שער השמים סב

יותר מלשון שאר בעלי חיים, כי היא דקה ורחבה ופרודה מלמטה, ויש מקצת מבני אדם אשר לשונם עבה מאד מאד, ולא יוכלו לדבר כהוגן והם נקראים עלגים וכבדי לשון, ויש מהם אשר לשונם דבוקה למטה ולא יוכלו לדבר כהוגן. ואמר אחד מן החכמים הלשון עט הלב ומליץ הפה ושליח המחשבה:

החוש החמישי הוא חוש המשוש, החוש הזה הוא עפרי וגס יותר מכלם, ונחלקו החכמים הראשונים, חכמי המחקר וכל חכמי הרפואות הסכימו כי העצבים והגידים מקבלים החוש ההוא והם נותנים הרגש המשוש לכל האברים, כי העצבים מתפשטים בתוך הבשר, ונותנים ראיה לדבריהם שאם נחתך עצם אחד יבטל ההרגש במקום הסמוך לו, ואריסטוטלוס כתב כי הבשר הוא כלי מקבל החוש ההוא ולא העצבים, והעצבים אינם פועלים בחוש ההוא רק שהם נותנים מזג שוה לבשר, בעבור שהבשר הוא חם ביותר ולא יוכל להבדיל ולהפריש האיכות כמו החום והקור והיובש והלחות, והעצבים הם קרים וממזגים חום הבשר, והחוש הזה ראש לכל החושים ושומר כל הגוף מן המקרים המזיקים

והחכם אבן זה"ר כתב בספרו כן, והביא ראיה כי פעמים רבות אשר יחלה האדם באחד מאבריו במכה או בצמוק וידחוק הבשר ויפרישנה מעל העצם ויגביהנה באצבעו למעלה, וירגיש כאב לפנים מן האבר בעצמותי

ועוד יש ראיה כי זה החוש ראש לשאר החושים, כי הוא יכול להיות זולת שאר החושים, אך החושים האחרים לא ישיגו בזולת המשוש, וזה נודע בטעם ובשמע. וסוף דבר לפי שתועלת הדברים ונזקם בנגיעת כל הגוף מפני זה התפשט כח המשוש בכל הגוף, והריח מתפשט יותר חוצה לו, וכן השמע לרוב צרכו התפשט יותר מן הריח, ולפי צורך הראות לכוין אל הנאות ולברוח ממה שהוא מנגדו, התפשט הראות למרחוק

הזקן שער הצומח בזקן הוא נברא לנוי ולתפארת, והשער הוא מגן ומחסה ללחיים, כמו שער הראש שמכסה הראש, כמו שאמר אחד מן החכמים השער הוא עור הראש. דבר פלא הוא למה יצמיח השער במקום הזקן, כי על הראש יצמח השער מפני שהוא מקום גבוה מהגוף, והעשן שהוא חומר השער טבעו לעלות למקום הגבוה כמו שעשן הבית עולה עד הגג, ובחזה ובביצים וסמוך לאמה יצמח שם השער לפי שהם מקומות קרובים לחום, כי החזה הוא שכן ללב, והביצים הם חמים, והאמה גם כן מן הטבור ולמטה יש שם שערות בשכונת הביצים והאמה, והשחי ג"כ הוא קרוב ללב, אבל מקום הזקן אינו מקום חם ולא שכן קרוב למקום חם ולא מקום עליון מן הגוף, והסבה בזה מפני תנועת הלחיים, כי התנועה מולידה חום, ועוד סבה אחרת כי יש לזקן שכונה עם הביצים וגידים יוצאים ממקום האחד אל המקום האחר, כמו שיש שכונה בין השדים והרחם, ומפני שכונתם יצאו השער בזקן. וראיה כי יש בכונה ביניהם כי בעת אחת יצמחו הזקן התחתון והזקן העליון. עוד ראיה אחרת כי לא יצמח זקן בנשים ובסריסים יען כי אין השכונה ההיא בהם. ועוד סבה אחרת כי מקום הזקן הוא מתפשט ויוצא ובולט ויוצא לחוץ, ועל כן העשן מתפשט לחוץ, כמו שתראה העשן העולה מן הבית לגג מקום צר וחלול עולה למעלה בקו יושר, ואם במקום ההוא מקום רחב ומתפשט יתפזר העשן העולה אל מקום הרחב ההוא. או מפני רבוי העשן העולה אל הראש ולא יוכל הטבע לדחותו כלו ולהוציאו דרך הראש דוחהו במקום הזקן הסמוך לו. והנשים אין להם זקן כי אין. שכונה ביניהם כמו שכתבנו, ומפני שהנקבות מטבע קר אין עשן יוצא מהם, כי החום אשר בזכרים מעלה העשן, ומפני זה הנשים שהן חמות: מאד יצמח להן זקן, ועוד כי הזקן היא סגולה זכרית המבדלת בין זכר לנקבה, וכן נמצא בכל ב"ח סגולה: מבדלת בין זכר לנקבה, כמו שיש סגולה בין מין למין כך יש להם הסגולה הזאת, ובמין התרנגול נכרת ומפורסמת יותר משאר בעלי חיים שאינם מדברים, והיא העטרה אשר בראשי הזכרים, ובמין האווז מכירים בחדוד הראש, וכן במיני הדגים נכרת בחדוד הראש

הצואר, אמר אפלטו"ן בספרו, כי הבורא נתן הצואר בין החזה והראש לבל תשחת הנפש האלהית אשר יסודה ושרשה במוח הראש, מקיטורי הלב ומעשניו, ר"ל שאם יהיה הראש קרוב מאד לחזה ולא יהיה דבר מפסיק ביניהם יהיה קיטור הלב ועשנו רב ועב והצואר מרחיקם זה מזה והחום מתקרר ויהיה מזוג ברחוק המקום, גם העשן העב יזוכך ויחלש ברחוק המקום, כמו שנמצא העשן היוצא מן האש כי בהיותו סמוך לו הוא עב וכל עוד שיתרחק ויגבה למעלה יהיה דק ופשוט וחלוש

גם הצואר יש לו תועלת להוצאת הקול, כי לא היה נשמע קולו זולתו, כי נמצא בעלי חיים אשר צוארם ארוך ואורך הצואר הוא גורם חדוד הקול וצחותו, כמו מין האווז ועגור, ואשר אין להם צואר אין להם קול חד כי אם עב כדגים, ואף אותו שיש להם ריאה וקנה. והוא מחסה ומסתור לקנה ולושט, ונצרך רוחק מקום בין הפה שהוא מקום שאיפת האויר ובין הלב והריאה, כדי שלא יכנס האויר קר מאד פתאום בריאה ובלב ויזיק להם, וברוחק הדרך שביניהם ימוג האויר ההוא ויהיה פושר

הקנה הוא דרך לנשימה ולקול, והוא נעשה מטבעות דקות זו על גב זו, וצורת הטבעות ההם כצורת עגול, אבל אין עגולם שלם מכל וכל, אך יחסר מכל עגולו שעור שלישיתו, והשליש נעשה מקרום דק הולך בקו ישר ונקשר בין שני קצות העגול, ושני השלישים העגולים הם מבדלים, והוצרך להיותו כן בעבור היות הקנה אחד מכלי הקול ולא נכון להיותו קשה כמו עצם ויבש, שאם היה כן היה הקול עב וגס, ואם היה הקנה רך כבשר היה לח ביותר והקול היה דק ושפל, ועל כן נברא מבדל שהוא דבר אמצעי שאינו קשה מאד ולא רך מאד, וגם אם היה צוארו