שערי עזרה ט

שערי עזרה או"ח סי' א'

נט"י. מדברי מרן ז"ל בש"ע או"ח סי' קס"ב ס"ד דפסק שאם שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה לא עלתה לו נטילה אפי' שפך באחרונה על שתי ידיו לפי שהמים ששפך על ידו אחת נטמאו וכששפשפה נטמאת חברתה ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמה ולא מחמת היד האחרת. הילכך השופך מהכלי על ידו אחת ושפשף בחברתה לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי וכו' וכן אם נגע בהם אחר שלא נטל ידיו בעודם לחות מהמים צריך לנגבם ולחזור וליטול וכו' ע"ש. דנראה מזה דאין לו תקנה כלל כ"א עד שינגב כל ידיו תחילה ויחזור ויטלם כראוי וכ"כ הרב חסד לאלפים בסי' הנז' בפי' ע"ש יוצא למי שהיה נוטל ידיו ובא אחר ונגע בו באצבע שלו לא מהני שינגב את האצבע לבדה וירחץ אותה אח"כ כ"א עד שינגב את כל היד ויחזור ויטלנה כראוי אע"ג דעדיין ידו היא מלוחלחת במים ויש בה טופח ע"מ להטפיח ומרן ז"ל בש"ע סי' קס"ב ס"ג פסק נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו ה"ז טמאה כמו שהיתה דאין נטילה לחצאין ואם עדין יש על מקצת היד שנטל בתחי' טופח ע"מ להטפיח ה"ז טהורה ע"כ והמג"א ז"ל כתב ע"ז דדוקא בדיעבד אבל לכתחי' אסיר ע"ש, נד"ז גרע מנדון מרן ואפי' בדיעבד לא עלתה לו נטילה כ"א עד שינגב כל היד ויחזור ליטול כראוי דשאני נדון מרן דאם יש על מקצת היד שנטל טופח וכו' דלא הויא נטילה לחצאין דלא בא להיד טומאה מחדש ממקום אחר. משא"כ בנד"ז דבא להיד טומאה מחדש אזי הו"ל נטילה לחצאין והרי היא טמאה כמו שהיתה דאין נטילה לחצאין. ובלא"ה מצד אחר לא מהנייא דמאחר שנגע האחר באצבעו ונטמאו המים שעל גבה והם מחוברים למים שע"ג שאר היד וכולם נטמאו בחיבורין א"כ לא מהני כ"א עד שינגב כל המים שעל כל היד כולה ושוב יטול כראוי וז"פ. גם מדברי מרן הנ"ל יוצא למי שהיה בבית הכסא והיה מקנח א"ע במים ויצא מביה"כ ועדיין היו ידיו אינם נגובות מהמים שהיו עליהם שצריך לנגבם תחילה ואח"כ יטלם כראוי ולא מהני בזה אם ישפוך על ידו רביעית בבת אחת כיון שהיה יושב בביה"כ והמים עצמם הם טמאים אין לו תקנה כשיצא מביה"כ כ"א עד שינגבם תחילה ושוב יטלם כראוי

וחזי הוית בדברי הר' חסד לאלפים בסי' קס"ב אות ה' דכתב הנוטל ידיו צריך שישפוך לו אחר עליהם דכששופך בעצמו אם לא שפך רביעית על ידו האחת כשבא ליתן על האחרת צריך וכו'. ואם אין לו אחר יזהר שישפוך על כל יד רביעית בבת אחת וישמר שלא יגע יד ליד במוסרו הכלי מיד ליד ואם נגעו ינגבם ויחזור ויטלם ע"כ. והוא מהתימא דלמה כשנטל ידו ברביעית בב"א וחזר ונגע בה בידו האחרת שלא נטלה עדיין הצריך הרב ניגוב שהרי מרן ז"ל לא הצריך ניגוב כשנגע באחרת כ"א כשלא נטל ידו בתחילה ברביעית כאשר תחזינה עיניך בדברי מרן שם בסעיף דו"ה שכן בא הדבר מפורש בדבריו. גם הוא ז"ל עצמו באות הקודם לזה ובאותו אות כ"כ בפי' דאם שפך רביעית בב"א תחילה על ידו אי"צ לכל זה ומדוע בכאן כששפך על ידו רביעית בב"א ושוב נגע בחבירתה הצריך ניגוב. ובהכרח שנאמר דיש ט"ס בדבריו ותיבת ינגבם צריך למוחקה או שתיבת וישמר צריך להיות או ישמר ובזה יע"ן: סימן ב'

נט"י. מי שהטיל מים שלא בביה"כ ולא שפשף בידיו אם יש מהצורך ליטול ידיו או לא

הנה מרן ז"ל בש"ע או"ח סי' ז' ס"ב כתב אי"צ ליטול ידיו אלא משום נקיות או משום הכון ע"כ. ונראה דהגם דהנט"י דהיא בכע"ז שהיא משום הכון עכ"ז יש להחמיר בה וליטול ידיו. שהרי בהגמ"י ה' שביתת עשור פ"ג הביאו בשם רשב"ם וריב"א שאם הסיך רגליו מותר לרחוץ ידיו משים הכון לקראת וכו' ונראה לראב"ן ולרבינו יאודה דאף בקטנים אף אם לא שפשף דשייך ביה נמי הכון ע"כ. הרי אף ביוה"כ התירו לו לרחוץ ידיו בכגו"ז שהיא משום הכון. דמינה נלמוד לזמנים אחרים דיש להחמיר בה ליטול ידיו. ועם דהריא"ז ז"ל הוב"ד בשה"ג שהם סביבות הרי"ף ז"ל סו"פ ח' על הא דת"ר הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס. כתב שם בשם סמ"ג ז"ל נוטל ידו אחת ששפשף בה. והמשתין מים אם לא שפשף או לא נגע בטינופת אי"צ נטילה כלל ע"כ. צ"ל דכונתו היא היינו מדינא אי"צ נטילה אבל משום הכון איכא ויש לו לאדם להחמיר בזה וליטול ויש ללמוד מיוה"כ וכנ"ל. וגם דמדברי הטור בה' יוה"כ סי' תרי"ג נראה דאם לא שפשף אין ליטול ידיו דכתב שם וכן בכל היום אחר שעשה צרכיו וקנח או הטיל מים ושפשף בידיו ע"כ. דמוכח מדבריו דאם הטיל מים ולא שפשף אין לו ליטול ידיו. ברם מרן ז"ל שם בב"י הביא בשם ההגמ"י דאף בלא שפשף יש ליטול דשייך משום הכון ע"ש. והגם דמרן ז"ל שם בב"י ובש"ע אזיל לחומרא ביוה"כ דאם לא קנח או לא שפשף דלא יטול ידיו אא"כ אם רוצה כיעו"ש. מ"מ י"ל דוקא שם ביוה"כ אזיל לחומרא דמאחר שידיו הם נקיות ומדינא אי"צ ליטול לכן לא התיר לו לרחצם. משא"כ בשאר ימים יש לו להחמיר וליטול ידיו משום הכון. וכ"ש לפי"ד הט"ז ז"ל שם סק"ב דכתב כיון דצריך לברך אשר יצר יטול ידיו אפי' בלא שפשוף והבי"ד הבאה"ט סק"ג ע"ש. והב"ח ז"ל כתב דיקנח וישפשף כדי להוציא נפשו מפלוגתא ודוקא בלילה אבל ביום כיון שמתפללין כל היום אי"צ כ"כ המג"א שם בסק"ב ועיין במחצית השקל מ"ש שם בזה ועיין בעטרת זקנים שם. והגר"א מווילנא ז"ל בחי' שם הביא בשם תוס' ישנים פ"ג דיומא שפי' דאפי' הטיל ולא שפשף יטול משום הכון ע"ש. והכנה"ג