שער השמים פב

אמרתי הדרך אשר דרך בה אריסטוטלוס בענין השכל החומרי אם אפשר שישכיל הנפרדים, לפי מה שספר אלכסנדר הוא שהניח לזה הקדמות, האחת מהם שראוי שיהיה כאן שכל שיחסו אל השכל החומרי יחס המוחש אל החוש החומרי, והשנית שאם יהיה שכל שיחסו אל השכל החומרי יחס המוחש אל החוש החומרי, והחוש החומרי הוא יכול להשיג המוחש אשר בפעל, ראוי א"כ שיהיה השכל החומרי יכול לקבל השכל אשר יחסו אליו יחס המוחש אל החוש. וההקדמה השלישית שכל מה שהוא יכול על דבר, כשיארך בו הזמן ישוב הדבר ההוא בפעל אשר הוא יכול עליו, וכשהונח שהשכל החומרי יכול על שכל נמצא בפועל חוץ לנפש, יתחייב שיושלם השכל החומרי כשיארך בו הזמן כשכל הנפרד. ואלו ההקדמות השלש כשיחקור עליהן יראה מענינם שהשנית והשלישית מהם מן ההקדמות הידועות בעצמם, אבל הראשונה והיא האומרת שיש הנה שכל מחוץ שיחסו אל השכל החומרי יחס המוחש אשר בפועל אל החוש אשר בכח, היא בלתי גלויה בעצמה, כי יש לאומר שיאמר שלא התבאר עדיין שיש כאן שכל בפועל יניע השכל החומרי על דרך שהוא שלמות לו, כמו שיניע המוחש החוש. ואמנם התבאר שיש הנה שכל בפועל מניע השכל החומרי מן הכח אל הפועל, כמו שימצאו שני הענינים האלו בכל הענינים ההוים הנפסדים, ר"ל דבר שהוא בכח במין ההוא ודבר שהוא בפועל, וזאת דרך אריסטו הידוע בספר הנפש, שהסכים ששכל הנפרד מניע השכל החומרי ומוציא אותו מן הכח אל הפועל, ולא יתחייב ממה שנאמר, מהיותנו שנשכיל דומה למיחש, שיהיה הנה שכל חוץ לנפש כמו שיש הנה מוחש חוץ לנפש, כי המושכל יחס השכל אשר יחסו מן השכל החומרי יחס המוחש אל החוש, הוא תוך הנפש, והמוחש הוא חוץ לנפש, ולזה לא יתחייב שיהיו אלה המושכלות נפרדות כמו שחשב אפלטו"ן, והנפש המשכלת לקוחה בגדר המושכלות העיוניות, ואין החוש לקוח בגדר המוחשות. אבל הענין בהפך, ולזה נשאר מן הצריך לעיין בזאת השאלה לאמת זה היחס בין השכל הנפרד ובין השכל החומרי, ר"ל שיהיה יחסו אליו יחס המוחש אל החוש, וזה כי כבר התבאר שיש שכל נפרד והוא המניע החומרי, ולא התבאר אם יניעהו על שהוא פועל לבד כמו שרואה בו אבונצ"ר בס' המדות, או על שהוא פועל וצורה ותכלית, כמו שיראה מפשטי דברי אריסטו ודברי כל המשאים מן המפרשים וזולתם, כי אבונצ"ר לבדו מצאנו (שקרע) [שקרב] זאת ההסכמה. ונאמר אנחנו אמנם מה שהוא מבואר מענין זה הכח אשר הוא שכל החומרי, הוא, שיחס הצורות החומריות אליו מאשר הם נמצאות בנפש המדמה, הוא יחס המוחשות אל החוש, ואחר שהוא כן הנה הצורות החומריות הם המניעות השכל החומרי ויוציאוהו מן הכח אל הפועל, כמו שיניע ויפעל המוחש בחוש. אמנם זאת ההכנה לצורות א"א בהם מאשר הם בחומר. ואמנם הוא להם מאשר הם צורות, כי א"א שמה שהוא בחומר שיהיה לו פועל במה שאינו בחומר אלא מפני שהוא צורה בלי חומר, א"כ הצורות החומריו' בכח המוחשות אמנם יניע השכל החומרי מצד מה שיקנוהו מהצורה או צורות שהם לא בחומר בהכרח, וזאת הצורה היא המביאה לצורות החומריות שיעשו מעשה שכל, וכל מה שיביא זולתו לעשות מעשה שכל, הוא שכל בהכרח. ולזה נאמר בצורות החומריות שהם מושכלות בכח, ושראוי שיהיה להם פועל יוציאם מן הכח אל הפועל, כענין כל מה שהוא בכח, וכאשר המושג בראות אמנם יראה מפני הנראה אשר הוא סבתו, ר"ל האור, יהיה יחס זה השכל הנפרד מן השכל החומרי, יחס הנראה הראשון אשר הוא האור אל חוש הראות, וכשתבין זה כבר הבינות מה שאמר אריסטו שראוי שיהיה הנה שכל ישכיל כל דבר ושכל ישים כל דבר מושכל, כדמות האור שהוא ישים כל הנראים נראים בפועל, ואחרי שיחס זה השכל הנפרד אל השכל החומרי יחס האור אל הראות, א"כ הוא יותר ראוי להיות מושכל שכל החומרי ממה שהוא מושכל אליו בעבורו, כמו שהאש יותר ראויה לחמם ממה שהוא נתחמם בעבורה, והדבר אשר בטבעו שיקבל אש פרטי וטבעו בהכרח לקבל האש הגמורה אם לא יתחדש לה ענין מונע במקרה או שהוא מקבל הדבר ההוא באמצעות דבר אחד או יותר. ולזה יראה שהסבה בהיות זה השכל החמרי בלתי מקבל זה השכל אלא באמצעי מה שהוא שכל הוא הסב' בעצמ' שלא יקבלו הרבה מן ההויות שלמות האחרון אלא אחר התחדש עוד אמצעיים כקבל האדם הבחרות אחר הנערות ודברים אחרים אין מספר להם מהנמצאות המתהוות, זו היא עלה מבוארת מצד הטבע. ויש סבה אחת מצד המנהג, והוא שאנחנו רואים דברים רבים לא יקבלו השלמות אשר להם בטבע בסוג ההוא רק בהרגל כמו הזריזות דרך משל אם לא ירגיל עצמו לזה לא יהיה זריז עכ"פ אע"פ שבטבעו להיות זריז או כלם יצוייר מציאותם בזה השכל מאשר הוא חומרי, ואם יאמר אומר אולי טבע החומר הוא המבדיל מזה הציור, כמו שטבע חומר עיני העטלף ימנעהו מלעיין האור אף שהאור נרא' בטבע אמנם זה א"א בשכל הטבעי ר"ל האנושי שאלו כן היה אפשר שימצאו כל ב"ח הרואים בטבע העטלף, ואלו היה כן יהיה הטבע כבר עושה דבר לבטלה, בשום מה שהוא נראה בטבעו בלתי נראה כלל לאחד מן המשיגים, וזה בעצמו יתחייב כשנניח שהמושכל הוא בטבעו לא ישיגהו האדם באשר הוא אדם, כי אין נמצא מין אחר שישיגהו רק האדם אם ישיגהו, כמו שיש הנה מינים אחרים מב"ח שישיגו האור בלתי העטלף, גם יש הנה מינים מב"ח שחושבים עליהם שהן מביטים לגוף כוכב השמש בעצמו, כמו שחושבים על העופות הדורסים, ואחר שהוא כן ראוי באמת שנמצאו קצת בני אדם שיביטו אל זה השכל בהכרח, והם אשר השלמו בחכמות העיוניות, ואפשר שלא ימצאו לכולם אך למקצתם. ישימנו הש"י מרואי זיוו והדרו והוד פניו לא מן המובדלים ממנו

ואם יאמר האומר, זה כלו יש לספק עליו הספק אשר אמר אבונצ"ר, והוא שהשכל אשר בכח הוא דבר א' שלא נוכל שנאמר שטבעו הוא טבע ההעדר, כלומר שהוא העדר, וזה הטבע הוא מחודש בהכרח, ואלו היה מקבל צורת השכל הנפרד היה מתאחד עמו וישוב הוא הוא, ואלו היה זה אפשר היה שב ההוה נצחי, ולהיות זה דבר פשוט אמר אבונצ"ר שמאמר האומר שאנחנו כשנתעצם נתדבק בשכל הנפרד הוא הבלי הזקנות, ונאמר אנחנו כי כמו שהתבאר לנו שהצורות החומריות אמנם הניעו זה השכל