליט המאמר לומר ה"ז ר"ק ומחזיר לו כל הפירות לומר דהירא את דבר ה' לא ידבק בידו שום איסור רבית ע"כ. הרי דמדבריו ז"ל יוצא דבר סת'ר למש"ל. לזאת אשיב ואומר דמלבד דאחהמ"ר דברי הכנה"ג ז"ל בתירוצו הם קל"ט דבשלמא לשון מרן בב"י שכתב ולדבריהם יש לחזור כל הפירות שאכל וכו' יש מקום לסבול פי' זה לומר דהירא את דבר ה' לא ידבק בידו שום איסור רבית ויחזיר הפירות שאכל. אבל דבריו שבסה"ק דכתב ואם אכלם הוי ר"ק ויוצאה בדיינים אינו סובל כלל פי' זה דהירא וכו' מאחר דקאמר ר"ק ויוצאה בדיינים ופי' הוא דאפילו שהמלוה מוחזק מוציאים הדיינים ממנו בע"כ ונותנים ללוה דהוא ר"ק וכפי"ד ז"ל איך מוציאים ממנו הלא יוכ"ל המלוה שהוא מוחזק קי"ל דלא הוי אלא א"ר. וכפי מ"ש ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו בס' פני יצחק ח"א סו"ס פ"ה וז"ל ול יטעה הרואה דברי מרן החבי"ב ז"ל דכתב אם טען וכו' דנר' דאנן ל"ט וכו' דהא ודאי ליתא דהא כבר הסכימו כל הפוס' ז"ל דטענת קי"ל אף אם לא טען הבע"ד אנן טעני"ל כמו שיראה הרואה בכללי הקי"ל וכן בדין וכו' ואנן בדידן טעני"ל ע"ש. וא"כ מהראוי הוא דאף דלא טען איהו טענת הקי"ל הנ"ל אנן נטעון בעדו ולא לעשות מעשה היפך ממש ולהוציא ממנו. הן אמת מ"ש מע' יצ"ו דכבר הסכימו כל הפוס' ז"ל וכו' אנכי הרואה דדב"ז אינו מוסכם מכל הפוס' עיין בס' בני אהרן סי' כ"ד דס"ל דאנן ל"ט בעד הבע"ד טענת קי"ל ע"ש והבי"ד ה' לב שלמה באות קו"ף וכ"ע שם וז"ל ובחפשי בספרו בכללי הקי"ל מצאתי שכתב בסי' כ"ה אות י"ח וז"ל כי היכי דהמוחזק יכול לטעון קי"ל ה"נ ב"ד טוענים ליורשים מ"ץ ח"ב סי' ה' וכ"כ בתשו' וכתבתי עוד דה"ה לנפרעין שלא בפניו וכו' הרי שהוא בעצמו כתב דדוקא ליורשי' או של"ב טעני' קי"ל אבל כשהבע"ד בעצמו בפניו ואינו טוען קי"ל אנן ל"ט ליה. והיא מילתא בטעמא דמאחר דהדין הוא אח"ר להטות ובפרט בברירה שבירר לנו מרן הב"י ז"ל אלא שהאח' ז"ל תפסו דגל הקי"ל א"כ מאחר שהוא אינו טוען קי"ל היכי נספי ליה אנן איסור ונחזיק בידיה ממון שהוא גזל בידו לדעת רוב הפוס' וכן גמרתי בדעתי לדון מכאן והלאה בע"ה עכ"ד. ועיין בס' חיים ביד סי' פ"ט. מ"מ הבע"ד בעצמו כולהו אית להו דיוכ"ל טענת קי"ל וכיון שכן מדוע פסקיה לדינא בסכינא חריפא דהוי ר"ק ויוצאה בדיינים וסגר הדלת בפני טענת הקי"ל דאית ליה באופן דדברי הכנה"ג ז"ל לי הדל ק"ט. ולדעתי הפעוטה בדוחק י"ל לתמיהתו דמרן ז"ל ס"ל להלכה כס' הרי"ף והרמב"ם וכאשר השרישנו בזה דג' עמודי ההוראה כשהם תרי מיגו תלת קיימי בסברא אחת הוא פוסק כמותם ולכן בחיו"ד פסק כוותייהו בהחלט נגד ס' הרא"ש וגם בחח"מ תפס בתחי' בסתם להלכה כן דכן הוא ס"ל לפסוק הדין ומה שהביא אח"כ עו"ש ס' הי"א הוא להיכא