שער השמים סד

יתקרר לא יהנה בו האדם רק יקרה לו כמו מחנק, אם כן נדע כי הצורך ההוא לקרירות האויר שיתקרר הלב ואין הצורך לאויר, ויש אומרים כי צורך נשימת האויר הוא לצורך חמימות הלב להלהיבו ולעורר אותו כמו שמעורר ומלהיב אויר המפוח אש הכבשן בתנועתו, ומסיר ומוציא ממנו גם כן האויר העשני הנשרף, כמו שמסיר המתוח האפר מעל האש

והחכם ר' יצחק הישראלי כתב כי צורך האויר הקר הנכנס הוא לרחף על כלי העכול שלא ירבה החום שבהם מחוזק החום הטבעי שהוא בלב, וכדי שלא תרבה אש העכול אשר בכבד ויתבטל העכול בגללו וימות, כמו שעושה הנפח במפוח והאדם בפיו באחורי ובשולי הקדרות

ועוד כתב בשם גאלינו"ס כדעת הראשון וז"ל, אמנם גאלינוס יחשוב שהחום היסודי יתנופף בזה כמו שמתנופף האש במפוח ויעמוד הלהב בהנפח וישוה מזגו. אבל אריסטוטלוס יראה שמאמר גאלינו"ס אמת אבל נשאר עליו שארית אחת, והשרש כמה שאמר גאלינו"ס., והשארית ההיא שתנועת הלב והגידים הדופקים מולידים בחבורם החום היסודי ויניפהו בהם, ובזאת התנופה יחילד הרוח החיוני הנושא לעצם הנפש

וכתב החכם אבן רש"ד, כי מקצת מן הרופאים אומרים שיש בנשימת האויר תועלת אחרת, והוא שיהיה נזון הרוח הטבעי אשר בלב מן האויר הקר הנכנס ולהחליף בו מה שהוא נתך ממנו כדרך מזון הגוף. והוא סותר זה הדבר כי רוח הטבעי הוא מורכב, והנכנס לפנים הוא פשוט, והמורכב אי אפשר להזון מן הפשוט, ואלו היה כן אזי נמצא חי פשוט בלי מורכב אלא מיסוד אחד, (ועוד כי כולם מודים שהמים אינם זכים לפי שהם פשוטים), ועל כן מסכים לדעת הראשון, כי התועלת האמתית היא לנשם על הלב לקרר חומו, וזאת התועלת כללית לכל בעלי חיים, ואותן בעלי חיים שאין להם דם ואינם חמים, אין צריכים לנשימה הזאת ודי להם בתנועת הגידים אשר בלב שגם זה הוא כעין נשימה

עוד יש דעת אחרת לחכמים, כי הרוח הנכנס לפנים הוא מזון וחומר ויסוד לחום הטבעי, וזה הדעת ג"כ נפסד כמה שנפסד הדעת הראשון, שאין המורכב נזון מן הפשוט: ויש לריאה תועלת אחרת שהיא מקום לליחה לבנה, כמו שהטחול מקום לשחורה, והכבד מקום לדם, והמרה לירוקה, והראש והחזה גם כן מקומות לליחה לבנה

וקצת מן החכמים אומרים, כי אין לליחה מקום מיוחד, והיא בכל מקומות הגוף, כי היא צריכה לגדל הגוף כשנתאחר ממנו, ועוד שהיא מלחלחת אברי הגוף והפרקים והחוליות שהם מתייבשים מפני רוב תנועתם, וכל החכמים הסכימו לזה הדעת לדברי ר' יצחק הישראלי, והריאה אין מרגיש והכאב הבא ממנו היא מקרומותיה, וכן כתב אבן זה"ר, והוא נזונית אחר כל האברים מן המזון והדם הטוב והזך שבו

ונחלקו החכמים בתנועת המזה, אם עקר תנועת הנשימה היא ממנו או מן הריאה או משניהם יחד דעת גאלינו"ס נראה שאין תנועת הריאה מעצמה אך היא הכרחית ונמצאת אחר תנועת החזה, ר"ל. תנועת החזה המבדלת הנקראת טרפש"א היא התנועה העקרית אשר בנשימה, בהתפשט המחיצה ההיא אז תמלא הריאה אויר כאשר יקרה במפוח החרש כמו שזכרנו, ויורה על זה החבורה כשתקרה לחזה, או' נקרעה המחיצה כנגד החללים, יכנס האויר לפנים ותפסוק תנועת הריאה וימות החי, א"כ זאת ראיה כי עקר התנועה היא בחזה, ותנועת הריאה הכרחית. ואבן רש"ד כתב כי אין זו ראיה, אך אפשר על זה בטול התנועה מן הריאה בחבורת החזה מפני שיצטנן מן האויר, ועוד אם כן תהיה הריאה כפי תנועת אחד מכלי האומן שהיא הכרחית מן האומן, ואין הדמיון דומה כן, כי תנועה כזאת לא תהיה כ"א כמו תנועת הנשימה מהריאה והחזה נמשכת אחריה. והחכם אבן רש"ד הכריע הדבר, כי התנועה הזאת היא משניהם יחד, וכל אחד ואחד עוזר לחבירו ולא יתנועע האחד אם לא יתנועע האחר, ואין אחד מהם סבה ולא מכריע לחבירו, ואם יקרה מקרה או רוע מזג מפני חבורה או בסבה אחרת לחזה, יעבור המקרה ההיא גם לריאה, וכל שכן על דרך שתוף האברים ושכונתם, ועל הדרך הזה מסייעת תנועת החזה לריאה, וכל שכן כשיצטרך לנשימה חזקה

ועוד כתב החכם הנזכר, כי אחר שנבאר כי התנועה הזאת היא מורכבת מטבע ורצון, וכן היא דעתו כמו שנזכיר, טוב הוא לומר שיש לשני תנועות שני דברים וכל אחד היא סבה לתנועה אחת. אמנם גאלינו"ס. שדעתו כי התנועה הזאת רצונית אפשר כי התנועה העקרית היא מאבר אחד בלבד והוא החזה, והריאה נמשכת אחריו

והנניי מבאר וכותב מחלקותם בענין הזאת, רוצה לומר תנועת הנשימה אם היא רצונית, או טבעית, או מורכבת משניהם יחד. גאלינו"ס אומר שתנועת הנשימה היא רצונית, והראיה על זה שהרי בידו של אדם לעצור נשימתו, ואם היתה התנועה טבעית אין אדם יכול לעצור אותם שהרי הכחות הארבעה או החמשה פועלים באדם על כרחו ואינו יכול למנוע פעולתם: ואבן מש"ד סותר הדעת הזאת משני פנים, האחד כי ידוע כי בנשימה יתברר מזג הלב בעת הבריאות והחולי כמו שמתבאר בהכרת הדפק, כי הדפק הולך אחרי תנועת הנשימה. ואפוקר"ט פעמים רבות שאינו בודק ומעיין החולה בדפק ומעיין בנשימה, ובה מתבונן אותות מזג הלב, ואם תנועת הנשימה תהיה רצונית ולא טבעית, איך יתברר מזג החולי בה, ואיך מתבונן בה אותות מזג הלב, ועוד סותר דעת גאלינו"ס מפנים אחרים שאנו מתנשמים, בעת השינה כמו שאנו מתנשמים בעת היקיצה, ואם זאת התנועה רצונית איך נוכל לה בעת השינה, כי בתנועת רצון יצטרך ציור ומחשבה ודמיון תאוה כמו תנועה מקומית שהיא ברצון, וקודם שיתנועע יצייר ויחשוב התנועה ההיא ויחשוב לעשותה ובעת השינה