שערי עזרה קי

לאסור הגם דהיה שוה שהיה בו ריוח הרבה דנראה דהוא שוה בשעת המכר כמו שהוא לוקח לאח"ז עכ"ז לא התיר כ"א מטעם דאיכא תנאי בדבר וכו' וע"ז הוא מביא מ"ש מרן הב"י בשם הנ"י והמרדכי בתחי' וכנ"ל. ועיין בהמש"ל ז"ל שם דהביא דברי מוהרשד"ם ז"ל והאריך בהם יעו"ע

שוב אחכ"ר לה' מוצל מאש ז"ל בסי' דו"ה דהאריך במתנה אי מעכשיו וכו' אם איסו"ז גם במוכר בשיוייו בי"ב והביא דברי הרמב"ם והרמב"ן והטור ז"ל ושאר הפוס' וכתב דמה שנ"ל בזה המחוור שבכולם דמעולם בדבר שהוא שער ידוע או שומתו ידועה ופי' ואמר אם מעכשיו בק' ואם לגורן בק"ך ואותן ק"ך הם שוים עתה בשוקא חריפא ששער שלו הוא בכך או ששומתו שלו ידועה ששוה כך אליבא דכ"ע מותר גמור משום דאין כאן אגר נטר ומ"ש אם מעכשיו בק' היה רוצה למחו"ל ומה שאסרה במתני' הוא בדבר שאין שומתו ידוע ושער קבוע ובזה במפרש אסור והאריך בזה להסכים דברי הרמב"ם דכתב דאינו חייב ליתן לו אלא מה שהיה שוה כפי הדברים הנ"ל ובזה פי' דברי מוהרשד"ם בתשובה הנ"ל דאף שמדברי השאלה נראה שלא היה תוס' על המקח כלל אלא שהיה שיוייה. מ"מ כיון שסתמא הוא שלא היה שער שלו קבוע וגם לא היה שומתו ידועה אפילו שהיה שוה כל אפייא שוין דאסור הוא במפרש אם מעכשיו וכו' ואי"צ להאריך זת"ד הרב ז"ל. גם האריך במ"ש מוהרשד"ם ז"ל בסוף בענין התנאי ומקח באיסור וכו' יעוש"ב. הנה גם ה' מוצל מאש ז"ל התיר בשהיה שוה י"ב ופי' ואמר אם מעכשיו וכו' כס' המחנ"א והבדש"ש ז"ל ברם הוא ז"ל לא התיר בזה כ"א כשהיה השער קבוע וגם ששומתו ידוע אזי גם במפרש אם מעכשיו וכו' מותר ובלא"ה שאין השער קבוע ואין שומתו ידוע אפי' שהיה שוה כן בין התגרים לא יתן לו לא מה שהיה שוה ממש באותו זמן לכל מי שבא לקנות במעות בעין והמחנ"א והבדש"ש לא זכרו לדברי ה' מוצל מאש ז"ל, ושם בדברי המחנ"א בד"ה והיה נ"ל לומר וכו' חילק כמו שחילק המוצ"מ ז"ל. ובש"ע סי' קע"ג ס"ג מכר לו סחורה בי"ב ע"מ לפורעו לאח"ז יכול לומר לו תפרע לי מיד ולא אקח ממך אלא עשרה. כתב מורם ז"ל בהגהה ודוקא שכבר נגמר המקח בי"ב וזכה בו הלוקח כבר אבל אם קודם שנגמר המקח אמ"ל תפרע לי עכשיו יו"ד שוב אסור ליקח אח"ז י"ב. וה' פתחי תשו' שם בסק"ד כתב ע"ז וז"ל עיין בס' תפארת למשה דכתב דאפי' שוה י"ב אסור דמ"מ כיון דנתרצה ליקח יו"ד הרי אילו הי"ל מעות ליקח ביו"ד ובשביל המתנה נותן לו י"ב ע"ש ע"כ. ולא היה צריך להביא זה מס' תפארת למשה שהרי מרן הב"י ז"ל נר' כן דס"ל וכמ"ש המחנ"א ז"ל בדעתו וגם מדברי מוהרשד"ם ז"ל נראה שכן ס"ל וכנז"ל. ויש לעיין בדברי שעה"ת שער מ"ו ח"ד סי"ב ובדברי הג"ת ז"ל שם אות כ"ב דלע"ד יש מדבריהם נפקותא לזה

א. עיין בס' פאת נגב חיו"ד סי' י"ד דאם ראובן ימכור לשמעון הפוליסא בכתי' ומסירה נמצא שאין כאן הלואה אלא שקנה בפחות והויא מכירה גמורה. ואעפ"י שמתנים שאח"ז קצוב יחזור האחריות על המוכר מותר. וראיה לזה ממ"ש הסמ"ע ח"מ סי' ר"ז עמ"ש הש"ע וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו המכר בזמן פ' או כשיתן לו המעות הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה. וכ' הרב דל"ד למ"ש דאם התנה המוכר לכשיהיו לי מעות החזירם לי דאסור הלוקח לאכול הפירות דהתם שאני כיון דכל שעה שירצה נותן המעות אי"כ מכר אלא הלואה. אבל הכא כיון דעד זמן קצוב א"י לתת המעות הו"ל מכירה לזמן קצוב ומותר לאכול הפירות בזמן הקצוב. גם הפ"מ ח"ב סי' פ"ט האריך להוכיח דכל דמתנה דעד זמן הקצוב לא יוכל לתת המעות אלא לאח"ז הקצוב אי"כ רבית. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דמוכרו לו כדינו והאחריות על הקונה ע"ז הקצוב אף דמתנים דאח"ז יחזור האח' על המוכר שרי. איברא שהפ"מ ז"ל שם כתב עוד דמדברי מוהרימ"ט משמע לאסור גם בס' כהו"ע כ' לאסו' וא"כ ה"ה בנ"ד וכו' עש"ב. וכתבתי דברי הפאנ"ג ז"ל אולי יש ללמוד מדבריו להקל לענין הכומביאליה שיש לישר' על הגוי ומוכרה לישר' אחר בפחות דצריך שיהיה האח' כולו על הלוקח כדי שלא יחזור על המוכר בכל סך הכומביאליה ויהיה רבית בדבר כנודע וכותב לו ג'ירו דהו"ל כמכירה ומסירה אולי יש צד להקל עפי"ד כיון דאיכא זמן קצוב גם שאח"ז יחזור האח' על המוכר בכל הסך וזה לי למזכרת לעת הפנאי ג"כ אשנה פ"ז

ב. הרב ראש יוסף אישקאפא ז"ל חח"מ סי' נ"ב כ' כיון דלא כתיב בתו' חזרת הרבית כמ"ש בגזילה אפשר דלא מיקרי לאו הניתק לעשה ולוקים עליו המלוה והלוה אע"ג דאפשר בחזרה ע"כ. ואנכי העבד קל"ט ע"ד דהרי מבואר בש"ס בפי' דלא לקי וכ"פ הרמב"ם בה' מלו"ל פ"ד הג' וז"ל אעפ"י וכו' אין לוקין וכו' ע"ש ובודאי דגם הטור כן ס"ל. והמש"ל ז"ל שם ה"ו הביא סוף דברי הרב ראש יוסף הנ"ל והק' עליו ואנכי לא ידעתי מדוע לא העי'ר עליו עמ"ש בתחילת לשונו כנ"ל וצ"י: סימן י"ג

אם נתן מקבל עיס' לבעה"מ ריוח שנה ושנתיים ושוב טוען שלא היה ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן מהקרן מה דינו הנה מרן בש"ע ח"מ סי' פ"א ס"ל כתב וז"ל המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח בכל שנה ולבסוף טען שלא היה ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן בשביל הקרן. אי יהיב ליה רווחא באפי סהדי א"נ מודה ליה דכי יהיב ליה בשם רווחא אמ"ל לאו כ"כ השתא למיחשב ליה לשם קרנא וגבי ליה כוליה אע"ג דלא אמר א"ע. אבל אי יהיב ליה בסתמא משתבע דלא הוה ביה רווחא ויחשוב מה שנתן לו בקרן. וי"מ שאו' שאפי' נתן הריוח בפני עדים אם לא אמר א"ע אפי' נתנם לשם ריוח ישבע עכשיו שלא היה ריוח וכל מה שנתן יעלה לו לשם קרן ע"כ. וסברא הראשונה היא סברת בעה"ת וס' הב' היא ס' הראב"ד ז"ל. וכ' הש"ך ז"ל בסקע"ז דע"כ ל"פ הראב"ד על בעה"ת אלא בכה"ג שח"ל הקרן בע"פ. אבל אם יש לו על הקרן שטר וכה"ג בענין שהיה מוכרח לשלם לו הקרן בלי שום טענה מודה ליה דלא שייך השטאה ולו' עדין יש לי תחת ידי דהא יכול זה להוציא ממנו בע"כ הקרן בכח השטר וכו' ודאי נתינה גמורה היתה וכנ"ל עיקר לדינא. ולס' הראשונה אע"ג דיכול לומר פרעתי הקרן אינו נאמן לומר טעיתי וסבור הייתי שיש שם ריוח כ"א עד שיברר שטעה דוקא דאם אינו מברר שטעה אף שאומר שטעה אינו נאמן אע"ג דיש לו מיגו דפרעתי הקרן ע"ש. גם המבי"ט ז"ל בח"א סי' מ"ג חילק כן כהש"ך ז"ל בין שטר לבע"פ דשם בנ"ד ההלואה היתה סך ן' פרחים ופרעו מהם י"ב והמתעסקים טוענים שלא היה שם ריוח ומה שפרעו הי"ב מעיקר סך הן' פרחים וכתב ע"ז דאם היה שטר ועדים אינו נאמן לומר שנתן לשם קרן אבל כל שלא היה אלא שטר חתום בחת"י ולא כתוב בו נאמנות דיכול לטעון פרעתי כפי"ד הפוס'