שער השמים עו

ושעורם ועצר אותם בדמיונו, על כן הכיר אותם בפעם האחרת, וכן ביתר ההרגשות יש בכל אחת ואחת הרגש פנימי המצייר הענין המורגש כאשר הוא, וחוקק תכונתו בדמיונו ושומר אותו, על כן משיגו בפעם האחרת. ובעבור שכל ההרגשות הן שבות אל מקום אחד והוא המוח או הלב, יש בכח הדמיון להרכיב המוחשים קצתם אל קצתם כמו שראה אותם, אדם מאד לבן שהוא משורר, והנה השיג וצייר בדמיונו המראה והקול, וידע שזה הקול הנשמע הוא מן האדם הלבן שראה, וזו היא ההרכבה, והיא גורמת לו להכיר בפעם האחרת כשרואהו שזהו המשורר, ואם לא שמעו, או להכיר כששמעו שזה הוא קול האדם הלבן, ואם לא ראהו, בעבור שהרכבת שני המוחשים ההם נשארה חקוקה בדמיונו

ומן הכח המדמה הזה יבואו לו שלשה ענינים, האחד הוא השגת תכונת המוחשים והרכבתם קצתם אל קצתם בעת ההרגש. והשני שמירת המוחשים ושמירת הרכבתם בדמיונו אחר העלמם מן החושים וממנו הזכרנות. והשלישי הוא שמעיר המדמה להתנועע לבקש הנאות ולברוח ממה שכנגדו כי בדמיון שהוא מדמה בהכר הנאות או מה שכנגדו יתנועע החי, ואע"פ שהכיר בדמיונו וצייר אותו הדבר המזיקו או המענגו צריך שיהא בו כח אחר שיעורר אותו, הוא הכח המעורר אשר בו להרחיק הדבר שנדמה לו שהוא כנגדו או לכוין אל הדבר שנדמה לו שהוא נאות לו, ומזה הכח יבואו האהבה והשנאה, וגם האכזריות והרחמנות הכעס והרצון וכיוצא בהם. וכל אלה שלשה הענינים אשר יבואו מן הכח המדמה הם נמצאים ברוב בעלי חיים, כי הם באמת מפעולת הכח המרגיש, ובריחת הכבש מן הדוב כשרואהו תעיד לנו על כלם, שאלו לא היה חקוק תכונתו בדמיונו לא היה עכשיו מכירו, וכן חקק בדמיונו הכאב שהרגיש בחוש בעת שנשכו, והרכיב שני המוחשים יחד ונשארה הרכבתם חקוקה בדמיונו אחר העלמם מקרבת חושיו, והיא גרמה לו עכשיו להכיר מן האחד את חבירו ותיכף שראהו הכיר שזהו הנושכו והמזיקו, ונתעורר בכח המתעורר שלו לברוח מפניו. וכן אהבת הבהמה את הולד שלה היא מפעולת הכח המדמה, והכח המדמה הזה הוא מרכיב ענינים שהשיגום החושים כל אחד ואחד בעצמו, אך אי אפשר לחושים להשיג מורכבים וזה נמנע מהם, והוא מדמה אותם מורכבים, כמו שידמה ספינת ברזל תרוץ באויר, ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ, ובהמה באלף עין על דרך משל, והרבה מאלו הנמנעות, ירכיבם הכח ההוא וימציאם בדמיונו אחר שהשיג בחושיו הספינה בעצמה והברזל בעצמו, והשיג שהספינה היתה שטה ורצה בים, והוא הרכיב אלו ארבעה דברים כלם ביחד בגוף אחד כאלו השיג בחושיו כן, ובכאן טעו המדברים טעות השגיאה אשר בנו עליו פנות טענתם בחלוקת המחויב והאפשר והנמנע, שהם חשבו והביאו בני אדם לחשוב כי כל מדמה, אפשר, ולא ידעו שזה בכחו מרכיב ענינים שמציאותם נמנע כמו שזכרנו, וגם יש דברים רבים שהם נמנעות אצל הדמיון והשכל יאמת מציאותם ויוציאם למציאות, והמשל בזה אם תדמה כדור גדול איזה שעור שתרצה ואפילו דמית אותו כשעור גלגל המקיף, ואחר כן תדמה בו קוטר יעבור על נקודות מרכז, כן תדמה שני אנשים עומדים על שני קצות הקוטר עד שיהיה הנחת רגליהם על יושר הקוטר וישוב הקוטר והרגלים בקו אחד ישר, לא ימלט מהיות הקוטר נכחי לאופק או בלתי נכחי, ואם יהיה נכחי יפלו שניהם יחד, ואם היה בלתי נכחי יפול האחד מהם והוא התחתון ויעמוד האחר, כן ישיג הדמיון. וכבר התבאר במופת שהארץ כדורית ושהיא מיושבת על שני קצות הקוטר, וכל איש משוכני שני הקצוות ראשו לצד השמים ורגליו לצד הארץ שהוא בראש הקוטר האחד, ואי אפשר נפילת אחד מהם כלל, ולא יצוייר מפני שאין אחד מהם למעלה ואחד למטה, אבל כל אחד ואחד משניהם למעלה ולמטה בהצטרף אל האחר, וכן התבאר במופת יציאת שני קוים יהיה ביניהם בתחלת יציאתם רוחק אחד וכל אשר ירחקו יחסר הרוחק ההוא, ויקרב האחד מהם אל האחר, ולא יתכן הפגשם לעולם אפילו יצאו עד אין תכלית, ואע"פ שכל אשר ירחקו יתקרבו, וזה לא' יתכן שידומה ויפול בכח הדמיון בשני הקוים ההם, האחד מהם ישר והאחד מעוקם, הנה התבאר מציאות אמתי שלא ישיג אותו הדמיון, אך הוא נמנע אצלו. וכן התבאר במופת מציאות נמנע אצל הדמיון, והוא היות בלתי גשם ולא כח בגשם, וזה נמנע אצל הדמיון כי לא ימצא אצלו לא גשם ולא כח בגשם. וידוע כי בין השגת הדמיון ובין השגת השכל הפרש גדול כמו שאמרנו, ועוד הבדל אחר, כי השכל לרב דקותו לא ישיג רק דברים שאינם גשמיים כצורות הנפרדות, או ישיג הצורות הטבעיות מופשטות מחומריהן הנושאים אותם, והדמיון בעבור שהוא כח גופני לא ישיג מזה דבר, אמנם ישיג הגשם במקריו, רוצה לומר במראיו ובתכונתו ובשיעורו. וכמו שהשכל יפריד הצורות מן החומרים אע"פ שאין להם מציאות כי אם בחומר, כך הדמיון מפריד המקרים מן הגשם הנושא אותם, ואע"פ שאין למקרה ההוא מציאות רק בגשם, כי השחרות והלובן מקרים ממין האיכות, וכן הקוים והשטחים שהם מקרים ממין הכמות אין להם מציאות כלל רק בגשם הנושא אותו, והדמיון יפרידם מן הגשם, ועל כן הלובן והשחרות ויתר המראים, וכן הקוים והשטחים, נקראים מדומות, כמו שהצורות הן מושכלות. ודע שהשכל האמתי לא ישגה ולא יחטא בציורו, אך ימשך אחר מציאות הדבר בעצמו, כמו שיצייר בשכלו מציאות השכלים הנפרדים ומציאות הצורות הנשואות בחמרים, ויש לכל אחד מהם מציאות בעצמם חוץ לשכל, והוא מציאותם החזק, ויש להם מציאות בשכל, כי השכל מאמת את מציאותם בציורו כמו שהם נמצאים חוץ לשכל, ויש להם גם כן מציאות בדבור, ר"ל שיוציא בשפתיו מציאות הדבר המצוייר בשכל, וכשהדבור ימשך אחר ציור השכל הוא אמת, כי השכל לעולם לא ישיג רק ענינים נאמני המציאות, על כן אותם שאינם