שערי עזרה קא

וכ' שדברי רשב"ם בפ' חזקת ד' מ"ד גבי הא דאמר רב חסדא והוא דכתב דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי נוטים לדברי הגאון וכ"כ בס' התרומות בשם גאון וכ"נ שם שהסכים הרמב"ן ועיין בטוח"מ סי' נ"ד שהביא הך דינא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וכו' ומרן הב"י ז"ל שם הבי"ד הרשב"א ז"ל ח"ג סי' ס' דכל שחייב עצמו במעכשיו אי"כ אסמכתא כדאיתא בפ' א"נ גבי מתני' דהלוהו על שדהו. ואפי' לא אמר בפי' מעכשיו כל שקנו מידו הרי היא כמעכשיו. גם הביא שם מ"ש הרשב"א בח"ג סי' ס"ג דכל שאומר מעכשיו אין בו משום אסמכתא וכיון שיש כאן שטר הרי הוא כמעכשיו דקי"ל כריו"ס דאמר בב"ב ד' קל"ו זמנו של שטר מוכיח עליו ע"ש. ועיין בתשו' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קע"ז שכ"כ ע"ש ומדברי הרשב"א ז"ל הללו תמהני ע"ד הריב"ש ז"ל שכ' בסי' של"ה לענין האסמכתא דבתנאים שבין אדם לחבירו אפי' קנין בבד"ח לא מהני אלא דוקא בקנין ובמעכשיו דכל מעכשיו מסלק האסמכתא כדאמרי' בפ' א"נ וכו' וכל דאמר מעכשיו וקנו מיניה מהני אפי' בלא בד"ח. ואע"ג דכל קנין הוי כמעכשיו דאי מעכשיו ל"ק בתר הכי ל"ק דהא הדר סודרא למאריה זהו במי שמקנה סתם דכל שקנו מידו לאלתר קנה. אבל במי שמתנה אם לא באתי או אם לא אעשה דבר פ' וקנו מידו לא משמע מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא אא"כ פי' ואמר מעכשיו א"נ בבד"ח כמתפיס זכוותיה וכו' וא"כ בנד"ז אפי' קנו מיניה בבד"ח הוי אסמכתא. אבל אי קנו מיניה במעכשיו כמו שדרך הסופרים לכתוב בשטרי אקנייתא בקנין גמור אפי' בלא בד"ח קני ולא הוי אסמכתא. וכל זה שלא כדרך ר"ת ז"ל שכתב שאין מעכשיו מסלק אסמכתא אלא בההיא דמשכן לו בית משכן לו שדה שמסר לו שדהו אבל היכא שלא מסר ליד מי שהתנה עמו ככולהו אסמכתות דעלמא אין מעכשיו מועיל בהם אלא קנין בבד"ח ואנו אין לנו אלא כדברי הגאונים והאח' ז"ל. הילכך בנ"ד אי איכא מעכשיו מהני ואי ליכא מעכשיו לא עכ"ל. והרי דבריו אלו הם נגד דברי הרשב"א ז"ל דהרי הרשב"א דבריו הם בתנאים שבין אדם לחבירו וקאמר דכל קנין הוי כמעכשיו אפי' שלא פי' בפירוש וכאשר מבואר בסי' ס' וסי' ס"ג שהבאנו לעיל. ועוד ת'ם אני דהרשב"א בסי' ס' כתב דכל שחייב עצמו במעכשיו אי"כ אסמכתא. ואפי' לא אמר בפי' מעכשיו כל שקנו מידי ה"ה כמעכשיו ושכ"כ ר"ת ז"ל. ואילו הריב"ש ז"ל שם כתב דר"ת ז"ל ס"ל שאין מעכשיו מסלק האסמכתא אלא בההיא דמשכן לו בית וכו' אבל כולהו אסמכתות דעלמא אין מעכשיו מועיל בהם אלא קנין בבד"ח ואנו אין לנו אלא כדברי הגאונים ז"ל. הרי הריב"ש ז"ל כ' בשם ר"ת ז"ל נגד מ"ש הרשב"א ז"ל בשם ר"ת. ואנכי נבער מדעת נבהלתי מראות שמרן הב"י ז"ל בחח"מ סי' נ"ד הבי"ד הרשב"א ז"ל ושוב אח"כ שם הבי"ד הריב"ש ז"ל הנ"ל ולא עמד מכל זה כלל. ובודאי הגמור דהוא ז"ל מפרש ומישב דבריהם וליכא שום קושי מהנ"ל כלל, וכעת אנכי הפעוט רואה שדבריהם סתראי נינהו וכנ"ל וצ"י. ועיין בס' לשון למודים בה' מוכר ע"ת ודיני אסמכתא בד' ן' ע"ד וד' נ"א שהבי"ד מרן הב"י ז"ל במ"ש בכונת דברי ר"ת ור"י והאריך להקשות עליו והבי"ד הריב"ש ז"ל יעוש"ב. וכעת אין הפנאי מסכים לעיין בדבריו היטב. שו"ר לה' חשק שלמה בסי' נ"ד בהגב"י אות יו"ד שכתב וז"ל דעת הרשב"א דאפי' באם לא באתי וכו' כל קנין שהוא לעצמו הוי כמעכשיו. והריב"ש בתשו' של"ה שהביא רבינו המחבר בסמוך חולק עליו ועיין ב"ד ח"מ סי' י"א ע"כ. ועיינתי בדברי הרב"ד ז"ל שכ' מאן דס"ל כהרשב"א ומאן דס"ל כהריב"ש ואסיפא דמילתא כ' וז"ל העולה מהאמור דלהרשב"א ובה"ת כל קנין שהוא לעצמו הוי כמעכשיו אפי' באם לא באתי וכו' ולהריב"ש והרמב"ם ונ"י ורשב"ם והרא"ש והר"ן והג"א כל קנין שהוא באם לא באתי אינו מעכשיו עד שיפרש בפי' וא"כ יכול ראובן לו' קי"ל כהריב"ש ודעי' דאין הקנין שלי כלום כיון שלא פירשתי מעכשיו בפי' עכ"ל. ובכלל דבריו שם ראיתי לו שהבי"ד הרשב"א ח"ב סי' רמ"ב שכ' וז"ל ולא עוד אלא אפי' לא הזכירו לו מעכשיו יש מי שאומר שחייב להחזירו ואין בו משום אסמכתא דבמעכשיו נסתלקה האסמכתא כמ"ש ז"ל בפ' א"נ על משנת משכן לו בית משכן לו שדה וכו'. ומעשים בכל יום שאנו עושים מעשה בכיוצא בזה כשאמרו לשליש מעכשיו בשעת שלישותו ולא נמנעו כל חכמי הדורות מלעשות כן ע"כ. וכ' ע"ז הרב"ד ז"ל וז"ל הרי שכתב יש מ"ש מכלל דאיכא מאן דפליג. וגם סיים כשאמרו לשליש מעכשיו וכו' משמע דוקא כשאמרו מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו יש חכמים נמנעים וכו' עכ"ד. ואחהמ"ר דבריו הם תמוהים וכל בי דידי לא ירדתי לכונת עומק דבריו בראיתו זאת שהרי כונת דברי הרשב"א ז"ל הם ברורים ומבוארים לע"ד כאשר יעו"ש בדבריו דבתחי' קאמר דמי שטוען שהוא קנס ואין מחזירין אותו אין ממש בדבריו שזה חייב עצמו חיוב גמור ע"ת כך וכך ואם לא נתקיים התנאי זכה בחיובו ואעפ"י שהושלש ביד שליש כיון שאמר לו בשעה שמסרוהו לו על מנת שתחזירהו לפלוני מעכשיו ולשלא יעשה כו"כ והיינו שהוא ז"ל ס"ל דבשעת המסירה צריך שיאמרו לו מעכשיו וכו'. וע"ז סיים ולא עוד אלא אפי' לא הזכירו לו מעכשיו יש מ"ש שהוא חייב להחזירו. והיינו כדי לחזק הדבר יותר שצריך להחזירו הביא סברת הימ"ש דאפי' לא הזכירו לו מעכשיו בשעת המסירה ליד השליש עכ"ז חייב להחזירו מאחר דבעיקר שכר החיוב הוא חיוב גמור על תנאי כו"כ. אבל איהו הרשב"א ז"ל ס"ל דבשעת המסירה ליד שליש צריך שיאמרו מעכשיו וכו' ושוב חזר הרשב"א ז"ל לדבריו לומר שאין בו משום אסמכתא דבמעכשיו נסתלקה האסמכתא כמ"ש ז"ל בפ' א"נ וכו' וסיים שם דמעשים בכל יום שאנו עושים מעשה בכיוצא בזה כשאמרו לשליש מעכשיו בשעת שלישותו ולא נמנעו כל חכמי הדורות מלעשות כן ע"כ. הרי מבוארים דבריו באר היטב דאיכא דס"ל דבשעת המסירה ליד שליש אפי' לא הזכירו לו מעכשיו הוא חייב להחזיר ואיהו ז"ל ס"ל דבשעת המסירה ליד שליש צריך שיזכירו לו מעכשיו וכשמזכירים לו מעכשיו אין כאן אסמכתא. ומעשים בכל יום שעושים כן ואין נמנעים. וא"כ מה זו ראיה שמביא הרב"ד למ"ש בתחי' מחלוקת הרשב"א והריב"ש ז"ל דלהרשב"א כל שחייב עצמו אפי' לא אמר מעכשיו בפי' כל שקנו מידו הרי הוא כמעכשיו. ולהריב"ש לא הוי הקנין כמעכשיו עד שיאמר בפירוש מעכשיו. מדברי הרשב"א ח"ב סי' רמ"ב הנ"ל דשם מדבר על המסירה ביד שליש אי בעו שיזכירו לו מעכשיו או לא ואינו ענין כלל לדברי הרב"ד ז"ל הראשונים הנ"ל. ומ"ש דממ"ש הרשב"א יש מ"ש מכלל דאיכא מאן דפליג. הא ודאי פשיטא היא ואיהו הרשב"א ז"ל בעצמו דפליג ע"ז וכנ"ל. גם מ"ש על סיום דברי הרשב"א שכתב כשאמרו לשליש מעכשיו וכו' משמע דוקא כשאמרו מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו יש חכמים נמנעים וכו'. הם דברים תמוהים דמי לא ידע בכל זה דבמסירה לשליש בעי מעכשיו ושכן ס"ל להרשב"א ז"ל דלא כימ"ש שהביא בתחילה שם דמאחר דבמסירה ליד שליש ליכא שום קנין באותה שעה לכן בעי שיזכירו לו בפי' מעכשיו. וליכא שום ראיה מדברי הרשב"א הנ"ל כלל לדבריו באופן שדברי הרב"ד ז"ל הנ"ל שגבו ממני וצ"ע

ומ"ש הרב"ד ז"ל שם דלהרמב"ם ס"ל כהריב"ש דכל