שער השמים סג

זקוף לא היה יכול לשחותו, ויש קרום רך המחבר הטבעות העגולות ההם, והקרום ההוא דק וקשה והוא מבפנים. והוצרך להיותו מטבעות רבות בעבור הנשימה להרחיב ולעצור, ולא היה אפשר זה אם היה כלו גוף אחד, ומקום העגול הוא בולט חוץ לצואר ונרגש במשוש היד, והחלק הישר הוא הנדבק עם הושט: ובין הקנה והושט יש גיד לבן והוא מבדיל ביניהם ונקרא בלשון הלועז דאיפרגמ"א, ובראש הקנה נעשה שם מסך אחד לכסות פי הקנה בעת המאכל לבל יכנס בתוכו מן המאכל והמשתה, שאם יפול שם דבר במקרה יקרה לו שעול רב ויחנק וימות, או יזיק לו מאד, כמו שיקרה בעת שיכנס באף דבר יתעטש תמיד עד ישליכהו לחוץ, ואם לא יצא יזיק לו, כן יתעורר שעול אם יכנס דבר בקנה עד יצא לחוץ וע"ז הוצרך צורך גדול למכסה הזה על הקנה, כי הוא מגיע עד הריאה, ואין הריאה מכלי המאכל כמו האסטומכא שתוכל לקבל הדבר ההוא הנכנס בקנה, כי אין לה מוצא מתחתיה שתוכל לצאת ממנה, על כן כל דבר שיכנס בה יזיק מאד לנשימה, ולזה היתה צריכה שמירה רבה

ועוד יש תועלת במכסה הזה מפני הקול, כי לולא המכסה ההוא היה יוצא הקול פתאום בחזקה ולא היה נחתך ונבדל באותיות, כמו שנמצא בנקבים אשר בכלי זמר שמשים האצבע על נקבים ההם לחתוך הקול היוצא מהם, ועל כן נברא בו זה הכלי שיצא הקול נחתך מעט מעט, כי בעת דבורו יפתח המכסה ההוא ויצא הקול ובעת אכילתו נסגר, ועוד הוכן כלי אשר בו נעשה הקול היוצא ולצורך הקול לבד נעשה ולא לדבר אחר, והיא הטבעת הגדולה. ונעשה משלשה בדלים רכים ומחובר מהם חבור נכון וראוי לצורך הקול, וגוף אחד דומה לחליל הלשון, ונקראת כן, . או לשון המזמרת

וכתב אחד מן החכמים כי כפי רוחב הנחירים ומזגם יהי' רוחב הקנה ובשותה ולחותה וגסותה ודקותה. והקול משתנה במזג הקנה, כי מחלקת הקנה יצא חלק הקול, ומנחרותו ויבשותו יצא הקול נחור ויבש, כי מרחיב חללו, כי מקנה גדול יצא הקול גדול, ומקנה קטן יצא הקול קטן. ועל כן הזכרים שהם חמים קולם גדול ועב שהחום מרחיב הקנה. והנקבות שהם קרות בטבע קנה שלהן קטן, ועל כן קולן חד ודק. וג"כ משתנה הקול בסבת המחוזות, כי במקומות החמים קולם עב ובמקומות הקרים ההפך, כי החום ירחיב והקור יעצור

החזה דע כי חלל הבטן כלו מלמעלה עד עצם הכסלים נחלק לשני חללים גדולים מלמעלה וחופף ומכסה הריאה והלב, והחלל השני הוא מתחת וחופף ומכסה על האסטומכא והמעים והכבד והטחול והמרה והכליות ומקור השתן והרחם, ויפריד בין שני האברים האלה אבר אחד שנקרא טרפ"ש, והאבר הזה מתחיל מראש החזה והולך באלכסון מלמטה בכל אחד ואחד משני הצדדין עד שיגיע בחוליות השדרה, אצל חוליות השתים עשרה, והוא חוצץ ומבדיל בין החלל העליון והתחתון, רוצה לומר בין האברים השרים והאברים שהם כלי המזון

וכתב אבן רש"ד שתועלת המחיצה הזאת שלא יכנס חום מכלי המזון בעת הבשול אל אברים השרים כי יזיק להם החום ההוא, ועוד יש לה תועלת בנשימה כמו שנבאר למטה, ואחר כן יחלק העליון לשני חלקים ותבדיל ביניהם מחיצה הולכת באמצע עד שתגיע גם לחוליות השדרה. גם השדים נבראו על החזה לכסות עצמות החזה בעבור משמרת הלב, ועל כן נבראו השדים גם בזכרים לתועלת הלב, כי בהיותו שר ונגיד על כל האברים צריך שומר על שומר, אן החכם אבן רש"ד אומר כי שדי הזכר לא נבראו כלל לתועלת בתולדה, והם כמו ביצי הנקבה שאין בהם תועלת בתולדה, ולא באר בהם תועלת אחרת. ולא נראה הדעת הזה כי איך נבראו לבטלה, וי"ל על זה כי אף על פי שאין להם תועלת בתולדה יש להן תועלת אחרת, או אפשר כי הן כמו הגנדלו"ש הנולדות בגוף תחת השחי ובמקומות רבים מן הגוף, שאין להן תועלת רק שהן שואבות המותרות מן המקום הסמוך להם

הריאה בריאתה מבשר דק רך ורפה כמו אספוג, והוא מלא צינורות וקנוקנות בעבור אשר תקבל רוח גדולה, ותועלתה לרחף ולנשב על הלב, ויש לה חתיכות רבות למען ירחפו כלם ויביאו רוב אויר ללב, כמו שעושים ע"י הכלי אשר מנשבים בו בימי הקיץ, שיוצאים ממנו חתיכות רבות דקות למען יניעו רוב אויר ויביאו אותו אל הגוף וידחו ממנו האויר הסמוך לו שהוא חם, ונחלקו החכמים בטבעה יש מיחסים אותם מפני רוב תנועתה לחמימות. ויש מיחסים אותם ללחות מפני רוב הלחה הלבנה אשר שם, והיא נעשית כפולה משתי חתיכות, שאם תקבל האחת מהן נזק תשלים האחרת פעולתה, ובעבור אשר פעולת נשימה היא לתועלת גדולה על הלב, נבראת כן, כמו העינים והאזנים והנחירים והידים והרגלים אשר נבראו כלם כפולים, ועל כן נבראו בחזה גם חלבים שיעמוד בכל חלל וחלל מן הריאה

והתועלת הגדולה הבאה ממנו, כמו שזכרנו שהיא לרחף על הלב ולהביא אליו אויר קר מבחוץ למזוג חומו הגדול ולדחות מעליו הקיטור העשני היוצא ממנו, גם האויר הנכנס נדחק לחוץ אחר שיתחמם, והיא נעשית כמו נפיחת הצורפים והנפחים אשר הם מושכים האויר מבחוץ בהתרחב הכלי ובהתקבץ הכלי ידחהו ממנו, כן הריאה בהתרחבה מקבלת קור מבחוץ ונכנס אל הלב ובהתקבצותה דוחה האויר העשני לחוץ ויש גיד אחד יוצא מחלל הלב השמאלי אל הריאה לקבל האויר הקר, ומשם יוצא האויר לחוץ דרך הריאה והקנה: וכתב גאליט"ס, כי צורך הריאה לאויר בשביל קרירותו לא בשביל עצמו, וזכר מה שיקרה לאדם במרחץ ובעת שתהיה נושבת רוח דרומית שהיא חמה ויבשה, כי אז יזיק לאדם נשימת הרוח ההוא כי יכנס לריאה אויר חם, והיא צריכה לקרירות להקל מעליה חמימות הקיטור וההבל העולה מן הלב אם לא