שערי עזרה י

בהגה"ט שם כתב בשם הרדב"ז ח"א סי' ל"ז דכל שאין מכוין להנאת רחיצה אפי' שאין בו אלא משום הכון מותרת ע"כ. ועיין ג"כ בדברי הב"ח ז"ל בסי' ז' מ"ש בשתי הלשונות ע"ד הטור ז"ל יעוש"ב. אשר מכל זה נראה דבשאר הימים יש להחמיר ליטול ידיו משום הכון אף בלא שפשוף

ובדרך זו נלך לפרש דברי ההגמ"י ה' תפילה פ"ז דכתבו וז"ל אבל אם נכנס רק להשתין מים יש מרבותינו שלא היו מברכים אפי' אשר יצר כיון שאי"צ ליטול אא"כ שפשף כדלקמן בפ"ז מה' ברכות. אמנם ר"י היה רגיל לברך אשר יצר אף אחר קטנים וכ"כ מורי רבי' בתשו' ע"כ. דמ"ש שאי"צ ליטול אא"כ שפשף היינו מדינא אי"צ ליטול אבל משום הכון נוטל וכמ"ש בה' שבי"ע פ"ג וכנ"ל. גם מ"ש בפ"ז מה' ברכות עמ"ש הרמב"ם שם דין ח' יצא אחד מן המסובין להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס. וז"ל פי' אותה ששפשף בה כדאמר בפ"ג דיומא מצוה לשפשף וכו' אבל אם לא שפשף פר"ת דאי"צ ליטול כלל, הילכך אפי' שפשף וצריך ליטול לא יברך מידי דהוה אידיו מלוכלכות בטיט וצואה שאי"צ לברך כשנוטל ידיו וכן מורי רבי' לא היה מברך אפי' אשר יצר אמנם ר"י היה רגיל לברך א"י ע"כ. היינו אי"צ ליטול מדינא אבל משום הכון יש לו ליטול

וחזי הוית להב"ח ז"ל בסי' ז' דהקשה דברי ההגמ"י אהדדי דבפ"ז מה' תפילה כתב דרבו היה מברך א"י אף אחר קטנים כס' ר"י ואילו בפ"ז מה' ברכות כתב בהיפך דרבו לא היה מברך א"י. ותי' דדבריו שבפ"ז מה' ברכות אינו על מוהר"מ בר ברוך אלא על רבינו מאיר שהביא הסמ"ג והוא היה קדמון למוהר"ם ב"ב וכן משמע דההגהות בפ"ז העתיקו לשון הסמ"ג ממש ע"כ. ונר' דגירסתו בדברי ההגמ"י שבפ"ז מה' ברכות היה כתוב לפניו וכן מורי רבינו מאיר לא היה מברך וכו'. ולזה תירץ דרבינו מאיר אינו על מוהר"ם ב"ב. האמנם אנן בדידן אינו כתוב בספרים שלפנינו תיבת מאיר והיא בלי שם שכ"כ וכן מורי רבינו לא היה מברך וכו' וכמ"ש בפ"ז מה' תפילה וכפי"ז תירוץ הב"ח ז"ל הוא דוחק. ומלבד זה מ"ש דרבי' מאיר לחוד ומוהר"ם ב"ב לחוד ורבינו מאיר הוא היה קדמון למוהר"ם ב"ב. יש לעמוד ולהעיר בזה דהנה רביה דההגמ"י הוא ניהו רביה דהרא"ש והמרדכי וכמ"ש מוהראנ"ח ז"ל בתשו' סי' ק"ל דשלשתן הם תלמידים דמוהר"ם והוא ניהו מוהר"מ ב"ב מרוטנבורק ז"ל וכמ"ש מוהר"ם אלאשקאר בתשו' סי' ל"ג ומרן ב"י ז"ל בכמה מקומות עיין בהחיד"א ז"ל בס' שה"ג ח"א מער' מ' אות כ"ג וועד לחכמים מער' מ' אות י"א כתב וז"ל מוהר"ם ב"ב מרוטנבורק רבו של הרא"ש והמרדכי והגמ"י כמו שהזכרתי אני בעניי בשה"ג ח"א וח"ב והרב מוהר"י ן' גוייא ז"ל בס' טל אורות הנ"מ ערער על זה והשיג על גדולי עולם ואני הדל כתבתי על דבריו בסוף ועד לחכמים ח"א ד' נ"ד ע"ב בס"ד ע"כ. ומוהר"מ ב"ב מרוטנבורק הוא רבינו מאיר רבו של ההגמ"י עיין בס' שה"ג ח"ב מער' מ' סוף אות ל"ז דכתב וז"ל וידוע דהרמנ"ע שכותבים הפוס' הוא על מוהר"ם ומ"ש ה' דבר שמואל סי' ר"ה הרמנ"ע רבינו משה רבו של ההגמ"י נר' דט"ס הוא וצ"ל רבינו מאיר ע"כ. גם שם במער' ה' אות ט' כתב דההגמ"י חיברם תלמיד מוהר"ם מרוטנבורק ומזכיר תמיד לרבו מוהר"ם. ושם הרב המחבר הוא כשם רבו רבינו מאיר הכהן כמ"ש בנדפס ע"כ. ובס' עין זוכר מער' תי"ו אות ל"ב כתב דסתם ר"ם הוא מוהר"ם ב"ב והוא ר"ם שידוע שהוא רבו של ההגמ"י ושמעתתיה בפומיה כוליה יומא ע"ש. ובס' יד מלאכי בד' קצ"ז ע"ד אות ס' כתב וז"ל ר"מ שהוא רבינו מאיר סתם הנזכר בדברי המרדכי הוא רבו מוהר"ם מרוטנבורק ז"ל שכנה"ג וכו' והוא הוא מוהר"ם ב"ב עיין שו"ת ב"ח סי' ס"ח ועיין עו"ש באות ח' מ"ש בזה. ושו"ת הב"ח שהביא משם הי"מ ז"ל כעת אינם תחת ידי אכן כפי"ד הי"מ שהביא בשמו הוו דבריו שבשו"ת סתראי למ"ש בספרו הב"ח בסי' ז' הנ"ל ויש לישב

תבנא לדיננא דבשאר הימים הגם דאי"צ ליטול מדינא מ"מ יש לו להחמיר וליטול ידיו משום הכון וכנז"ל ותול"מ זהו משנלע"ד: סימן ג'

תפילה. עמ"ש בש"ע א"ח סי' ק"ח דין ג' דוקא בזמן תפילה וכו' כ' מוהריק"ש ז"ל וז"ל ודוקא עם תפי' בזמנה דהיינו שיהא סמוך לה בכדי שתתישב דעתו עליו כ"כ הראב"ד והרשב"א וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב ומתפלל ומקדים תפילה שבזמנה ואחריה מתפלל תשלומין וכיון שכתב משלים אותה בזמן תפילה למה וכו' א"ו לאשמעינן שצריך שתהיה מיד אחריה ולכן כתב אחריה ולא כתב אח"כ וזה דקדוק נכון. אמנם לא דקדקתי כן אלא מפני שמצאתי להראב"ד והרשב"א שכ"כ בפירוש עכ"ד. וה' יד אהרן ז"ל שם בהגב"י הביא דקדוק מוהריק"ש מל' הרמב"ם דדוקא צריך שתהיה תפי' התשלומין סמוכה לתפי' העיקרית משא"כ אם עבר זמן שוב אין לה תשלומין וסיים שכתב דיען שלא בא הדבר מפורש בהראב"ד והרשב"א לכן הוכרח לדייק כן מל' הרמב"ם. וכתב ע"ז וז"ל ולי נר' דזה תלוי בכונ' דברי הרשב"א ז"ל אם כונתו כמו שהבין מרן לעיל סי' פ"ט ודאי שאין שום גילוי מדברי הרשב"א. אבל אם נאמר שאין כו' הרשב"א כמו שהבין מרן ז"ל שכן הוא האמת וכמ"ש הפר"ח ז"ל לעיל ודאי שמדברי הרשב"א יש להבין כמו שהכריח ז"ל מדברי הרמב"ם עכ"ד. ות"ה אני על דבריו דמוהריק"ש קאמר שהוא דקדוק נאות ולא דקדק כן אלא מפני שמצא להראב"ד והרשב"א שכ"כ בפירוש. ואיך קאמר הי"א דמוהריק"ש כתב שלא בא מפורש בהרשב"א והראב"ד משו"ה הוכרח לדייק כן מל' הרמב"ם. ואם נאמר שהי"א ז"ל כן היתה נוסחתו בדברי מוהריק"ש שהראב"ד והרשב"א לא כ"כ בפירוש וכמו שכן הובאה הנוסחא זאת בדברי ה' בני חיי כיעו"ש וע"ז כ' הי"א ז"ל את דבריו הנ"ל. לע"ד אכתי לא יגהה מזור דמלבד שהוא טעות הניכר ומוכיח מהלשון עצמו דבתחי' לשונו כ' דדוקא עם תפי' בזמנה דהיינו סמוך לה כ"כ הראב"ד והרשב"א וסיים ע"ז שכן נר' מדברי הרמב"ם וכו' וא"כ איך אפשר שיסיים בלשונו אח"כ שהראב"ד והרשב"א לא כ"כ בפי' דשוב לא יכונו דבריו יחד תחי' הלשון עם סופו ובודאי צ"ל שהוא ט"ס והנסחא האמיתית היא זאת מפני שמצא להראב"ד והרשב"א שכ"כ בפי' וכנ"ל. ועוד שאיך אפשר לומר שיכתוב שלא בא מפו' בהראב"ד והרשב"א. דהרואה יראה דבפירושא איתמר בדברי הראב"ד דבפ"ג מה"ת כ' ועוד נ"ל שכל אלו התשלומין שאמרו אינם אלא עם התפילה האחרת שבאה בזמנה וכו' ע"כ. הרי שהוא בא מבואר ומפו' באר היטב. באופן שדברי הי"א ז"ל שגבו ממני וצ"י. והנה החיד"א ז"ל במחב"ר אות ז' הביא דברי מוהריק"ש ז"ל הנ"ל ומ"ש שכ"כ הראב"ד והרשב"א וכו' ולא העיר ע"ד הי"א ז"ל. וראיתי להרב זכו"ל הררי ז"ל בסי' י"ז שהבי"ד מוהריק"ש וגם מ"ש ע"ד הי"א ז"ל דזה תלוי בכונ' דברי הרשב"א ז"ל אם כונתו כמו שהבין מרן או כונתו כמ"ש הפר"ח וכו'. וכתב עליו וז"ל ואני עני כבר כתבתי דחס ליה למרן שלא הבין כן בשו' הרשב"א אלא דתרתי מילי קתני כדכתיבנא וזהו שחזר ושנה לנו