שער השמים סט

ואם לבן לבדו יורה קרירות, ואם מאד לבן ונוטה לירוק יורה קר ולח, ואם צבע תכלת וצבע עופרת נוטה לשחרות, יורה שהכבד קר ויבש, ובשפע האדומה השחרחורת יורה על קטנות הכבד, כי כשיהיה קטן לא יוכל למשוך המזון אשר באסטומכא ונשאר הפסולת לחה. ועוד אמרו שקוצר האצבעות יורו על קטנות הכבד, וכבר בארתי למעלה מה שאמר אריסטוטלוס שלפעמים מעטות יהיה הכבד בקצת אנשים לצד שמאל, וכשיקרה להם תחלואי הכבד ימצאו אותותיו לצד שמאל, ואומר על גוף הכבד שאין לו הרגש כלל, וכל החכמים הסכימו שהרוח הטבעי הוא בכבד. אך אבן רש"ד כתב שאין בכבד רוח מרגיש, ואולי אע"פ שאינו מורגש ישנו שם

הטחול הוא עב ארוך בראש האחד ומתדקדק מחציו ולמטה, והוא מונח בצד השמאל, ומחובר לאסטומכא וקשור בקשרים מתחברים בקרום אשר עליו, ומצד אחד מחובר לאסטומכא למזוג החום הגדול הבא אליה מן הכבד, ומחובר לצלעות הגב מצד האחר, ויוצאים ממנו שני צינורים האחד מחובר בפי אסטומכא להביא לה מן השחרחורת ההוא לעורר חפץ האכילה מפני טעם החמוץ, שזהו דרך הדברים החמוצים לעורר חפץ האכילה, והאחר בכבד אצל העומק למשוך העכירות השחור והפסולת משם כדי שיהיה הדם הנשאר זך ונקי. ויש שמדמין כי עקר בריאתו מפני זה בלבד, ויהיה רחוק לומר עליו שהוא כבד כפול כמו האברים הכפולים, לפי שלא יראו בו גידים מגיעים בשום אבר מן האברים, והוא כלי לשחוק, והראיה על זה כי מי שיכאב בטחול יתאבל וקצת אמרו שהשחוק מן הלב או המוח או שניהם יחד, וקצתם אומרים מן הכבד. וגאלינו"ס אומר כי מהרקת הדם הזך יהיה השחוק כשיגר בגידי החזה. וכן ג"כ ר' יצחק הישראלי אומר כן, מקצת החכמים אומרים כי הוא מזון לאברים הקרים היבשים כמו העצמות ודומיהם לפי שהוא דומה להם ובזה הסכימו כל הרופאים. אך מקצתם אומרים כי כל האברים אינם נזונים כי אם מן הדם ואפילו העצמות, והראיה על זה שאם תחתוך העצמות יצא מהם דם, וכן דעת אבן רש"ד כי מן האדומה והשחורה לא יזונו האברים

המרה היא מונחת בכבד למשוך ממנו המותר ההוא, ויש לה שני דרכים, האחד מהם מתחבר בעומק הכבד, והאחד ישתרג במעים העליונים ובתחתית האסטומכא והמעים כדי לעורר ולחדד הכח הדוחה והמעכל אשר באסטומכא והמעים ברוב חדוד המרה שהיא חדה וחריפה, ומפני שהאסטומכא הוא אבר קר שהוא עצבי לא יוכל לעכל המזון. ולזה נצרך לדבר חם שיחדד ויעזור לו על העכול, כי הדבר החם הוא מעכל, וכח הדוחה הוא נרדם במעים שהוא אבר חלוש ויצטרך לדבר מעורר ועוקץ שיעוררהו ויקיצהו, ועל כן נבראת המרה לעורר כח הדוחה אשר במעים ולחדד כח המאכל אשר באסטומכא

והעכולים הם שלשה, העכול הראשון הוא באסטומכא ומותריו הם הצואה, העכול השני הוא בכבד ומותריו הם השתן ושתי המרירות, והעכול השלישי הוא באברים ומותריו הם הזיעה והעשנים היוצאים מהם. וכתב אבן רש"ד כי בגידי הדם יש ספק אם יש בהם עכול אם לא ואם ישנו שם הוא מעט, ומקום הכבד תחת המרה הוא מתוק מאד מכל הכבד

הכליות, שתי הכליות מונחות אצל שני צידי חוליות השדרה קרובות זו לזו וקרובות לכבד, והחוליא הימנית היא גבוהה למעלה מן השמאלית, והטעם שמצד הימנית הוא חם מן השמאלי והחום טבע לעלות, ולכל אחת ואחת יש לה שני צוארים חלולים, האחד מהם מתחבר בגיד הגדול העולה מגבנונית הכבד למשוך מותר המימיי, והאחד עולה למטה עד שיתחבר במקום השתן חבור חזק ונפלא. ויש בין הכליות והמקוה מכסה דק דומה לקליפה, ותועלתה לפתוח המכסה ההוא בעת יכנס שם השתן ואחר כך יסגר שלא ישוב מן השתן ההוא אל הכליות

המקוה הוא בין השתן והשרר, והוא מחובר משני עורות, ועל פיו עצב אחד, והשתן יבא אליו משני הצוארים אשר זכרנו, והם עומדים באלכסון והולכים במרובה עד שיכנסו אל תוך המקוה

קרום הבטן, תחת עור הבטן יש קרום אחד מחלב והוא מכסה את הקרב ותועלתו לחמם האסטומכא והמעיים, ותועלת עור הבטן להגין על בני המעים שלא יצאו לחוץ ולא יכנס בתוכם חום וקור

הביצים והאמה, הביצים הם צרורים ונקשרים עמהם בגידים דקים ותועלתם לבשל שכבת הזרע בהם, ובשר אספוגי מכסה אותם, ויש להם שני שבילים מגיעים לאמה וכח המוליד נשוא בהם לדעת הרופאים. אך אריסטו חולק בזה שהוא בלב, והביא ראיה אחרת משור אחד שסרסוהו ורבע פרה וילדה, וכן כתב אבן רש"ד בספרו בשמו, והאמה הוא גוף עצבי יצמח מעצם השרר, ויש תחתיו גידים רבים ועצבים רחבים יותר מן הראוי לו כפי גדלו, ותועלתו להוציא הזרע ולהכניס בתוך הרחם, ולהוציא השתן לחוץ. וכתב אבן זה"ר כי הביצים הם מן האברים השרים, ראיה על זה כי כל סריס קולו דק ומדותיו גרועות ומשובש בדעתו, ולא תמצא סריס בעל מדות טובות ולא גבור, ואיננו מסביר פנים יפות, ופעם אינו בורח מפני הארי והוא נדיב ונותן מתנות גדולות, ופעם רך לבב ובורח מפני שועל ויהיה כילי, אם כן הרי הוא מן האברים השרים, כי השכל מורה שהנפש תלוי בהם

השדים הם מורכבים מגידים ועצבים ובשר אספוג לבן, ותועלתם להוליד החלב בהן לזון את הולד, ושדי הזכר אין להם דבר בתולדה, אולי יש להם תועלת אחרת כאשר כתבנו למעלה, ויש אומרים שאין להם תועלת כלל, והם כמו ביצי האשה שאין להם תועלת

הרחם הוא מונח בין מקום השתן והמעי הישר, אלא שהוא עודף על המקוה כלפי מעלה, והוא קשור בקשרים עצביים שהוא נוח להתרחב ולהתקבץ