שער השמים פא

שיהיה המוצא ממין המוציא והמוציא ממין המוצא. כי הנגר לא יעשה האוצר בעבור שהוא אומן, אבל מאשר מצייר בשכלו צורת האוצר, וצורת האוצר אשר בשכל הנגר היא הוית צורת האוצר לפועל ושמה אותם בעץ כן בלא ספק נותן הצורה צורה נבדלת וממציא השכל שכל: עוד אמרו שאם תהי' הנפש המתחדשת מאצל הבורא יתב' בלי אמצעי, מפני מה חדשה עתה ולא חדשה מקדם וזה א"א אלא מפני שנתחדש לו רצון או בחירה. כי אמנם הפועל שיפעל בעת זה ולא יפעל בעת אחרת, הוא לפי המונעים או המביאים המתחדשים לו, ובו יחייבו לו המונעים מניעת פעולה מה שירצהו, ויחייבו לו המביאים רצון מה שלא היה רוצה הוא מקודם, ואחר שהבורא יתברך אין מביאים לו שיחייבוהו שנוי רצון, ולא מונעים אצלו ולא מעכבים שיתחדשו או שיסורו, א"כ אין צד להיותו פועל בעת ולא פעל הדבר ההוא בעת אחרת

וזה הדרך חלוש מאד, כי זה כלו יתכן בפעולה שאינה תלויה בחומר, אבל הנפש שהיא צורת הגוף ופעולת הוייתה היא נתלית בגוף, אפשר לחולק שיאמר כי היא נבראת מאת הבורא בלא אמצעי, אך לא הזדמן לה עד עתה חומר שתחול בו, ומפני העדר הכנת החומר היתה מניעת הויתה, וכן צריך שתאמר בהכרח מפעולת הנבדל שאינו בטל מפעולתו אלא מתני העדר הכנת חומר לקבל הכנת פעולת הנבדל, ובארו בדרכים אחרים רבים במופת

סוף דבר הסכימו הפילוסופים שהנפשות אינם נבראות מן הבורא אך באמצעיות השכלים הנבדלים, וכמו אשר פעולה אנושית אינה מקבלת מעשה מן הנפש המשכלת כי אם באמצעות הרוח, כן הנפש המשכלת אינה מקבלת מעשה מן הפועל הראשון כי אם באמצעות השכלים, כי דבר שהוא רב ההרכבה לא יתחבר עם פשוט בתכלית הפשיטות, ודבר עב לא ידבק עם הדק כי אם באמצעות דבר שיהיה לו ערך ודמיון קצת ביניהם, וכמו שאין התחברות ודבקות ביניהם כי אם על ידי אמצעי, כך איננו יכול להתהוות ממנו כי אם באמצעי, כי הדבר הפשוט א"א להיות ממנו אלא פשוט בלבד

ועוד אמרו כי אין דבר נכבד יותר מהמקבל פעולה או שנברא בלי אמצעי. ואם כן שהנפש מאת הבורא יתברך בלי אמצעי, אין נמצא שום דבר נכבד יותר ממנה, וידוע כי הויית הנבדלים היא נכבדת יותר ממנה. ועוד כי הנפש היא יוצאת מן הכח אל הפועל והיציאה ההיא היא תנועה אחת שיקרה לה, והתנועה ההיא עושה אותה המוציאה לפועל, ואם היתה נבראת ממנו יתברך אם כן הוא עושה התנועה ההיא, וזה א"א כי כל דבר המניע הנפש אינו נצחי לאין תכלית כי כל דבר מניע דבר הוא מניעו בעצם או במקרה, וכל דבר נצחי מניע דבר בעצמו בהכרח תהיה התנועה נצחית לאין תכלית, ותנועת הנפש אינה נצחית אם כן איננה נעשית מנצחי, ואם מניעה במקרה אם כן לא תהיה הוייתה נצחית כי כל דבר נצחי לא ישיגנו מקרה ושנוי

וראוי לחקור אם הנפש מדבר או מלא דבר, כי יש שאמר שהנפש נבראת מדבר זו מזו, כמו הגוף, כי כמו שבשר הבן מבשר האב והאם, , כן הנפש מנפשות האב והאם נחצבת, ואחרים סותרים זה הדבר, ואומרים שאם כן יתכן שיהיו נפשות האבות נחסרות, כי כל דבר נקח מדבר אחד או ילקח כלו ממנו או מקצתו, ישאר חסר. וזו הדעת חלושה מאד, כי מצינו הנר הנדלק מנר אחר איננו חסר וכן חום האש לא יחסר להולד חום באויר, וכן אור השמש בעצמו לא יחסר בתתו אור באויר. והסכימו במופת שאיננה מנפש האב, אך יש לה התחלה אחרת, ונוכל להביא ראיה מן המפורסם, שאם תהיה נפש מין האדם מן האב והאם, נצטרך לומר כן מנפשות כל בעלי חיים, ואם כן הנולדים מעפושי הלחיות כמיני התולעים וקצת בעלי חיים שנבראים ממזג נתחדש באויר כמו הצפרדעים, או מזג נתחדש בארץ כמו העכברים, אם כן מאין תבא להם נפשותיהם שהרי אין להם לא אב ולא אם. גם במין האדם אפשר לדעת קצת החכמים בלא עזר זכר ונקבה ומאין תבא לו הנפש

וצריך לחקור על השארת הנפש, כי זאת חקירה גדולה אצל הפילוסופים ומחלוקת ביניהם, ויש שהביא ראיה מזה שאמר אחרי שאיננה כח בגוף כמו שבארנו שהיא מתחזקת בעת הזקנה בזמן שנחלשו הכחות הגופיים, א"כ איננה צריכה לגוף ולא תפסד בהפסד הגוף כמו שיפסדו הכחות ההם שהם צריכים לגוף: עוד אמרו והביאו ראיה על השארתה, אנחנו נראה פעולת הנפש יוצאת חוץ מגופה אל הדברים הרחוקים ממנה, כי תחשוב ותדמה כל הדברים התחתונים והעליונים עד גלגל המקיף העליון, ותצייר אותם בשכל ותעמוד על אמיתתם מבלתי שתקבצם אצלה, ואם פועל הנפש יעבור חוץ מגופה יוצא ממנו אל רוחק גדול מבלי הפסד, כל שכן שעצמה היה יותר ראוי בזה מפעולתה, שאם לא כן נמצא פעולתה יותר נכבדת ממנה, וזה מן השקר, כי הפעולה באה מאת הפועל ואין הפועל בא מאת הפעולה, מפני שהפועל עצם והפעולה מקרה, ואין ספק שהעצם יותר נכבד מהמקרה, אם כן הנפש יותר נכבדת מפעולתה, ואם פעולתה תעבור גופה מבלי שתפסד, ק"ו שהיא ראויה לזה יותר מן הפעולה, אם כן באמת היא קיימת ונשארת אחרי הפרדה מן הגוף: