שער השמים עט

נעשה בעבור האיכות הראוי לו אשר נשתנה בו, ותכלית ההשתנות היא בהיות עמידה אל האיכות ההוא הראוי, וכשיהיה האיכות ההוא יבטל ההשתנות אם כן הנפש כשתניע אם היא משתנית מאיכות אל איכות בכל תנועותיה אשר תניע, אם כן לא תעמוד בענין אחד בעת שתניע, וצריך שתהיה משתנית, ולא משתנית ברגע אחד, שהרי יש להם עמידה מפני האיכות הראוי אשר נשתנית בו, ויש לה שינוי באותו רגע עצמו, שהרי משתנית אחר כן לאיכות אחרות, וכן תמיד היא משתנית מאיכות לאיכות. וכן לא תתנועע לפי מאמר האנה שהיא תנועה מקומית כי היא או טבעית או הכרחית או נפשית, והטבעית היא בכל עת לצד אחד, או מן המרכז או אל המרכז או סביב המרכז והוא הסבוב, אם כן אם הנפש תתנועע לפי המקום בטבעי, לא תניע כי אם לצד אחד, והנה אנחנו רואים שהיא תניע הגוף לצדדים רבים מתחלפים ברגע אחד בכל עת שתניע, והרי תנועת עצמה לצד אחד ותנועת הגוף לצד אחר, וזה א"א, אם כן אין הנפש מתנועעת לפי המקום בטבע. וכן לא תתנועע לפי המקום בהכרח, שאם תהיה תנועתה אשר בה התנועה הכרחית, היתה מתנועעת בהכרח ולא ברצון, אם כן תנועת הנפש אשר תניע הגוף לא היתה רצונית, וזה איננו נכון. ועוד כי תנועה הכרחית אינה כי אם לצד אחד, כתנועת הגלגל שמכריח המקיף שאר הגלגלים, או האחד מארבעה היסודות שיש לו תנועה הכרחית לצד אחד, כתנועת האבן למעלה בהכרח יכריחנה על זה, או תהיה תנועה הכרחית על צדדים רבים, כתנועת האדם והבהמה כמו שנציע עתה, שתנועת בעלי חיים היא מוכרחת והיא לצדדים רבים. ואם תנועת הנפש הכרחית באחד משני הצדדים האלה, זה שקר, שאם תהיה תנועתה לצד אחד ישיגהו השקר הבטל, כי אנחנו רואים תנועתה לצדדים רבים שמניעה הגוף לצדדים רבים, ואחר כן היא עצמה תניע יחד לשני צדדים מתחלפים ברגע אחד, והיא תנועת עצמה לצד אחד ותנועת הגוף לצד אחר כמו שאמרנו למעלה בתנועה הטבעית ובטלנוה מן הטעם הזה. ואם הנפש תתנועע תנועה הכרחית לצדדים רבים גם זה שקר שאנו רואים שהיא תניע גופה לצדדים רבים אם כן היא מתנועעת לאותם הצדדים הרבים או לצדדים אחרים, ואם לצדדים אחרים א"כ הנפש והגוף יתנועעו לפעולים גופיים למאכל ומשתה והדומה לו. וזה איננו נאות, ואם לדברים מתחלפים, או יהיו דומים, או לא דומים, אם הם דומים יהיה זה בלתי נאות כמו שאמרנו למעלה, אם לא דומים אם כן יהיה ההפך בין התנועה אשר בה התנועעה ובין התנועה אשר בה הניעה, ובזה יתבלבלו התנועות כי היא מתנועעת הפך תנועת הגוף, אם כן לא תוכל להניע הגוף כי תנועתו הפך תנועתה, וזה דבר שא"א, ואם כן הרי בטלנו תנועת האנה והתנועה הטבעית והכרחית, ועתה נבטל התנועה הנפשית, ונאמר כן, וא"א שתהיה תנועתה אשר בה התנועעה נפשיית, כי התנועה אשר היא מן הנפש נפשיית, כמו הטבעיית אשר היא מן הטבע, ואם כן שהנפש התנועעה מתנועת נפשיית, הנפש תתנועע מנפש אחרת, וכן נאמר על הנפש האחרת וזה ילך ללא תכלית, ואם כן הנפש נחה והיא תניע., וכל דבר שיתנועע מדבר נח התנועע מאחד מחמשה ענינים, או יתנועע לבקש הנאות ולברוח ממה שהוא כנגדו, או לרדוף ולהבריח האויב, או בהכרח טבעו כמו האש למעלה והאבן למטה, או כאבן המושכת לברזל, או מפני שהמניע הוא התחלה לדבר המתנועע כמו הציור יניע המצייר ואמנם הוא לא הונע, אמנם בזה הענין החמישי הניע הנפש בעלי חיים, כי היא מניעה אותם לתאוה ולרצון ולפועל ולשנוי והיא לא התנועעה באחד מעניני תנועת הגוף, ואף על פי שאין לה בעצמה תנועה עצמית יש לה תנועה מקרית, כמו בהתנועע הגוף מן הבית לעליה נעתקה גם הנפש כן. אך תנועת הגוף הוא בעצם ותנועת הנפש במקרה, והנפש היא המניע הראשון בעצם אלא שכבר ההנועעה במקרה, וכשתנוח הנעת הנפש ינוח המתנועע בעבורה והוא הגוף, ובנוח הגוף תסור המקרית ההוה לנפש, כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח וכשינוח ינוע המתנועע בעבורו

עתה נבאר מה היא נפש, כי ראוי לחקור זאת והיא שאלה גדולה אצל הפילוסופים לדעת מה היא, מהם מי שאמר כי הנפש היא עצם אין גופו מתנועע בעצמו. ואחרים אומרים כי הנפש הוא הדם, ואחרים יאמרו כי הוא איכות לגוף רוצה לומר שהיא מקרה, וזה הדעת סתר אותו ר' יצחק הישראלי בספר היסודות, שאלו היתה הנפש היא נמצאת בגופים זולת בעלי חיים, כמו שנמצא שחרות הכושי והעורב שהוא נמצא בגופים אחרים ממין אחר כמו בזפת ובעץ האבנו"ס, ואין הנפש כן שאיננה נמצאת במין אחר בזולת בעלי חיים. ועוד אמר שאלו היתה הנפש מקרה או מקרה דבק או מקרה נפרד, ואיזה משניהם., היה צריך לו שיעמוד זוג אחר תחתיו כמוהו ויהי נקרא בשמו ונגבל בגבולו והיו שוים במאמר אחד ואין אנו מוצאים הנפש כן, שאנחנו לא נמצא לה גואל ותמורה שישכון בגוף אחרי הפרדה ממנו, והמות איננו מקרה הפך הנפש, אך היא הפך מציאות הנפש לא הפך לנפש, ואלו היתה הפך הנפש לא יצטרך שיהיו שניהם שוים בגדר, כמו שני מקרים הפכים אחרים שגדר אחד להם, ואין הדבר כן במות ובנפש, כי גדר הנפש הוא עצם משלים גוף טבעי חי בכח, וגדר המות אינו כן, ועוד כי כל גוף יש לו איכות מוחש מן החושים, ואיכות הנפש לא ישיגוהו החושים, אם כן אין לנפש גוף, ועוד כל גוף הוא נפשי או אין נפשי, ואם הנפש תהיה גוף נפשי אם כן היא נפשי מן נפש אחרת, וכן יאמר על האחרת וזה ילך עד אין תכלית, אם כן איננה גוף נפשי וכן איננה גוף אין נפשי, כי הדבר שאיננו חי לא יחיה דבר אחר, והנפש תחיה את הגוף אם כן הנפש איננה גוף, וכן נאמר כי היא איננה כח בגוף, כי הכחות ההם הגופיים הם נחלשים לסוף עת הבחרות אשר הוא סמוך לארבעים שנה, והכחות המשכילים אשר