שער השמים נט

והשביעית היא יותר דקה ומונחת בין ריר החלמית והספירית ותכסה החלק מן הספירית אשר הניחה ולא כסתה הזכוכית ונקראת יריעה העששית שהיא דומה אליה מאד, וזאת היא הסבה כאשר נעיין בעין כמו שנביט במראה והיא מאירה וזהירה בזוהר גדול מאד ולהט, והשלשה כתנות האחרונות נקראות כן הסמוכה לליחה הזכוכית נקראת רשת כי בדמות רשת היא נעשית, כי הגידים והמקורות נארגים שם ומהם נעשית, ותועלת המחיצה ההיא לשאת רוח הראות אל הספירית, כי היא קרובה אליה מכלם, והעצבים החללים אשר יעבור בהם רוח הראות נוקב המחיצות החיצונות ויורד על הרשת, א"כ היא המביאה הקרובה, ועוד יש לה תועלת אחרת, כי היא מקבלת דם מן הגוף, והליחה הזכוכית יונקת דרך משיכה ממנו ולא דרך גידים ומקורות שאין גידים בה, והספירית שיונקת אחר כך מן הזכוכית, והשנית הסמוכה לרשת נקראת שליא, והאחרת קשה והיא התחתונה שבכולם וסמוכה לעצם הראש, ותועלתה לשמור את העין מקושי העצם וכדי לסמוך ולקשור את העין בעצם. והשליא העומדת עליה בסמוך תועלתה לזון הרשת שעליה כאשר יש בה גידים ורירין רבים להכניס בה החום הפנימי על ידי הגידים אשר בה, והשליא החיצונית נקראת כן, הסמוכה לריר החלמית נקראת ענבית, לפי שהצבע שלה נוטה לשחרות ותכלת, ותועלתה בשלשה עניינים, האחד לגדל המחיצה הסמוכה לה והיא הקרנית, כי יש לה גידים ומקורות רבים, והשניה לחלק בין הקרנית שהיא קשה והספירית, ואף אם יש לה הליחה שנקראת ריר החלמית על פניה וחוצצת, עם כל זה היתה הענבית צריכה להיות מחיצה מפני קושי הקרנית, השלישי שיתחבר רוח הראות עם שחרותה שלא יתפזר באויר, כי דבר טבעי הוא מן הצבע השחור לקבץ הראות ומן הלבן לפזרו, כאשר יקרה לאנשים שנחלש כח ראותם מפני שעמדו זמן רב בשמש וסוגרים עיניהם מעט כדי שהראות אע"פ שהוא מועט בורח לאחור אל הענבית, ואחר כן יתחזק הכח ה היא, ונתן הטבע זוהר רב בחלל הענבית והיא נקובה בעבור אשר הרוח היוצא ממנה ירגיש בנקל הדבר המוחש, והיא בעלת גידים. והמחיצה האחרת נקראת קרנית לפי שהיא דומה לקרן לבן והיא קשה ולבנה, והיא נקובה באמצע כשעור הענבית שנראית מגולה ותועלתה לשמור הספירית מן המקרים החיצונים, והיא זכה בהירה בעבור שלא תמנע רוח הראות לצאת לפי דעת האחת, או שתכניס הצורה המוחשת לפנים, והיתה קשה בעבור שצריכה להיות דקה. והמחיצה השלישית היא נקראת החוברת, והיא ג"כ דקה ולבנה ולא תכסה הקרנית אך סובב אותה, וזה הלובן הנראה בעין, אלה הם העשרה דברים הצריכים לחוש הראות, שלש לחות הזכוכית והספירית וריר החלמית ושבע מחיצות הרשת השליא הקשת יריעה העששית הענבית הקרנית החוברת, ופעמים יקרה לעינים כשתשתנה הנחתם שנראה הדבר האחד כאלו הם שנים, וזה יהיה כשתהיה בבת העין האחת למעלה והאחת למטה, וסבת זה נתונה בחכמת המראות, וכן כתב אבן רש"ד: גם יש אנשים שרואים מרחוק ולא מקרוב ואחרים בהפך, והסבה בזה כתב בספר אבן רש"ד ובשאר ספרי החכמות, וכתב אן זה"ר כי כשיהיה רוח הרואה דק וזך יראה מקרוב ולא מרחוק, ואם יהיה עב יראה מרחוק ולא מקרוב. עוד יקרה לחוח הראות ולשאר החושים דברים מקריים כגון שיראה כל הדברים שחורים וזה יורה על תגבורת השחורה. או כרכומיית וזה יורה על האדומה, או אדומים וזה יורה על דם, או שיראה הדברים עגולים או ארוכים, וכל זה לפי הליחות המתקבצות בליחה הספירית. וכן בחוש הטעם יטעם הדברים בטעם אחד אם מר או מלוח או מתוק, וזה ג"כ יקרה לפי תגבורת הליחה המתגברת בלשון. עוד יקרה בחוש הטעם שלא יאכל דבר וירגיש בטעם הדבר, מורה על ליחה רעה תתנועע בגוף, וכן יקרה בחוש הריח שאין לפניו דבר ומריח ומרגיש בריח, וזה מורה ג"כ על ליחה רעה בגוף נתכת וישיג ממנה ריח, ואולי יקרה וישיג כל הדברים המונחים בריח אחד, וכן יקרה לחוש השמע שידמה לו כאלו שומע קול ואין קול מבחוץ, וזה יורה על קיטור ליחה רעה בראשו, כן כתב גאלינו"ס בספר מלאכה קטנה

האזנים הם כלי השמע והכח הוא אוירי, והדבר המקבל השמע הוא עצם אחד קשה ונקרא עצם אבני והוא חלול קי ויש בתוך חללו שבילים סדורים ועקלקלים וילך על זה הענין עד שיפגע בגיד החמישי הצומח מן המוח, והקול המורגש לאזן הוא דפיקת האויר הנדפק מתנועת הגשמים אשר יוצא הקול מהם. וזה יהיה על שני פנים, האחד מהם הוא קול הדבור באדם או קול נביחת הכלב וצהלת הסוס ודומיהם, שהם מניעים ודופקים האויר בכלי הדבור אשר בם. והקול האחר הוא משני גשמים מתנועעים ומתחברי' זה בזה שיניעו האויר בדפק גדול והאויר ההוא לאויר הקרוב לו והקרוב לקרוב עד הגיעו אל האזן לפנים בחלל העצם האבני שהוא חלול ומלא אויר, וזה האויר הדופק החיצון הנכנס לפנים ודופק האויר הפנימי אשר בחלל ההוא, ותכף בואו לפנים מיד יכנס אל הכח הדמיון, והדמיון יבדיל הקולות ההם. וחוש הראות משיג בקו היושר אך חוש השמע משיג מכל צדדיו וביחוד בהיקף עגול כדמות העגול הנעשה במי הנהר או במי הים כשמשליכים עליו אבן קטנה או צרור קטן שנעשה במים ההם עגולים הרבה עגול אחר עגול, כי הדבר המושלך יניע חלקי המים הנוגעים בו והחלקים ההם יניעו החלקים הסמוכים להם והסמוכים לסמוכים עד שנעשה העגול האחרון עגול גדול, כך חלקי האויר הנדפקים מתנועת הדופק אותם יניעו על צד היקף עגול החלקים הסמוכים להם והסמוכים לסמוכים עד הגיעם לאזן, והכין הש"י בחכמתו נקבי האזן מעוקלים ולא ישרים, שאם היו ישרים היה נכנס האויר החם או הקר פתאום ויזיק לו, גם הקול הגדול יכנס פתאום ויזיק לו ע"כ נעשו מעוקלים, שאם היה האויר חם מאד יתקרר מעט מעט, ואם הוא קר מאד יתחממם מעט מעט