שער השמים סו

באמצע והוא הזך והפשוט מכל הדם, וזה בגוף בעל חי גדול, אבל בגוף בעל חי קטן אין לו כי אם שני חללים, ואצל שרש הלב בשר קשה ולבן דומה אל הבדל והוא כמו מכון ובסיס לכל הלב, ומן החלל הימיני אל השמאלי דרכים ושבילים, ויש בחלל הימיני שתי פיות, האחת מהן פי הגיד הצומח מן הכבד ומתחבר עמו על דעת גאלינו"ס. ועל דעת אריסטוטלוס צומח מן הלב, ויכנס הדם מן הפה הזה בחלל הימיני, ועל פי הגיד הזה שלשה קרומות, יפתחו בשעה שהדם נכנס ואחר כן יסגרו סגירה נכונה, הפה השני הוא לגיד היוצא מן החלל הזה ונדבק בריאה, והוא הגיד שאינו דופק אלא שהקרומות אשר לו עבים וקשים מכל הגידים, והיה לצורך גדול בעבור התנועה המתמדת כל ימי האדם, ואם יהיה נקרע אחד מן הקרומים ההם יגיע אליו היזק גדול יותר מבשאר הקרומים, ועל הפה הזה קרומים יפתחו לחוץ ולא יפתחו לפנים הפך הקרומים האחרים להוציא הדבר הנכנס אל הלב, ובחלל השמאלי שני גידים ויש להם שתי פיות, האחת מהן הוא פי הגיד הגדול הדופק אשר ממנו יצמחו כל הדפקים אשר בגוף, ועל פיו קרומים שלשה מבפנים כלפי חוץ כדי להוציא הרוח מן הלב והדם, והפה השני הוא פי הגיד המתחבר בריאה, והוא דרך ושביל מן האויר היוצא מן הריאה אל הלב ואל הפה הזה קרום יפתח מבחוץ לפנים, להפתח ולהוציא האויר הנכנס ללב, ויש ללב שתי חתיכות דומות לאזנים, האחת מימין והאחת משמאל. וכל החכמים הסכימו שהחום הטבעי הוא בלב נושא הדם, וממנו יתפשט לכל האברים, כמו שבארנו למעלה. וגליאנו"ס חולק בזה, כי שורש התנועה הוא מן המוח ולא מן הלב , והביא ראיה ע"ז, כי פעם אחת היה לו קוף. והוציא הלב מתוכו והתנועע י"ב שעות, נראה כי שרש התנועה היא במוח, וכן נמצא תמיד באלה ציידי העופות שמוציאים הלב ומאכילין אותו לעופות הדורסין ויעופפו אח"כ זמן מרובה, אך דבר אחר שהיא ראיה לדעת אריסטוסלוס, כי פעמים שחותכין ראש האדם וילך הגוף אח"כ דרך מוגבלת, וכן ספר לי אחד מדורשי החכמה מן הגדולים שבהם שראה בעיניו מאיש אחד שנתחייב למלכות בחיתוך הראש, ואמר לעבדי המלך כי אחר חיתוך הראש ילך עד מקום מיוחד מוגבל להם, וכן עשה ושם נפל, ויש להכריע שתי הדעות כי שניהם משותפין בזה הלב והמוח ושניהם ראשים, ע"כ אפשר כשיחסר אחד מהם יעשה האחר פעולתו מצד שיש לו כח בזה מצד השתוף, ואם הפעולה ההיא אינה כ"כ שלימה. ועוד הגיד אחד לי מאומתנו הנאמנים, כי פעם אחת ראה שהוציאו לב אחד מן העוף ודלג מלמטה למעלה זמן מרובה, וזה יעיד כי התנועה ההיא מן המוח ולא מן הלב או כלה או מקצתה. וחכם אחד הכריע כדעת גאלינוס, והביא ראיה מן הנכפה שבטלו הימנו כל הרגשותיוי הבאות מן המוח, ואלו היתה הנפש המרגשת בלב כדעת אריסטוטלוס היו גידיו הדופקים היוצאים מן הלב נחים ושוקטים כאשר נחו ושקטו כל כחות ההרגשה ועל זה גם כן הושם הלב באמצע להיותו נשמר יותר, וע"כ הושם לו קרום עב לסובב אותו ולחזקו

והאברים הנסיכים הם שלשה, השר הגדול הוא הלב. והשנים האחרים אם הם הנסיכים לשאר האברים הם משרתים ללב, והראיה הגדולה כי אין אחד מכל האברים שלא יוכל לקבל נזק פצע או חבורה לבד הלב, וכן כתב אריסטוטלוס בספר בעלי חיים שאם יקבל הלב נזק או חבורה אין לו במי יעזר שאין לו שר עליו, והראיה על זה כי לא נמצא בגוף המתים באבר הזה רושם פצע וחבורה כמו שנמצא בשאר האברים, והשנים השרים האחרים הם המוח והכבד, ועל כן אינם נבראים כפולים כמו האחרים, כי תכבד פעולה הבאה משני פועלים ותקל פעולה הבאה מאחד ואריסטוטלוס כתב כי אין טוב ברבוי השרים, ולזה היתה סבה אחת לכלם והוא הבורא יתברך שמו

חבור מזג הלב כבר נודע ונכר, מפעולתו, מצורת החזה, ומן השער ומן המשוש. מפעולתו ,בהיות הדפק והנשימה ישרים שוים בחוזק ובחולשה יורה מזג שוה, ואם הם חזקים מאד יורה חום הלב גדול, או אם הוא אוהב לכעוס יורה חום הלב, כמו הארי שהוא כועס מפני שמזגו חם, וההפך יורה קרירות, ואם הדפק והנשימה אינם חזקים מאד והוא נח לכעוס וקשה לרצות יורה יובש הלב, ואם הנשימה והדפק חזקים ומהירים גם עבים והוא קל לכעוס וזריז יורה חום ויובש, ואם הנשימה והדפק בינוניים יורה חום ולחות, ואם הנשימה והדפק מעטים וקשים יהיה עצל ולא גבוה לב, לא יכעוס, ואם יכעוס יתרצה מהר, יורה חום ויובש. מצורת החזה, בהיותו שטוח יורה חום וההפך להפך. מן השער, אם השער שחור ורב בחזה או אצל חזה יורה חום, ואם לאו ההפך, ואם קטן וחלק יורה לחית, ואם רב ונחור יורה יובש. מן המשוש, אם החזה וסביביו יהיו חמים במשוש יורה חום. ואם יהיו קרים יורו קרות, ואם לחים לחות, ואם יבשים יבשות. וכבר כתבנו מי שהלב שלו גדול, הוא רך לבב ומתפחד יותר, כי אש קטנה לא תוכל לחמם בית גדול: הושט והאסטומכא

כבר ביארנו שיש בסוף הפה שני שבילין, האחד הוא דרך ומבוא אל הריאה, והוא הנקרא קנה הריאה, והשני הוא דרך המאכל והמשתה אל האסטומכא והוא הוושט, והוושט הזה הוא מחובר משני עורות, האחד מבחוץ אדום והוא בשרי הולכים חוטיו באורך, ויש מעט הולכים באלכסון, והפנימי חוטיו הולכות ברחב, ויש לו שני כחות כח המושך והדוחה מן המושך הוא מושך המאכל בעת שהעור חיצון עולה אל הפיקה כנגד הפה, ועל כן חוטיו נמשכים בארך, והכח הדוחה המזון אל האססומכא הוא בעור הפנימי אשר חוטיו הולכות ברוחב שהעור הוא מתקבץ אל המאכל ומעסה אותו ודוחהו למטה, כמו שמתקבץ