שער השמים י

וזה ראיה כשיהיה חום באויר אז ימהרו המים להקפיא, עוד ראיה מן הסיד כי כשישימו עליו מים יחמם הסיד, והסיבה בזה כי החום שהיה צפון וגנוז במקומות הפנימיים לא היה לו יכולת לחמם האבן הקשה, ומפני קור המים הבא עליו יתחזק ויתעורר כנגד שונאו ועושה פעולה חזקה מה שלא היה יכול קודם לכן, וכיוצא בזה מצינו כי בבקר קודם הנץ החמה יתקרר האויר יותר מן הלילה. והסבה בזה שמתחזק הקור כנגד חום השמש המתחיל לעלות. וראיה בקרירות ירידת הטל בבקר ולא בלילה, והברד יורד ממקומות העליונים וירד עגול, וקטנותו ועגולו הוא מפני כשירד מרחוק יתעכב באויר זמן רב ויקטין שיעורן קודם שיגיעו לארץ, אבל הברד היורד מן המקומות הקרובים לארץ יקרה לו חילוף זה, כי לא ירחק מוצאו מתכלית מקומו עד שתתעגל מפני זה צורתו ויתכו מימיו, ולכך יגיעו לארץ גדול כשיעורן בלתי עגול מאד בצורתו, והטיפות הגדולות ממי המטר ירדו בזמן החום, שהחום יעמוד כנגד הקור ויכנסנו לפנים מן העב ויקבץ חלקיו ויסחט בעבור זה סחיטה חזקה וירדו טיפות גדולות כשיעורו, ותמהר ירידתו מפני המשך הקור והסגו לאחור בחזקה בברחו מפני החום

השער השלישי ברעם ובברק ובזיע

ידוע הוא כמו שבארנו כי יעלו מן הארץ שני מיני אדים, האחד שהוא אד לח כמו שהוא חומר לגשמים ולשלג ולכפור ולברד. והאחד אד היבש והחם שהוא חומר לרוחות, והאד החם הזה יעלה בחברת האד הלח ויכנס לבנין העב לקור העומד נגדו לברוח ממנו, שהחיצון מן העב ישוב מים תחלה לקור האויר המקיפו, ולכשיגיע קרירות המים על האד ההוא יכנס לפנים מן העב ויסתתר שם ויבחר לו המקום הטוב והנאות לו בעב לצאת ממנו, ויבקע העב ויצא, וישוב אז אש בכח התנועה המסתערת ולחיצת מקום הבקע הצר אותו, ר"ל את הרוח המסתער היוצא, וקול הבקע הוא אחד מסבות הקול הנשמע הנקרא רעם, וכיוצא בו נמצא בקול הסירים והקוצים כשהם באש שיתילד בתוכם אד עשני ללחותם ולא יוכל לצאת משם עד שיקרע הקליפה ואותו הקרע הוא הקול היוצא מהם בעת שרישתם, והיא הסבה בעצמה לקול הרעם

וסבה אחרת יש לקול הרעם כי כשיעבור הרוח ההוא על הליחות אשר באד הנתך מעט מעט ישמע לו קול פטיש כמו שישים הברזל המוחם באש ויסבלהו במים, והקול ההוא הוא קול הרעם, והאש היוצא ממנו הוא הברק ואמנם אור הברק יגיע אלינו קודם הרעם לדקותו כי הראות לדקותו יקדים להרגש קודם השמע, ופעמים כי יהיה הרעם מכבוי האש בתוך העב. וקול הרעם יתחלף כפי התחלף הענן והמקומות אשר יהיה בו וכפי התחלף האד הקטורי המסתער: וטעם רדת הברק למטה לארץ והוא אש וטבע האש לעלות למעלה, מפני כי יש בו חלק מן האד העבה העפרורית והוא המורידו למטה מטה לכבדותו, כאש שיתערב בה יסוד מן היסודות הכבדים ימנעוהו מהמשך אחר טבעו, והטעם בזה הוא לרוח הנושבת מן הקיטור היורדת לארץ. והוית הזיעה הוא כי פעמים שיהיה באד החום היבש חלקים עפריים וישובו אישיים וכשיוצא הרוח ההוא המסתער יצאו החלקים ההם לכבדותם. ומראיו שני מינים, פעמים יראה לבן, וזה יהיה כשיהיה הרוח המתלהבת אשר ממנו יתהווה רב הדקות בלתי חזק הלהב והשריפה, וזה המין לא ישרוף הגשמים אשר יפול עליהם לא גשמים עבים וקשים ולא הדקים כ"א לרוב דקותו יוצא מהרה מהם ולא יתעכב שם שעור שישרוף אותם. והמין השני יהיה חשוך או אדום, וזה יהיה בהיות האד אשר ממנו יתהוה עב ועכור ורב הלהב והשריפה. והמין הזה יחלק לשני מינים, האחד ישרוף הגופים העבים ולא ישרוף הדקים, וזה יהיה כשאין בו עובי רב, כי מן הגופים הדקים יצא מהרה משם ולא יתעכב בהם מפני הדקות אשר בם, לא כן הגופים הקשים לא יוכל להמלט מהם במהרה אף על פי שהוא אינו עב מאד וישרפם, כמו שמצינו שיפול על מגן מכסה ברקועי ברזל או נחשת וישרוף הברזל ולא ישרוף העץ, ופעמים יפול על בגדים ויחרכם ולא ישרפם. והמין האחר ישרף הגופים העבים והדקים, כי לרוב עביו וכבדותו יתאחר בכל מה שיעבור ואע"פ שיהיה מה שיפול עליו דק ורפה כמו שאמרו על הלמנ"ף והוא מין ברד אשר נפל על היכל מדינה הפלונית ושרפו, והמקום אשר נפל עליו העלה עשן זמן רב, כי היה הברק ההוא עב וכבד מאד ונתאחר שם הרבה: וכבר הגיד אבן רש"ד בספר ההויה וההפסד כי נפל פלח רכב גדול במדינת אשבילי"א קרוב למגדל בית תפלתם והסכימו החכמים הרואים והשומעים בזועה ההיא כי באויר נתילד הרכב ההוא מחלקים עפריים אשר עלו שם ונתקשו לאבן, ואפשר כי דבוק תכונת המשיכה מים עפר נתחדשה שם בקו המישור עם החלקים העפריים אשר שם, או שהאויר הלח ההוא היה ממים מלוחים והמים ההם קרובים לשוב ארץ בעזר התכונה העליונה כמו שנבאר בבריאת ההר שנתחדש גם כן באינגלטיר"א

השער הרביעי בנר השמים והכוכבים בעלי השרשרות, ובעמוד אש ולפידים

כבר זכרנו למעלה כי חום השמש ושאר הכוכבים יעלו מן הארץ שני מיני אדים., המין האחד הלח, והמין השני אד הקיטורי והוא חם ויבש, וחומו ויבשותו יעלה בטבעו עד מקום העליון מן האויר קרוב לגבול האש, והקיטור ההוא מוכן שם להתלהב במעט סבה פועלת בו, ובמקום אשר יראה נר השמים מן הגלגל כוכבים רבים קטנים מכונסים וגדולים קרובים זה לזה מאדים, וכשיזהיר אורם במקום ההוא מן האד המוכן להתלהב יראה בו אור ארוך, כי הכוכבים הרבים ההם הם קיימים כאלו קצתם נוגע בקצתם והם מקבלים האור מן השמש וידבק האור קצתו בקצתו,