שער השמים סה

בטלו הפעולות האלו, שאין לו תנועה מקומית ולא רצונית, ואף על פי שאנו רואים קצת מבני אדם ושינועו תנועה מקומית בעת שינתם, זה אירע להם מפני חוזק הכח המדמה שמתחזק בעת הרגשת החושים לעצור בדמיונו תכונת הדברים ההם המוחשים, וזהו מעט מזעיר, אבל על רוב לא נמצא תנועה רצונית, כי כשיקרה לאדם יגון ואנחה יתאנח בהכרח בלא וכוונה רצונית, ועוד כשיקרה לאדם שעול יתנשם בהכרח להוציא הדבר שגורם לו השעול, ועל כן מסכים כי התנועה הזאת הוא מטבע ורצון, כמו תנועת עפעף העין שהדבר ידוע שהיא מורכבת, וכמו כן תנועת הבליעה ותנועת היציאה, ר"ל תנועת דיחוי מותר היציאה, והוצרכה תנועה הטבעית שיעזור לה ברצון במקום אשר לא יספיק הכח הטבעית אל מה שהלב צריך לו. ובספר מלא מחזיק מסכים לדעת הזו. ויש מן החכמים אומרים שתנועת הנשימה רצונית, ואע"פ שהיא אינה מפסקת בעת השינה, הוא לפי רוב ההרגל שהורגלנו בה ונעשה טבע שניה

מזג הריאה נכר מנשימת האויר, מן הקול ומן השעול. מן הנשימה, אם חבור מזג הריאה שוה תהיה נשימתו שוה ואמצעית לא חזקה ולא חלושה, ולא יזיק לה לא אויר חם ולא אויר קר, ואם היתה יוצאת ממזג שוה יזיק לה חום נשימת האויר החום ותתענג באויר קר, ואם נשימתו חזקה ידוע הוא שמזג שלה נוטה לחמימות, ואם להפך ההפך. ומן הקול, אם מזג הריאה שוה יהיה הקול שוה ואמצעי, לא גדול ולא דק ולא צלול ולא שפל ולא עב, רוצה לומר רב"ק, ואם יהיה הקול גדול יורה חום, כי החום ירחיב צינורות הריאה, ואם הקול קטן יורה קרירות, ואם שפל ועב יורה לחות, צלול יורה יובש ואמנם גודל הקול וקטנותו, אינו בסבת קור וחום בלבד, אך היא מפני גודל הריאה וקטנותה, כי מגדול יצא קול גדול ומקטן יצא קטן. הקול החלק יוצא מחלקת הריאה, והנחור מנחור הריאה. משעול הריאה הלחה יחול השעול בסבת הדבור והשיר, ואם היא יבישה לא כן

הלב, תבנית הלב הוא כדמות פרי הבטנים, או כדמות השלהבת, בשרשו הוא רחב והולך ומתחדד עד ראשו, והוא הפוך כי ראשו המחודד הוא למטה ושרשו הרחב הוא למעלה, ויש לו טרפש"א מקרום עב והוא סובב אותו, אלא שאין כלו דבק בו אלא אצל שרשו, והוא מונח באמצע החזה, אלא שראשו נוטה מעט לצד שמאל, לבל יהיה עומד מאד נוכח למוח ויזיקנו, ובעבור שיחמם הצד השמאלי שהוא קר בשכונת הטחול. והוא נברא תחלה לדעת אריסטוטלוס, אך לדעת גאלינוס הכבד נברא תחלה

וכתב אריסטוטלוס כי הלב מונח בחלל שלפניו קרוב לחזה שאין עליו בשר, בעבור שיתקרר בנקל יותר. עוד כתב כי הלב הוא חלול לקבל הדם ועב לשמור התחלת החיים. ולא יבא אליו דם ממקום אחר כי הוא מקור והתחלה מן הדם ואינו רוצה לומר כי אם מן הדם הטבעי הנולד שם בתחלת היצירה, אבל מן הדם החזון בו, הוא יבא שם מן הדם הכבד כמו בשאר האברים כמו שנבאר למטה והגיד הדופק הגדול צומח מצד השמאלי ועל כן יהיה ניכר הדופק השמאלי מן הימיני, ועל כן דמו קצת אנשים שהלב מונח בצד החזה. ויש ללב שני חללים גדולים, האחד מצד הימין ואחד מצד השמאל, וקצת אומרים כי מפני שהלב מונח בצד שמאל אינו מניעו כל כך, כי הטבע רוצה להגין בעד הלב, על כן כשאדם מתפחד מהכאה הוא מגין על הלב בזרוע השמאלי, והאיש אשר הוא איטר יד ימינו יש אומרים כי הכבד הוא בצד שמאלו, או שנתהפך טבע דם החללים שהדם מן החלל השמאלי הוא חם יותר מן הימיני, או שטבע הכבד והטחול יצאו ממזגם, הכבד נתקרר והטחול נתחמם. והשולטים בשתי ידיהם הם שמזג הלב שלהם הוא חם מאד, ויש דם מרובה בשני חללים ולא ימנענו קור הטחול שלא יהיה שולט ביד השמאלי. אך אשה בעלת שתי ימינים לא תהיה כי חומה מזער, כן כתב אפוקר"ט

והדם אשר בלב הוא זך ונקי יותר מכל דם הגוף, ואין הדם ההוא הטבעי נכנס אליו מבחוץ כמו שנכנס בכל אברי הגוף, אך הדם ההוא נברא עמו בתחלת יצירתו, והוא חומר ונושא לחום הטבעי וממנו מזונו ופרנסתו. אך גוף הלב נזון ומתפרנס מדם הכבד הנכנס אליו כמו שנכנס לכל אברי הגוף, והוא יקבל הטוב והמובחר שבו ויקחהו למזונו אחר שבירר אותו היטב, והנשאר שם מן הפסולת ומן המותר ישלחהו אל אברי החזה והראש שיזונו, שמזון אלה הוא ממותר מזון הלב, ואחריו יזון הלב מן הזך הנברר שהוא דומה ושוה למזגו וטבעו, אחר כן ינקה השאר ויבדילהו משתי המרות השחורה והלבנה ומכל חלאת הגוף, וישלחהו דרך גידים הנקראים שרירים הם גידים דופקים לכל הגוף, ויהיה הדם ההוא המשולח אל הגוף חומר ונושא לחום הטבעי אשר בגוף ויזון משמנוניתו, ויתפשט בכל הגוף בבת אחת כהרף עין בלי זמן, כמו שיתפשט השמש באויר בלא זמן ובגידים ההם שני חללים כי הם כפולים זה על זה, בחלל האחד האמצעי יוצא הדם אל הגוף, ובשני יצא הרוח החיוני, לא הטבעי כי הוא בכבד, והרוח ההוא הוא גוף המוחש דומה לתכונת הרוח ולא יצטרך לנושא. אך החום הוא איכות ויצטרך לנושא, והוא הדם הזך ההוא. ויש שחשבו כי שני החללים הם בעור הפנימי. ואינו כן שאלו הדבר כמו שחשבו היה בחלל החיצון יוצא הרוח שהוא עליון, ואם כן כשאדם מקיז באותן הגידים לא יהיה תיכף יוצא הדם עד שינקב בעור החיצון ויכנס מאד בפנים, ואנו רואים כי תיכף יצא הדם. והעור הפנימי הוא בעל השער, ויש לו שתי פיות, האחת הולכת באורך. והאחת הולכת ברוחב, בעבור שיש לו שתי תנועות למשוך הרוח מן החוץ ולעצור אותו ולדחות האיד העשני

ונשוב לבאר צורת גוף הלב וגידיו

אריסטוטלוס מסכים כי יש ללב חלל שלישי עומד