שער השמים עג

שעומדים בדם, וכן בשאר הלחות, ועל כן יחקרו הרופאים החולים בחלומם ויבינו איזה ליחה גוברת עליהם. ובזמנו זה יש אדם אחד מאומתנו אשר קם בלילה ממטתו בבהלה ומדבר בדברים רבים והוא ישן, וכשיגע אדם בראשו נגיעה קלה במוץ קטן או בנוצה מיד יקום בהול ויתחזק כחו וישבר כליו בחמתו ואם יפגע בדבר כבד עד ארבעה ככרים ישאהו על כתפו ויהפכהו מלמטה למעלה ומלמעלה למטה פתאום, וינתק אותו כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש ואבן צינ"י כתב, כי קצת מבעלי מזג השחורה יעשו הפעולות האלה, וסבת קומם ממטתם היא המרה השחורה הגוברת עליהם, ובעת השינה עולה אל המוח ומבהילו לקום, שכח האדם המדמה יצייר להם בעת השינה דברים עפריים וצורות שחורות מאיימות רואיהם ומיראם ומבהלם, ויראת האויב ומורך לב ופחדים ורעדות, ומפני הבהלה הזאת יקומו ממטתם. ובספר הפרקים כתב המפרש במאמר השני בלמוד השמיני בענין השינה, דבר זה ענינו, וצריך כשנזכיר השינה שנבקש ידיעתה ועצמה מה היא ואיך תהיה, ונאמר שאי אפשר לכל דבר שיעדר מארבעה דברים מחומר וצורה ופועל ותכלית, והשינה כך היא, הפועל הוא הטבע, והחומר לחות הטבע, והצורה החום היסודי, והתכלית להשלים מה שחסר מן הלחות בעת היקיצה בהוצאה, ופירוש זה כי הטבע כשיכוין למעשה השינה יאסוף כליו אליה בעומק הגוף והוא החום היסודי, וכשיתיך החום ההוא הלחות היסודי ירפה הגוף ויחלשו כחות הנפש ותבא השינה. ותדע כי הלחות היסודי יתפרד עם היקיצה ויחסר בתנועה, כי התנועה תוציא ותיבש ביקיצה, וכשבאת השינה תהיה תכלית מעשה להשלים מה שחסר מן הלחות, כי השינה והמנוחה מלחלחים, כמו שהתנועה והיקיצה מיבשים ומוציאים הלחות מן הגוף, וצריך שתדע כי עם רדת החום הטבעי בעומק הגוף יגברו פעולותיו בארבע הכחות, במושכת ובמחזקת ובמעכלת ובדוחה, ולזה יהיה הבשול והעכול יותר חזק בעת השינה, וינוחו כחות הנפש החמשה והם חמשת החושים ולא יעשו פעולה, עד עת היקוצה, יחלשו הכחות הארבעה בהראות החום בשטח הגוף, ויחזקו החושים פעולותיהם

פרק ב נבאר בו ענין החלומות

גדר החלום הוא מה שיצייר הכח המדמה בעת השינה מה שתפש ועצר אצלו מתכונת המוחשים שהרגישם בהקיץ, והגדר הזה איננו כללי לכל החלומות, כי פעמים רבות יחלום האדם מה שלא הרגיש בהקיץ, כמו שאנו עתידים לזכור, אבל הוא גדר לחלומות שיחלום ממה שכבר השיג בהקיץ והגדר הכללי לכל, הוא פעולת הכח המדמה בעת השינה שהיא בטול ההרגשות, וכמו שהשינה היא סגולה מיוחדת לכח ההרגש בלבד כמו שנזכר ולא לשאר הכחות, ר"ל בהתבטל הכח ההוא, כן החלומות הם סגולה מיוחדת לכח ההוא בלבד, כי בעת השינה יתבטלו ההרגשות, מדמה הצורות החקוקות והנעצרות בדמיונו ממה שכבר הרגיש בהקיץ, ויחזק הכח ההוא עד שיהיה נדמה לו הענין כאילו הגיע לו עכשיו מן ההרגש החיצון, על כן החלומות רובם הם מן הענינים שכבר הרגיש בהקיץ. אך בעת היקיצה הכח המדמה הזה הוא מתעסק לצייר המוחשים ולהשיגם ולעצור בדמיונו תכונתם, ורבות הפעולה שהוא מתעסק בה היא מונעת אותו לדמות הדברים שמדמה בעת השינה, כי התנועה הגדולה וההרגשה ימנעו התנועה הקטנה וההרגשה המועטת, כמו שתראה מן האבן המושלכת במים נחים ההולכים לאט, שהאבן תצייר במים עגולים, והמים יראו שם כסובבים את האבן, ואם ישליך אותה במים כבירים שיש להם תנועה גדולה, התנועה ההיא תמנע דמיון הצורה העגולה הראויה להיות במים ההם בסבת השלכת האבן בהם, וזה הטעם מספיק לשואלים למה לא יחלמו התינוקות והסבה בזה הוא מה שאמרנו מפני שכח המדמה לא יצייר להם דבר בעת השינה, מפני ששפע מאכלם הלח שהוא כמבושל הולך מהרה אל המוח, ומרוב תנועת לחות מוחם ושפעת מאכלם לא יצוייר להם דבר מן הכח המדמה. כמו שלא יצייר עגולה באבן שמושלך במים רבים שוטפים, אבל הגדולים אין מוחם לח כל כך, ועל כן יש יכולת לכח המדמה לפעול פעולתו בהם בעת השינה., וכמו שידוע שאין צורה נכרת בדבר לח מאד, שאם תחתום במים לא תכיר בהם צורת החותם, כן כח המדמה לא יצייר בתינוקות דבר מרוב לחות מוחם. אמנם יצייר בגדולים שהם לחים מעט, כמו שתוכל לצייר בשעוה, זהו דעת אבן צינ"י, שנראה שאין התינוקות חולמים, אבל יש קצת ראיה שהם חולמים, כי לפעמים נראה אותם בוכים בעת השינה, וזאת ראיה שהם חולמים, כמו שתראה נביחת הכלבים בעת שנתם ראיה יש שהם חולמים, כאשר זכר אריסטוטלוס, ואולי נאמר כי לא יקרה להם חלום, אך מרוב רגילותם לעשות כן בעת היקיצה נעשה להם טבע שני, כמו שנראה אותם יונקים בעת שנתם ואם אין השדים בפיהם, וזה מפני רוב ההרגל שהורגלו בו

פעמים יחלום אדם מה שלא הרגיל בהקיץ, וזה יקרה להם מפני סבות שונות זו מזו, האחת כמו שיקרה לפעמים שכח המדמה יראה הדבר בהקיץ על צורת זולת צורתו האמתית, כאשר תראה במים מקל ישר ידמה לך שהוא עקול מפני תנועת המים, כן יקרה בעת השינה לבעלי השחורה שכח המדמה יצייר להם דברים עפריים וצורות שחורות ומורך לב ויראת האויב, וזה יארע להם בסבת הליחה השחורה הקרה היבשה הגוברת בם שעולה העשן אל הראש. עוד סבה אחרת פעמים ירד דם ממקורות הלשון או ליחה מתוקה או חמוצה או מלוחה נגרת בפה, ואז הכח המדמה המקבל תכונת הרגשת החושים, ידמה לאיש ההוא הישן שהוא אוכל דבר מתוק או חמוץ או מלוח או תפל, וזה מה שלא תשיג בהקיץ. או לפעמים ידמה ג"כ מה שלא קבל לא בהקיץ ולא