שערי עזרה קב

קנין באם לא באתי לא הוי כמעכשיו עד שיאמר בפי' מעכשיו וציין ע"ד מוהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' כ"ח עיין בס' משאת משה חאה"ע סי' ל' שהאריך בדעת הרמב"ם אם זמנו של שטר סגי כמעכשיו ולא בעי שיאמר בפי' מעכשיו עש"ב. ועיין ג"כ בס' כהונת עולם בסי' ט' ד' י"ז שהאריך בזה ושם הביא ג"כ דברי הרשב"א ז"ל בח"א סי' תתקי"ז שהוא לענין שטר שהושלש ביד שליש דס"ל דלא מהני מ"ש בשטר מעכשיו להשלישו בל' אם. ועיין שם בדברי הרשב"א ז"ל וירווח לך. ועיין שם בס' כה"ע שהאריך בדברי מוהרשד"ם להקשות מדידיה אדידיה ובדברי מוהריט"ץ והרא"ש ז"ל יעוש"ב. ועיין ג"כ במוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קע"ז דס"ל בדעת הרמב"ם דבשטר שיש בו זמן אפי' בתנאי אם הוי כאילו אמר על מנת ומעכשיו עש"ב

והנה מאי דפרישית לעיל דברי הרשב"א ז"ל בח"ב סי' רמ"ב עיניך תחזינה דהנה הם מוסכמים עם דבריו שבח"א סי' תתקי"ז דכתב שם וז"ל ומה ששאלת אם היה אמת שהושלש השטר ביד השליש קודם שהוחזר השטר לידו אם מועיל מעכשיו הכתוב בשטר לבטל האסמכתא שבע"פ או הויא כההיא דריו"ס דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתשו'. תשובה דע כי מ"ש הרב ז"ל נר' בעיני נכון וברור ואין דבריו צריכים חיזוק אלא שאין הנדון שלפני דומה לראיה שלא אמר הרב אלא במוסר לחבירו שטר מתנה שכתב בו מעכשיו ובשעת המסירה התנה בו בלשון אם לא הוייא אסמכתא לפי שזכה במעכשיו וזהו שאמר ריו"ם שהרי זכתה האשה בגט ובתנאי כו"כ. אבל זה שהשליש גופו של שטר שכתב בו מעכשיו והשלישו בלשון אם אסמכתא הוי ולא קני. ותדע לך מההוא דאתא ופסקיה מברא וכו' ואתו למידק מינה בגיטין ד' ל"ד דגילוי מילתא בגיטין לאו כלום היא וכו' וההיא בודאי בדמסריה ביד שליש קא מיירי וכו' ואם איתא דמעכשיו דכתב בשטר מועיל לבטל התנאי שבע"פ היכי מצי מבטל ליה דהא איכא מעכשיו וזמנו של שטר מוכיח וה"ז דומה לההיא דפרע מקצת חובו והשליש את שטרו דריו"ס בעצמו לא קאמר יחזיר לא משום דס"ל דאסמכתא קנייא ולית הלכתא כוותיה בהא אע"ג דקי"ל כוותיה בזמני ש"ש מוכיח עליו וכו' וע"ש שהאריך להביא חילוקים בדיני אסמכתא יעש"ב. הרי לך שדבריו שבח"א הנ"ל הם מוסכמים עם דבריו שבח"ב הנ"ל כפי מה שפירשנו לעיל בדבריו. והנך רואה שגם דברי הרמב"ן ז"ל דקא' דמעכשיו הכתוב בשטר מועיל דלית ביה אסמכתא עוד פירשם הוא ז"ל שלא אמר הרב כן אלא במוסר לחבירו שטר מתנה שכתוב בו מעכשיו ובשעת המסירה התנה בו בלשון אם לא הוייא אסמכתא. והרשב"א ז"ל מודה לדבריו בזה משא"כ אם הושלש השטר ביד אחר בלשון אם אף שכתוב בשטר מעכשיו אסמכתא הוי ולא קני עד שיפרש בשעת המסירה ליד שליש מעכשיו וכנ"ל

ועיין גם בדברי הרשב"א ז"ל שבח"ג סי' רי"א שכתב ג"כ שם לנדונו כמ"ש בח"א הנ"ל והאריך יותר וכתב דכל שאין בשלישות מעכשיו אותו מעכשיו שבשטר אינו מעלה ולא מוריד בהחזרת השטר וכל שאין השטר חוזר חיוב הממון אינו שלא חייב ראובן את עצמו אלא לכשיחזור השטר לשמעון וה"ז כאותה ממש של משליש את שטרו דאותה ודאי ע"כ לא אמר אם לא פרעתיו הנשאר עד זמן פ' יגבה כל שטרו אעפ"י שנפרע מקצתו שא"כ אפי' לריו"ס היאך יגבה בו הכל והלא כנגד אותו מקצת שפרע נמחל שעבודו ש"ש והו"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו. אלא ההיא בשאמ"ל הלוה אם לא פרעתיו הנשאר עד זמן פ' מה שאני פורע לו עכשיו מתנה ואפי"ה הויא אסמכתא ואעפ"י שהממון כבר נתון בידו של מלוה לפי שלא זיכה ונתן לו אותו מקצת אלא כשיחזור השטר לידו של מלוה וכיון שיש אסמכתא בהחזרת השטר אף המתנה בטילה וה"ה והיא הטענה בנדון שלפנינו יעו"ש. ותשו' זו הובאה ג"כ בס' אבק"ר בסי' פ"ה בתשו' מוהר"ר משה ברוך ז"ל וכ' וז"ל הרי יש לנו מתוך דברי הרשב"א כי אין אסמכתא מצד חיובו של שטר שהרשות ביד כל אדם לחייב עצמו ולשעבד נכסיו במה שאינו חייב אבל אסמכתא הוא מחמת החזרת השלישות כאומר אם לא אקיים זה החזר לו את שטרו ומאחר שכן אפי' אם יכתוב שטר החוב כח"ם אחר שצריך להשליש את השטר ביד שליש בהחזרת השלישות צריך לתקן שלא יהיה אסמכתא ע"ש. וראיתי למרן ז"ל בסי' פ"ז שכ' ע"ז וז"ל אינו נר' מכמה טעמים חדא שכתב בפשיטות שאפי' היו כותבים שטרי החוב כמנהג ח"ס כיון שלא אמרו בשעת מסירת השטרות לשליש לשון מעכשיו אעפ"י שבשטר היה כתוב מעכשיו הוי אסמכתא והביא ראיה מתשו' הרשב"א שהרי הרמב"ן חלוק על הרשב"א כמ"ש בתשו' הרשב"א ז"ל הובאה בבית יוסף. ועוד שאין דברי הרשב"א הנ"ל אמורים אלא כשכתוב בשטר שמסרו ליד השליש אם לא אשא את פ' לזמן פ' הריני מחייב עצמי במנה לפ' דכיון שהוא בל' אסמכתא הצריך הרשב"א שיאמר בעת מסירה מעכשיו אבל למנהג ח"ס שהיו מתחייבים זל"ז במנה בקנין בלי שום שיור ובלי שום תנאי והיו אומרים אם תשא פ' הרי חוב זה מחול לך אי"כ אסמכתא וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' מכירה המחייב עצמו לאחד בממון בלי תנאי כלל אעפ"י שלא היה חייב לו כלום ה"ז חייב שדב"ז מתנה היא ואינה אסמכתא ע"כ. וכן מבואר בדברי הרמב"ם עצמו שמנהג ח"ס היה לסלק מכאן דין אסמכתא וכן מבואר בדברי הר"מ ז"ל וכ"כ בתשו' הרא"ש ז"ל ראובן ושמעון שעשו שטרות זל"ז ע"מ שאם יהיה כך יתן השני שטרות לראובן ואם לאו יתנם לשמעון. והשיב דע כי כן נהוג בארץ הזאת לקיים כל דבר הסומכים ע"ז שאינו אסמכתא כיון דכל אחד מהם נתחייב חוב גמור בלי שום תנאי אלא שתלו מחילת החוב בשליש שאם ירצה השליש ימחול לשמעון ואם לא מחל ונתן השטר לראובן נמצא שזכה ראובן בחוב שנתחייב לו שמעון בשעת כתיבת השטר והנה חייב עצמו בלי שום תנאי ובענין זה כ' הר"מ דלא הוי אסמכתא עכ"ל ומאחר שאין כאן אסמכתא מה צורך לומר מעכשיו וגם הרשב"א ז"ל יודה בזה עכ"ד

ואנכי העבד מקוצר ידיעתי הוק"ל ע"ד דמ"ש שהרמב"ן חלוק על הרשב"א הרי בתשו' הרשב"א שבח"א סי' תתקי"ז כתב בפי' דמ"ש הרמב"ן ז"ל הוא נכון וברור בעיני וכו' אלא שלא אמר הרב אלא במוסר לחבירו שטר מתנה שכתוב בו מעכשיו וכו' אבל זה שהשליש גופו של שטר וכו' אסמכתא הוי ול"ק. גם מ"ש ועוד שאין דברי הרשב"א אמורים אלא כשכתוב בשטר שמסרו ליד השליש וכו' בלשון אסמכתא הצריך הרשב"א שיאמר בשעת מסירה מעכשיו משא"כ בשטר חוב גמור וכו'. ק"ל שמדברי הרשב"א בח"ג סי' רי"א שהבי"ד מוהר"ר משה ברוך ז"ל נראה שגם בשטר חוב גמור הצריך שיאמר במסירתו ליד השליש מעכשיו שאין מעכשיו שבשטר מועיל להמסירה ביד השליש. וגם מהתשו' שבח"ב סי' רמ"ב מבואר יותר שגם בשטר חוב גמור צריך בשעת המסירה ליד שליש שיאמר מעכשיו וכו' וכנ"ל. שוב עיינתי בדברי מרן הב"י ז"ל בח"מ סי' ר"ז ס' י"ט וראיתי לו שהבי"ד הרשב"א ז"ל שבח"ב סי' צ"ט וז"ל וכתוב בתשו' הרשב"א שהשיב הרמב"ן כלל זה יהיה מסור בידכם שכל שטר מתנה או מכר או שטר חוב שכתוב בו מעכשיו אעפ"י שבשעת המסירה התנו בלשון אם לא הוי אסמכתא דהא