שער השמים ט

מקומם וטבעם, שהאחד קל ומהיר התנועה וזך מכלם, והאחד בהפך שהוא כבד ועכור ואע"פ שנשתתפו באיכות אחת והוא היובש אינו קל להפוך האחד את חבירו, כי אותו האיכות שנשתתפו בו אינו במדרגה אחת באיכות אויר ומים אך האחד חזק מאד והוא יובש הארץ והאחר חלוש. ועוד כי איכות האחר אשר בו נבדלו הוא חוזק יחד בהם ואין קל להחליש אחד את חבירו. ומוסכם מכל חכמי המחקר כי כל אחד מהם מן היסודות דבק בחבירו ואין ביניהם מקום פנוי ולא ריקות כלל וזה מבואר במופת כ"א נקח כלי מלא על כל גדותיו ותסתום פיו היטב שלא ליכנס שם האויר ותעשה שם נקב בשוליו ולא יצא מן הכלי לחוץ מפני שאין ריקות נמצא, ואילו היה יוצא מה שבתוכו היה ריקות נמצא בכלי שהרי האויר לא יוכל להכנס שם: עוד תוכל להבין אותו שאם יחפור אדם חפירה בקרקע ירד האויר בחפירה ההיא ותמלא אותה, ואיך ירד האויר נגד טבעו שהרי אין מדרכו הירידה אלא העליה, אלא מפני שאין ריקות נמצא מושכת ריקות האויר ומורידה אותו חוץ מטבעו מפני שאנן הריקות נמצא כלל, נמצאו כולם אחד תוך שני ואין הריוח ביניהם, והמים נדבקים בארץ ובאויר והדבקם בארץ יותר מהדבקם באויר והאויר נדבק במים ובאש, אמנם הדבקו באש יותר מהדבקו במים. ויסוד האש חלקוהו חכמים לשני חלקים, כי החלק העליון הממשש גלגל הירח היא זכה בלתי עכורה, והחלק השפל הממשש לאויר הוא עכור ולא בערך אל העליון, כי האויר הדבוק בו יעכור אותו, ויסוד האויר חלקוהו לשלשה חלקים. החלק העליון הדבק בגבול האש הוא זך וחם ויבש ומתנועע עם יסוד האש בתנועת הגלגל המניע אותם, ועל כן לא ישבו הרוחות בהרים הגבוהים מאד: וכן כתב החכם אריסטו כי האויר העליון מתנועע תנועה סבובית, והביא ראיה מן הרוחות שאינם נושבות שם מפני שהעולה מן הקיטור שם אשר ממנו יתילדו הרוחות יניעהו האויר ראשון ראשון ולא יוכל להתקבץ שם שיהיה ראוי להוליד רוח, או מפני כי תנועת האויר היא מולידה חום והחום מפרק חלקי הקיטור העולים שם ולא יתקבצו שם שיולידו רוח. והחלק השני והוא תכלית חזרת הניצוץ המתהפך רוח, והוא מקום הגעת העבים ושם ישובו מים בפועל, והמקום ההוא קר בערך שלמעלה ממנו וקור המקום הוא המקבץ העבים ושם יתעבו ויתכנסו כי מטבעם של חלקים הנפרדים שישובו מים בפועל וידקק מעט ממנו, וכן הוא הסיבה בעצמה לחולי הנזילה, והוא כי כשאירע קרירות במוח והאדים עולים שם ויתקבצו לקרום המוח ואחר כן יותכו, ועל כן יגרו ויזלו עיניו ונחיריו, גם העיטוש דומה לקול הרעם. וחלק השלישי האויר הקרוב לנו אשר בו מתהפך ניצוץ השמש והוא חם ויבש במקרה מפני הקיטור העולה בו וחום ניצוץ השמש המתהפך בו, והוא עכור בערך שני החלקים העליונים מפני האבק והאדים העולים בו

הנה נשלמו עניני ארבע יסודות, ונתחיל במה שנתהווה מהם והוא הוית הקיטורים שמתהוים תחלה לפי מיניהם, ונדבר תחלה על המטר ועל השלג והברד והברקים מפני שהם מתהוים באויר התחתון

השער השני בהויה הראשונה, והם הקיטורים, ונתחיל באר הלח כי הוא הקרוב

הסיבה הראשונה המניע לאלו הדברים היא תנועת הכוכבים, רוצה לומר השמש וזולתם, ופעמים יקרב השמש לארץ ולימים ולפעמים ירחק מהם, ומפני זה תהיה השמש סיבה להויה והפסד המתחדשים בה, כי כשתקרב השמש יגיע חומה עליהם ויתחמם ויעלה מהם שני מיני אדים, האחד המיוחד בשם אד הוא הלח, והאחד מיוחד בשם קיטור הוא היבש, וכשתתרחק מהם יתקבץ האד הלח ההוא ויתעבה וישוב מים מפני הקור המתחדש באויר לרחוק השמש ממנו, ולקור המקום ההוא שהוא קר כמו שבארנו למעלה, ומפני זה יהיו המימות בימי הקור יותר חמים מהיותם בימי הקיץ, ובלילה יותר מביום. ומי המטר אע"פ שיעלו רובם מן הים שהוא מלוח הם מתוקים משני פנים, האחד מפני שיתערבו באויר ההוא הלח שהוא חומר לגשמים חום האויר ולחותו הטבעיים בו ואותו החום ממתיק המים ההם, ועוד כי המים הערבים שבים יעלו לקלותם למעלה כמו שעושים הספנים בים שמבשלים המים ההם המלוחים בכלי מכוסה והמים הקלים יעלו בשולי הכיסוי ההוא ויקחו אותם כי הם מתוקים, וכשיהיה האד ההוא רב בשיעורו יהיה היורה רב ויקרא מטר. וכשיהיה מועט יקרא רסיס, אך כשיגיענו קור חזק יקפיאהו וישוב האד ההוא כפור, והוית השלג הוא מן הקור כמו הוית הכפור, אלא שהשלג מן העב, והכפור יהיה מן האד הקופא באויר הקרוב. והראיה על זה רפיון השלג וקושי הכפור, כי רפיון השלג יהיה מחלק החום המתערבים באד המונע חלקי האד מהתנועע ומהתקבץ היטב, וקושי הכפור יהיה מקור המקום אשר אין בהם מן החום חלק, שחלק הקור יקבצו חלקי האד

וטעם לובן השלג כתב אריסטו בספר ב"ח שהוא כעין אשקומא שהיא לבנה, כי חלקי המים מזדככים והאויר נכנס בתוך החלקים ההם ועל כן היא לבנה, אמנם הוית הברד היא בעב הרחוקה מן הארץ. וראוי לחקור מדוע יהיו הוייתו בזמנים החמים על הרוב שהוא תקופת ניסן, והוייתו בימי הקור מועטת, והלא הברד הוייתו מן הקור שהקפיא המים בעבים למעלה, ויתכן להיותו בזמנים הקרים מפני הקור הגובר בזמן ההוא מהיותו בזמנים החמים, והדבר בהפך. ונאמר כי בזמן החום יתקרב קור האויר בתוך העבים, כי החום הגובר שהוא הפכו ושונאו ירדפהו ויברח הקור ויכנס בעב ויקפיא מה שבתוכו וישיבהו ברד. אמנם בעתים הקרים הקור מתפשט כולו באויר ולא בעב לבדו ואין שם חום שיחזק לעמוד כנגדו שיכנס בעבורו לפנים, והמופת על זה כי כשיהיו המים חמים ואחר כן ישימו אותם במקום הקור יתקררו יותר מהרה, מפני שהקור כשיעמוד נגד החום יראה כחו יותר ויחזק פעולתו.,