שערי עזרה קו

לדעת הרבנים אלו בנושא שטר זה הוא אסור דדוקא התם בנדון הרבנים ז"ל דליכא אגר נטר כלל וכמ"ש הריטב"א ז"ל בלשונו שאי"כ אגר נטר לי אמנם בנושא שלפנינו דאיכא אגר נטר לי ומתרבה כפי הזמן ודאי שהוא אסור אליבא דכ"ע ואפי' מדאורייתא יעו"ש. וה' המבי"ט ז"ל בח"א סי' נ"א האריך להוכיח דגם על נדון מוהרלנ"ח ז"ל ליכא איסור מדאורייתא אלא מדרבנן יעו"ש. ועיין ג"כ בדבריו בסי' רצ"ח בנדון ההוא דכתב דלא הוי אלא איסור מדרבנן יעו"ש. ובתחי' ההשקפה הוק"ל אני הדל ע"ד שנראים דסתרא"י נינהו דבסי' נ"א האריך ע"ד מוהרלנ"ח ז"ל במ"ש בנדונו דאית ביה איסור תו' ואיהו ז"ל פליג וס"ל דלא הוי כ"א איסור מדרבנן. ואילו בסי' רצ"ח נר' דס"ל בנדון מוהרלנ"ח דהוי איסור תו' ודוקא בנדונו שם הוא דחשיב ליה דהוי מדרבנן כיעו"ש וכעת דבריו צ"י. והכנה"ג ז"ל בחיו"ד סי' קע"ז הגב"י אות נ"ח כ' וז"ל אפי' האריך הזמן עוד מהזמן דשם הקנס רבית דרבנן הוי ושרי ביתומים הרמ"ט ח"א סי' רצ"ח גם הרא"ם ח"ב בתשו' סי' כ"ג התיר בנכסי יתומים אבל לא נתבאר בדבריו אי הוי כנדון הרשב"א או אפי' נדון הרמ"ט שהאריך הזמן עוד עכ"ד. ויש לעמוד ע"ד שהרי שם ה"ה כמבואר בדבריו דבנדונו דוקא הוא שהתיר ביתומים משא"כ באינשי דעלמא דאיכא חשש הע"ר שחשש לה הרשב"א ורש"י ז"ל. ועל דברי מהר"י מאורלינ"ש ז"ל שהוב"ד במרדכי דיש בה הארכת זמן תמה עליהם. ולא התיר ליתומים כ"א בנדונו דליכא אריכות זמן כיעו"ש ואיך קאמר הכנה"ג ז"ל דלא נתבאר בדבריו וכו' ולע"ד שהוא מבואר בדבריו. והיותר תימה דהכנה"ג ז"ל עצמו שם באות נ"ח עמ"ש מרן הב"י ז"ל דמ"ש בהגהות מרדכי דמצא טופס שטר בשם הר"י דאורלינ"ש ז"ל נ"ל דלכ"ע אסור וכו' ע"ז כתב אפ' גם הרא"ם ח"ב סי' כ"ג כתב על הגה זו והוא תמוה וגם הרלנ"ח סי' ק"ג והרדב"ז ח"א סי' נ"א דחו הגהה זו מהלכה ומוהרמ"ט ח"א סי' נ"א כתב דרך א' בהגהה זו לאוקומא אליבא דהלכתא וכו' ע"ש. הרי דאיהו ז"ל בעצמו כתב דהרא"ם תמה על הגהה זו וכללו עם הדוחים אותה. ואיך כתב בכאן דלא נתבאר בדבריו. ועוד יש לעמוד בדברי הכנה"ג ז"ל בחיו"ד סי' קע"ז בהגב"י אות נ"ח הנ"ל שכתב דמוהרלנ"ח סי' ק"ג והרדב"ז בח"א סי' נ"א דחו הלכה זו וכו' ע"ש. דאיך כלל למוהרדב"ז עם מוהרלנ"ח דמוהרלנ"ח ס"ל דהוי ר"ק בשטר דהר"י מאורליני"ש ז"ל והרדב"ז ס"ל דהוי הע"ר וכמו שמבואר בדבריו בח"א סי' נ"א ע"ש. ועיין ג"כ בהרדב"ז ח"ג סי' תקי"א שכן מבואר ג"כ שם בדבריו כן יעו"ש. וראיתי לה' שער אשר ח"א בחיו"ד סי' ח' שהק' ע"ד הרדב"ז ז"ל שפי' בדברי הרשב"א דס"ל בהאי שטר דהרי"מ ז"ל שהוא משום הע"ר שהוא פלא דהרי מפורש בדברי הרשב"א דס"ל דהוי ר"ק. ולא ידעתי מדוע לא הוק"ל ג"כ בדברי הכנה"ג וכנ"ל

ועיין בס' ג"ת בשער מ"ו ח"ד אות ל"ב שהבי"ד הרשב"א ז"ל שבח"ב סי' ב' שכתב דבאומר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' משם ואילך אתן לך כו"כ בחדש ה"ז רבית גמורה ולא תהיה כזאת בישראל. כתב הג"ת ז"ל דיש להסתפק בדברי הרשב"א אי חשיב ליה רבית של תורה או דרבנן. והבי"ד מוהרלנ"ח דס"ל שהוא אסור מה"ת והאריך על דבריו להוכיח דלאו איסור ש"ת הוא. וכ' דלפי"ז שפיר קא דייק הרב בב"י דודאי אסור לכ"ע דאין לך הע"ר גדולה מזו וכו' ולא גזר עליו שהוא קצוצה כדברי מוהרלנ"ח ז"ל. ומ"מ לענין מעשה נר' דאית לן להחמיר עליו ולא נדייניה כסתם הע"ר אלא יהבינן ליה דין א"ר יעוש"ב ולא זכר לדברי המבי"ט ז"ל, ועיין עו"ש דעמ"ש שם בעה"ת ולא עוד אלא אפילו הגיע זמנו ואמ"ל ארויח לך זמן עד שנה אחרת ואם לא תפרעני מה שהלויתיך בזמן ההוא תתחייב לי מעכשיו ולזמן העכוב שתתן לי באלפיים ה"ז מותר ואעפ"י דמתחזי כאגר נטר לי. כ' ע"ז הג"ת ז"ל איכא למידק מאי רבותא איכא בהארכת הזמן משעת ההלואה דמדקאמר ולא עוד וכו' משמע דהארכת הזמן חמירא טפי. ואדרבא נראה דזו ואצ"ל זו הוא דהא רבותיו של הרמב"ם והוא ז"ל עמהם מקילים טפי בהרוחת זמן מבשעת הלואה. ושמא אפשר דהכל בחד ענין הוא דמעיקרא אמ"ל בשעת מת"מ אם לא תפרעני בזמנו אתה תפרע בזמן העכוב אלפיים דינרים ובא הזמן ולא פרע באופן שכבר נתחייב באלפיי' דינרים וקאמר תו שאף אח"ז יכו"ל עוד אם לא תפרעני בסוף שנה אחרת תתחייב באלפיים דינרים אחרים. ואע"ג דהשתא איגלאי מילתא דמרבה שכר מעות פעם ופעמיים כפי התרבות הזמן והו"ל כאגר נטר והוא דאסו' משום הע"ר קמ"ל דמותר. ואין ספק דלכתחי' ראוי לחוש לדעת הרשב"א ובה"ת ז"ל וכ"ש דמשמע מדברי רי"ו שמסכים עמם עכ"ל דכפי דברי הג"ת ז"ל יוצא דאיכא הפרש בין אם נשלם זמן הראשון שקצבו ביניהם ושוב חזרו והתנו על זמן אחר כתנאי הראשון וכן ע"ז האופן אם נשלם זמן השני וחזרו והתנו ג"כ על זמן אחר ע"ז הדרך דאזי לכתחי' ראוי לחוש לדעת הרשב"א וסי' אבל בדיעבד אם כבר התנו ובאופן שלא יש אס' בדבר אזי התנאי קיים ויכול המלוה להוציא מיד הלוה. וכל זה כשהוא בדרך קנס סתמי שאינו מתרבה בהתרבות הזמן אזי למר כדאי"ל דמותר לכתחי' ולמר כדאי"ל דהוי הע"ר. אבל אם הוא באופן שהולך ומתרבה בהתרבות הזמן כגון שבתחי' הוא אומר אם יעבור הזמן יפרע בכל חדש וחדש כו"כ זה הוא ענין השטר של הר"י מאורלינ"ש ז"ל דכתב מרן ז"ל ע"ז דלכ"ע אסור ושהרשב"א כ' על תנאי כיוצא בזה ה"ז רבית גמורה ולא תהיה כזאת בישראל. באופן דבנשלם תנאי הא' ושוב התנו מחדש ג"כ על זמן השני וכן עז"ה הוי דינו ממש כדין תנאי של זמן הא' דלכתחי' יש לחוש שלא לעשות כן אבל בדיעבד התנאי קיים ומוציא המלוה מיד הלוה. ומיהו כבר כתבנו לעיל דאין זה מוסכם מרבני האח' ז"ל אלא דהגם שהוא משום הע"ר הוי דינו כא"ר ואין מוציאין מיד הלוה למלוה וכמו שכ"כ לעיל בשם הרד"מ ז"ל ועיין בס' מט"ש ח"ג בסופו בקונט' מירא דכייא בשו"ת סי' ד' בד' ז' ע"ב דכתב דגם ה' כ"ע ז"ל ד' מ' ע"ב העלה דהך הערמה לא דמייא לשאר דיני הערמה אלא חמירא כא"ר וחיליה ממה דדייק בדברי הרשב"א ז"ל יעו"ש ומוהרא"ש ז"ל סי' קס"ב ועוד יש כמה מהפוס' דסברי הכי אין צורך להבי"ד מאחר דכבר עלו ובאו בס' הפוס' ז"ל א"כ הא ודאי יכול לומר הלוה קי"ל כמ"ד דהוי אס' ומחזיק במה שבידו עכ"ד. ומיהו כבר כתבנו לעיל דגם רבני האח' ז"ל לא זיכו את הלוה שלא להוציא מידו אלא הוא מטעם שהלוה שהוא המוחזק יכו"ל קי"ל. ברם בנ"ד דבתחילת ההלואה היא נעשית על דעת זו שקיבל עליו בקנין את ס' הפוסק המחייבו ושלא לומר קי"ל אזי גם הרדב"מ יודה דשוב אין הלוה יכו"ל קי"ל וחייב לתת הקנס ההוא למלוה מאחר דאיכא כמה גדולי הפוס' ז"ל דס"ל דמותר לעשות כן ואפילו לכתחילה. והגם דרבני האח' ז"ל כתבו דקבלת ס' הפוסק לא מהנייא שלא לומר קי"ל במקום דאיכא איסורא עיין בס' באר המים חיו"ד סי' ל"ו דכתב וז"ל במידי דאית ביה איסור אף דכתוב בשטר שקיבל עליו שיהיה נידון השטר עפ"י דעת הפוסק המעמידו והמקיימו אפי' שתהיה דעת יחיד וכו' אין זה כלום וכו' ע"ש. עכ"ז בנ"ד דהיינו בחיוב בתורת קנס דים כמה גדולי הפוס' ז"ל דס"ל שמותר אפי' לכתחי' לעשות כן הגם דאיכא ג"כ דס"ל דלכתחי'