שער השמים פ

שם חלקי הנפש יתחזקו בעת ההיא, ועוד כי כחות הגופיים כמו החושים ילאו בהתמדת מעשיהם ובהשיגם דברים חזקים ועצומים, כמו אור השמש העצום והחזק יחליש חוש הראות, וקול החזק יחליש השמע ולא יוכל להשיג ולחוש הדברים הקלים והחלושים אשר הם משיגים קודם לכן, לא כן כחות הנפש כי כל עוד אשר יפליגו להשיג בדבר עמוק יוסיפו אומץ להשכיל דבר עמוק יותר ממנו, ואם פעמים יחלש הכח השכלי הוא מפני שהוא נעזר מכח הציור ובהחלש האבר הנושא הכח המצייר ההוא יחלש השכל

ועתה נחקור אם הנפש נבראת ואם לא נבראת, ונבאר כן, כל נמצא יש לו התחלה או אין לו התחלה, ואחר שהנפש היא עצם, או יש לה התחלה או אין לה התחלה, ואם היא עצם שאין לו התחלה היא נצחית, אם כן היא עצם נצחי, ואם כן היא דומה בנצחיות להש"י, וא"כ יהיה זה האלוה הש"י ושאינו אלוה הם נצחיים בשוה, וזהו שקר, ועוד כל נמצא הוא נברא או לא נברא או סגולת הבורא יתברך, אם כן היא נבראת, ועוד כל דבר גדל איננו בתכלית שלמותו, כי כל דבר לא יגדל כי אם להגיע לשלמותו, ואנחנו רואים כי הנפש גדלה ומתישרת בחכמה ובצדק, אם כן איננה בתכלית שלמותה, וכל דבר שאיננו בתכלית שלמותו יבא ויאצל מדבר שהוא בתכלית שלמותו, ואחר שהנפש איננה בתכלית שלמותה תבא מדבר מושלם, וכל דבר שיבא מדבר אחר יש לו התחלה, אם כן הנפש הותחלה להיות וכל דבר שהותחל הוא מותחל, אם כן הנפש איננה בלתי נבראת, וא"כ היא נבראת, מפני שכל דבר הוא נברא או לא נברא

ועתה נבאר אם היא אחת אורבות, יש מי שאמר שהיא אחת לבד, תתן בצמחים הצמיחה ובאדם השכל והדעת, ונותנים ראיה לדבריהם כי אנו רואים בנפש האדם שהיא תעשה לו השלש פעולות מתחלפים, כי בעצמות ובשער ובצפרנים תתן הצמיחה לבד, ובשאר חלקי הגוף כמו האברים והבשר והעורקים והגידים תתן הרגשה ותנועה, ותתן לו הדעת והשכל וכן אנו רואים כי ניצוץ השמש הוא אחד ועושה דברים מתחלפים יחד לפי התחלף החמרים המקבלים פעולתו, כי הוא יקפיא הטיט ויתיך השעוה, כן אור הנפש היא אחת ותעשה דברים מתחלפים יחד, תצמיח הצמחים ותתן הרגשה לבעלי חיים ושכל לאדם, לפי התחלף הגופים והמזגים הנאותים לקבל הכחות ההם. וכתבו הפילוסופים זה הדעת ואמרו, נראה לצמחים נפש צומחת ומגדלת ואין להם נפש מרגשת ונפש משכלת, א"כ הנפש הצומחת היא זולת שאר הנפשות, וכן בבעלי חיים שאינם מדברים יש להם נפש מרגשת ואין להם נפש משכלת א"כ היא זולתה. ועוד בארו כי גם נפשות האנושיות הם רבות במספר לא אחת בכלם, שאם כן יהיה ראוי שיהיו האנשים כלם פקחים או סכלים, וידע האחד מהם מה שידע האחר ולא נעלם ממנו, ואין אנו רואים הדבר כן, ואם תהיה הנפש אחת בחכם ובסכל תהיה אם כן הנפש חכמה וסכלה ביחד וזה שקר, אם כן הנפש החכמה אינה הנפש הסכלה, ואין הנפש אחת בכל הגופות אבל הם רבות במספר כמספר הגופות המיוחדות בהם, ואחר שהנפש אשר בכלל מין האדם לבד א"א שתהיה אחת לבד אך הם נפשות רבות כמספר הפרטים האישיים, כ"ש שנפש המינים החלוקים והסוגים הם הצומח והמרגיש והמדבר א"א להיותם נפש אחת לבד, אך כל מין ומין וכל סוג וסוג יש לו נפש מיוחדת לכל המין הראוי לו וכפי התמזגות מזגו

ואחר שבארנו כי הנפשות רבות, נחקור אם כלם נבראות יחד בתחלת העולם או הן נבראות חדשות בכל יום, כי מקצתם אומרים כי כל הנפשות האנושיות נבראו יחד בתחלת העולם ומונחות אחת עם חברתה בארך הזמן, עד שיהיה עת ראוי שהוכן גוף אחד ותבא אליו נפש אחת ברצון בוראה, וזה הדעת סתרו הפילוסופים, כי ידוע מה שאינו גוף ואין כח בגוף לא יושכל בו מנין אלא בהיותם עלות ועלולים, כי במה יפרדו, והמספר לא יפרד כי אם בגופות ובחומרים ובחלקים שנפרדים מגוף אחד ונחלק האחד במקום האחר, אבל הנפשות לא יפרדו מתחלה בגופות שהרי אינם גוף, ולא בחלקים, כי מה שאינו גוף לא יחלק שיהיה חלק אחד במקום מיוחד וחלק אחר במקום האחר, וכן אינם עלות זו לזו, אם כן לא יושכל בהם מנין, ועוד שאם תהיה מציאות הנפש קודם היות הגוף נוצר ונשלם, אם כן נבראת לבטלה, כי הנפש לא נבראת רק לצורך הגוף. להשלימו ולהוציאו לפועל, ואם נבראת קודם ממנו אם כן מציאותה הקודם לבטלה וזה הדבר מפורסם ומושכל כי הטבע חכם ולא יעשה דבר לבטלה:

ובארו הפילוסופים כי אף על פי שהן נבראות חדשות בכל יום, אינם נבראות בזמן אך בריאתם בלא זמן, כי הזמן הוא מקרה דבק לתנועת הגלגל כשיביסו בו ענין ההקדמה והאחור ותהיה נספרת, כמו שהתבאר במקומו, ולא תמצא זמן בלא תנועה ולא תנועה בלא זמן, וכבר בארנו כי לנפש אין לה תנועה בעצמה כי איננה נופלת תחת הזמן בהוייתה, ועוד כי כל גוף שהוא בעל כמות והוא מורכב מחלקים הוא נופל תחת הזמן בהוייתו שיבראו חלקיו זה אחר זה, אך הנפש אינה גוף ואין לה כמות שנאמר בה שיתהוו קצת חלקים בזמן אחד וקצת חלקים אחר כן, ועוד כי כל גוף יתהוה ממזג, וכל מזג מקבל תוספת וחסרון, והוא יתחדש ראשון ראשון. אך הנפש איננה כן שאיננה מפעולת המזג, על כן לא תתחדש ראשון ראשון. וכן הסכים אריסטוטלוס בסוף עיונו, שכל הצורות שמתהוות בחומר, בלא זמן

ועוד ביארו הפילוסופים שאינה נבראת ונאצלת מאת השם יתברך בלי אמצעי, אך הנפש נאצלת מאתו על ידי השכל הפועל הנותן צורה לכל בעל צורה ונותן שכל לבעל שכל, כי הנפש הוא מתחלת בכח חומר או בכח המזג המתחדש שממנו יהיה נוצר הגוף, ואחר כן תצא הנפש מן הכח אל הפועל, וכל מה שיצא מן הכח אל הפועל מוציאו זולתו, והוא חוץ ממנו דהכרח, כמו שמבואר כל זה במופת, וצריך