שער השמים ע

ולהתאסף, ויש לו שני חדרים מגיעים אל פה אחד, ובכל אחד ואחד מהחדרים מקומות עמוקים שהם פיות הגידים אשר בם הולך רוב הוסת אל הרחם, ואחריהן שני ביצי האשה שהם מקום הזרע לאשה לדעת הרופאים. ולדעת אבן רש"ד אין להם זכר בתולדה,: והזרע היוצא מהן הוא כמו ריר היוצא מפי הרעב ואינו מוליד. וכן כתב בספר בעלי חיים במאמר י"ז, והביצים ההם קטנים יותר מביצי הזכר. וצואר הרחם יגיע עד התורף ויש לתורף הזה שתי חתיכות שומרות אותו מן הקור, ופי רחם הבתולה משתבר ויצמחו בין אותם השברים גידים דקים, ותועלת הרחם שהרי הוא מקום הולד. ועוד יש לו תועלת אחרת שהוא דרך למותרות הנשים, והוא דם הוסת, והוא דם שאינו מבושל, כי מפני רוב הלחות אשר בנשים ומעוט החום לא יוכל הטבע לבשלו עם דם מזון האברים, ועל כן ידחה אותן הטבע בזמנים ידועים, והכלי הזה הוא מחובר מעורות רבים מקצתם הולכים החוטים לאורך מפני הכח המושך את הזרע, וקצתם הולכים באלכסון מפני כח המחזיק, וקצתם הולכים ברחב לדחות לחוץ, ויש לרחם שכונה עם השדים בגידים חלולים, ועל כן המעוברות והמיניקות אינם זבות, כי הדם ההוא הוא שומר לולד ומזונו, והמותר יעלה עד השדים ונעשה שם חלב, ובעבור זה על הרוב המיניקות לא יתעברו, כי הדם ההוא יצטרך למזון הולד ויעלה עד השדים, והרחם הוא מן האברים שהרגשתם חזקה מאד לרוב העצבים שבו, ויצר וידחק מאד וירוח ברחב. גדול, ובתחלת ההריון יתקבץ הרחם לעצמו ויכמש, וכל זמן שיתגדל העובר ירחב עד שיגיע לשעור טבעו, ואז ירחב פי הרחם עד שיצא העובר, וזו היא הלידה, וקודם לכן הוא סתום מאד שלא יכנס בו קור להתינוק

המתנים הם מסעד לצדי הגוף ומשען לצלעות, והזעה הקרה והפלצות והרעדה הבאים מן הקדחת יבואו משם

הידים תועלתם ידוע ומפורסמת, לעשות פעולות רבות מתחלפות הצריכות למין האדם, ועל זה נחלק היד לאצבעות, כי אלו היתה היד דבוקה בלא חלוקת האצבעות אינה יכולה לעשות שום פעולה, ובתכונת האצבעות פועלת ומקבלת ומחזקת, ונברא האגודל קצר וקטן להשלים פעולת היד., וזולתה לא תשלם פעולה אחת, ואלו היה ארוך לא היה מועיל כלום. ונבראו האצבעות מפרקים וחוליות שיוכל לכוף אותם ולהעמידם ביושר כאשר ירצה ונבראו הצפרנים בראשי אצבעות לשתי תועליות, האחת הכוללת בכל בעלי חיים ובאצבעות הרגלים כדי לשמור ולחזק ראשי האצבעות כמו שנותנים הברזל באחורי החנית, והשנית כדי לחזק הבשר בעת שיחזיק האצבע שום דבר, ותועלת אחרת יש בהם לזכך הבשר והראש, וכתב אבן רש"ד בפירושו לספר ארגוז"ה לאבן צינ"י, כי היד היא הכלי אשר הדעת מתייחדת בו, ועל כן אומר כי על האדם אשר חוש משוש ידיו טוב, שהוא אות טוב על שכלו. התועלת הזאת היא בצפרני ידיו ולא בצפרני הרגל ולא בשאר בעלי חיים שאין להם ידים., וכל אחת ואחת מאצבעות היד הוא משרת לחוש אחד, רוצה לומר אבר הנושא החוש ההוא,, מפני שיש לו שכונת טבע בינו לבינו, ובלא כונה הולך כל אצבע ואצבע לאבר ההוא בטבע. האגודל הוא משרת לפה בהוא מקנח הפה, האצבע מקנח תוך החוטם, באמה הוא ממשש. ובזה יש מחלוקת בין החכמים, יש אומרים בהפך, בקומץ אל העין, בזרת אל החוטם

וכתבו חכמי המחקר, כי בראש האדם ובכל בעלי חיים יש ארבע נקבים, הפה, והנחירים, העינים, והאזנים, ובכל נקב ונקב מטהרת אחת מן הלחות, האוזן למרה, העין לשחורה, הפה ללבנה, הנחירים לדם

הרגלים פעולתם להלוך בדרך, ואין לאדם תנועה מקומית זולתם ונבראו גדולים ורחבים, לתקוע כפם בארץ ולסבול משא שיוכל לעמוד על רגליו בחזקה, ויש לרגל סדקים חלוקים באצבעות מפני שאם ינזק חלק אחד מן הרגל שלא ינזק כולו, ועוד מפני סדק האצבעות יתרחב הרגל ויעמוד יותר בחזקה, גם בעליתו אל הכותל יסמוך בראשי אצבעותיו, גם יצטרכו האצבעות ההם לקצת הפעולות כמו הגרדיים המניעים כלי האורגים ברגליהם, וכפות הרגלים אינם שטוחים, אך הם חלולים מעט מפני עפרורית הארץ שתכנס בחלל ההוא

ואכתוב פלל אחד קצר

העצמות שלשה מינין, המין האחד הוא נברא להגין ולכסות, כמו עצמות הראש שהם לכסות המוח, ועצמות החזה לכסות הלב, והמין האחד עצמות מקשיים שאין בהם מוח, והם לחזק הגוף ויסודו, ומין האחד העצמות החלולים שיש בהם מוח כמו עצמות הזרוע והידים והברכים והרגלים, ולפי שאלו האברים הם כלי תנועת האדם הוצרכו להיות העצמות חלולים כדי שיהיו קלים ולא תכבד תנועתם. ומין רביעי יש בהם שהם בדליים כמו עצמות קטנים שהם בחזה

השער שלשה מינים, האחד לשאוב מותרות האבר אשר הוא בו כשער בית השחי ובית הערוה, והאחד להתיפות כשער גבות העין ושער העפעף. והשלישי להגן כמו שער הראש, ועם כל זה הוא שואב המותר היבש אשר במוח

הלחיות הן שלש, הלחות הטבעי המחבר חלקי האברים קצתם עם קצתם, וחיי האדם קצובים ותלוים בלחות ההוא, והלחות השני הוא הלחות ההוה בראשי הגידים הסמוכים לבשר אשר שם מתלבן הדם, והלחות השלישי הוא לחות האברים שקבלו מן המזון שנזונו ממנו, והוא מפוזר בכל הגוף כרסיס הטל, ויש מן החכמים שהוסיפו עוד לחות רביעית, ובכל אחד מאלו הלחות יקרה קדחת איתיק"א, והלחות שהוסיפו הוא הלחות שהוא במקומות הדקים