שער השמים עח

השמש ושאר דברים המאירים מוציאים חוש העין מן הכח אל הפועל, שאם יעמוד האדם במקום חשוך שנעדר ממנו האור יהיה ניצוץ העין רואה בכח והדבר הנראה יהיה נראה בכח, וכשיופיע אור השמש או יתר הדברים המאירים יצא ניצוץ מן העין אל הפועל, ויהיה רואה בפועל, וסבת צאתו אל הפועל היא ניצוץ השמש, ואחר שיגיע אליו זוהר הדבר הנראה צריך להתבונן מה היתה סבתו לצאת מן הכח אל הפועל, והוא ניצוץ השמש, כן שכל האדם משכיל בכח וכשיצא מן הכח אל הפועל ישיג הצורות מופשטות מחומריהם, ואחריהם יעלה למדרגה אחרת, וישיג הדבר שהוא סבת צאתו מן הכח אל הפועל ההוא, והוא שכל הפועל אשר הוא סבת שכלו המתפעל, וזו היא המדרגה העליונה שבשכל האנושי, רוצה לומר בהשגת התחלתו שהוא שכל הפועל, לא שידע כל מהותו, כי הוא לא יכול להשיגו כאשר הוא בעודו דבק בחומר. אך שאר השכליים אשר למעלה מן השכל הפועל, כ"ש הסבה הראשונה שהוא הבורא יתברך, א"א לשכל האנושי להשיג מהם כלל, ר"ל ממהותם, אך מציאותם ומציאות הבורא, כלומר שהם נמצאים אפשר להשיג בדרכי המופת על פי הקדמות צודקות, והוא מן המדרגה השניה שהזכרנו

וכתב אריסטוטלוס בתחלת ספר הנפש, כל בני אדם הם שוים בנפש ובגוף, אבל אין כולם יודעים אמתת הנפש כאשר יודעים אמתת הגוף. וזה אינו פלא, כי הגוף מושג בחושים, והנפש לא ישיגנה כי אם השכל לבד, ועל זה המון בני אדם שאינם משיגים כי אם בדבר מוחש, אינם מאמינים בהויית הנפש, או יאמינו שהיא מתפשטת בכל מקומות הגוף מפני שהוא מתנועע, אבל מהותה או עניני ישותה הם מאמינים בדרך קבלה. ומעטים הם שישיגו זה בשכל, ואין ראוי ונכון שידע אדם חלקו אשר בו ישכיל אלהיו, ובחלק ההוא הוא דומה לאלוה, ואם לא ידע מה שהוא דומה לאלוה, לא יכיר האלוה, וגוף האדם אע"פ שהוא למטה מגופים רבים מבעלי חיים מצד גופו, אמנם מצד נפשו המשכלת הוא למעלה מכולם

ועל כן יש לחקור ולבקש בדרך המופת מענין הנפש, אם הנפש היא אם לא, ואחר כן לדעת מה היא אם אחת או רבות, ואם הם רבות אם נבראו יחד בתחלת העולם אם לא, או הן נבראות חדשות בכל יום, ואם הן לא דבר ואם הן מדבר, אם הן מנפשות האבות כמו הגופים אם לא, או מאיזה דבר מן הגוף, ואם היא מתה או אין מתה, ואם אין מתה, אם יהיה לה אחרי הפרדה מן הגוף כל כחותיה שהיו לה בעודה בגוף, ואם לא יהיה לה כלם, איזה מהם ישאר לה, אלו עשרה חקירות נכתבות תחלה בראש, ואחר כן באר אותם במופת אחד לאחד למצוא חשבון. הדין נותן שנחקור על הנפש אם היא אם לא, כי רבים מבני אדם אינם מבינים כי אם הגשם המוחש, , על כן צריך לבאר על המצא הנפש ונאמר, אנחנו רואים גוף מתנועע ברצון ומרגיש, וזה יהיה להם מצד שהם גוף, אם לא, ואם יהיה להם מצד שהם גוף יהיו כל הגופים שוים בזה, ואנחנו רואים גופים רבים שאין להם תנועה והרגש כמו הצמחים והדומם, וא"כ אין התנועה וההרגש אשר לבעלי חיים מצד שהם גוף. ועוד שאם כן שיש לבעלי חיים תנועה והרגש מצד שהם גוף, יש בהם זאת ההתחלה לתנועה ולהרגש כמו שיש התחלה לכל אחד מארבעה יסודות, לתנועתו המיוחדת שהוא חוץ למקומו, שיש התחלה להם לשוב למקומו, ואם היה הדבר כן לא היה מבטל הגוף המתנועע תנועה רצונית, והמרגיש בכל עוד שהוא גוף שלא יהיה מרגיש ומתנועע, כמו שאנו רואים ביסודות שכל ימי חיותם יש בהם זאת ההתחלה ולא תבטל מהם. והנה אנחנו רואים פעמים שבעלי חיים המתנועעים והמרגישים יבטלו תנועתם והרגשותם, הן בחייהן הן במיתתם, א"כ אין התנועה וההרגש נמצא להם מעצמם מצד שהם גוף אלא דבר אחר הוא המביא אותם אל התנועה וההרגש והוא הנפש

ועתה נחקור באיזה ענין תניע הנפש את הגוף. כל דבר שיניע דבר אחר, או ינוע בעת שיניע, או לא ינוע, ואם הנפש נעה בעת שתניע, אם כן התנועעה באחד ממאמרות הארבע שהשנוי והתנועה נמצא בהם, והם מאמר העצם, מאמר הכמה, מאמר האיכות, ומאמר האנה, והיא תנועה מקומית, ואם התנועעה לפי מאמר העצם נעשית תנועתה בשני ענינים, או לפי הויה או לפי הפסד, והנפש בעת שתניע א"א שתתנועע לפי הויה, כי התנועה לפי הויה אינו כ"א חול הצורה בהויה שמפשיט צורה אחרת ולובש צורה זו אשר חלה עליו, ואם כן שהנפש בעת שתניע את התנועה לפי הויה היא נפסדת כל עת שתניע ותבטל מהוית הנפש, וכל פעם היא נהוית וכל פעם תכנס בעצם ונעשית עצם אחר ואיננה העצם שהיתה בתחלה, וכן בכל תנועה שתניע הגוף נעשית עצם אחר, ואחר כן אחר, אם כן נעשים בכל יום עצמים לאין תכלית, וזה א"א, אם לא בהתנועע הנפש לפי הויה בעת שתניע הגוף. וכן נראה שלא תתנועע בהפסד שהוא הפך ההויה, מפני הטעם שאמר בהויה. וכן לא תתנועע לפי מאמר הכמות, כי התנועה לפי ראות הוא על שני ענינים, לפי הצמיחה, ולפי החסרון, וא"א שתחנועע לפי הצמיחה, שאם כן כל עוד שתרבה ותאריך זמן להנוע תגדל כמות עצמו, כמו שיגדל הגוף מאשר הוא בתחלה, אם כן תגדל הנפש בזקנים מן הבחורים ותגדל בבחורים מן הקטנים, ואנחנו רואים כי תנועת הזקנים היא חלושה מן הבחורים, גם הקטנים יש להם תנועה מרובה מן הבחורים, כי כל יום הם הולכים ומתנועעים ממקום למקום כמעט שאין להם מנוחה, ועוד כי הצמיחה לא תתכן אלא לעצם גופי שהוא נזון וגדל מפני המזון הנכנס בו ומגדלו ושב כמוהו, ואם כן הנפש היא גוף, ואנחנו נבאר שאיננה גוף אם כן אין לה כמות שתגדל ותחסר. וכן לא תתנועע לפי החסרון מן הטעם שהזכרנו. וכן לא תתנועע לפי מאמר האיכות אשר הוא ההשתנות, כי ההשתנות מאיכות לאיכות הוא