שער השמים נז

בעין שהוא מועט, י"ל על זה כי אין הצורה הגדולה ההיא נכנסת כלה ביחד, אבל חלק אחר חלק, אך מפני שהשגת חוש הראות הוא פתאום וכמעט שהוא בלא זמן כמו תנועת החץ, נראה שהיא כולה ביחד, ואין הדבר כן אך חלק אחר חלק, והראיה על זה אם תקרא דף אחד לא תוכל להשיג כל הכתוב בדף ההוא ולא מה שכתוב בשטה אחת ולא מה שכתוב בחצי שטה אלא תשיג אות אחר אות ותיבה אחר תיבה

עוד סותרים הראיה ההיא מטעם אחר ואומרים, כי נמצא כיוצא בו כי המראה קטנה מסתכלים בה צורה גדולה אלף פעמים ממנה, מפני בהירותה ולהיטותה, ואף אם אין בה כח חוש הראות כלל אלא שהיא גוף ספירי ובהיר ועל כן תקבל צורה גדולה, כל שכן גוף העין שהוא זך ובהיר וספירי ויש בו כח הראות, שיוכל לקבל צורה גדולה ונוראה

ואמרו חכמי המחקר שאדם סומא באחד מעיניו יש לו כח הראות בעין האחת חזק מאד, שישיג בעין ההיא השגה שלמה אמתית והשגה רחוקה ממנו כמו שהיה משיג בשתי עיניו, והסבה בזה כי הרוח הרואה ההולך קודם שיסתמא בעין ההוא הולך עתה בעין הרואה, כי ידוע הוא כי שני גידים חלולים יוצאים מן המוח אל העינים, האחד הולך מן הימין אל השמאל, והאחר הולך מן השמאל אל הימין ויתקבצו יחד באמצע ויהיו נקובים שם שיכנס הרוח מזה לזה, וקודם שהיה סומא היה הולך הרואה על העין ההוא ועכשיו שנסתמא יהפך הרוח לאחור ויצא דרך הנקב אשר ביניהם אל העין הרואה, נמצא שהעין ההוא יהיה ראותה חזק ומשיג השגה שלמה ורחוקה כמו שהיה משיג בשתי עיניו, כי שתי הרוחות נאספו במקום ההוא. אך זה לא יהיה כי אם אחר זמן מרובה כי הטבע הרגיל מתחלה להוציא הרוח הרואה בעין הסומא, הטבע ההוא מבקש למודו ורגילותו כל זמן, ולא יתהפך וישוב אחור הרוח כי אם אחר זמן מרובה, וכאלו הטבע בעל תבונה והשתדלות ומבין שהרוח היוצא שם לבטלה הוא שאינו יכול להשיג במקום ההוא ושב לאחור במקום עין הרואה, ומשם יכול לעזור לעין להשיג יותר ממה שהיה משיג מקדם

ואם ישאל שואל א"כ לזה הטעם אם יעצים אדם עינו האחת בידו, ישיג בעין האחר מה שהיה משיג בשתי עיניו, שהרי הסומא יש לו כח ראותו חזק בעין האחת כמו שהיה חזק בשתי עיניו, נוכל להשיב לההוא שואל, כי זה אפשר אם יעצום אותו זמן מרובה כמו שאמר בסומא, ואפשר לומר כי אפילו לזמן מרובה אפשר שלא יהיה כן, כמו שאמרו שהטבע חכם, , ואע"פ שאיננו בעל תבונה כאלו בן דעת הוא ואינו עושה דבר לבטלה, וכשהוא סומא ירגיש הטבע כי פעולתו להוציא הרוח הרואה משם היא לבטלה ועל כן ירגיל להוציאו בעין הרואה. אך בעצימת העין ירגיש כי לא תהיה פעולתו לבטלה, ולא יתהפך לשוב אחור אל העין האחרת

סוף דבר דעת אריסטוטלוס שצורת המוחש נרשמת באויר ונכנסת לפנימית העין לא לשטח החיצון, ועל כן כשאדם סר ממקום השמש והאור פתאום למקום החשך לא נעצר פתאום האור ההוא, כי הוא נכנס בפנימית העין, וכן כשהביט אדם זמן רב בצבע אחד ואחר כן סר ממנו לא נפרד מעינו תכף הצבע ההוא, אך ידמה הראשון עומד לנגד עיניו. והביא אבן רש"ד ראיה שאין רוח הרואה יוצא לחוץ לדבר המוחש, כי איך יצא כל כך מרחוק עד מקום הכוכבים, כי אי אפשר שלא יתפזר ויפסד הרוח ההוא לרוחק מקומו קודם הגיעו שם. ועוד ראיה אחרת כי ידוע הוא שיש חום טבעי ברוח הרואה, כי זולתו לא יוכל לעשות שום פעולה, ואם היה יוצא לחוץ מיד יפסד החום ההוא באויר, אם כן לא יוכל לפעול אחר כך

וגאלינוס יש לו דעת שלישית, כי הרוח יוצא לחוץ ואחר יתהפך וישוב אחור לפנים, כמו שמתהפך ניצוץ השמש: עוד כתב אבן רש"ד הראוי לומר שהראיה היא בחקיקת המראים באויר המאיר ובמים המאירים, והאויר והמים יוליכו המראות ההם בעצמן אל העין ואז יחקקום בה, ועל כן הושם העין מורכב מגופים בהירים ומאירים, והם המים והאויר, כי הליחה הספירית היא מיימית ואויריית, גם העכבישית אוירית, , כי לא יוכל חוש העין לה שיג המראים אלא אחר שיחקקו בדבר אמצעי, ובחלוף שאר ההרגשות שאינם צריכים אל האמצעי, וכבר נתבאר בחכמת הטבע כי העין אינה בעלת מראים, שאילו היתה כן לא היתה מקבלת המראים כולם, וכן בשאר החושים, וע"כ יקרה לפעמים שיבואו ירוקים או אדומים או שחורים אל הליחה הספירית ואז לא תשיג העין זולת המראה ההוא, כשיהיו ירוקים תראה כל הדברים כאלו הן ירוקים וכן אדומים וכן שחורים

וכן תראה בחוש הטעם, כי כשתגבר על הלשון הירוקה מטעם כל דברים מרים וכן בשאר הליחות. ועל כן נבראת בלא טעם כדי שתקבל כל הטעמים ותבחין ביניהם. ויש לחוש הראות שלשה דברים לא יוכל להשיג זולתם, ואלו הן רוח הרואה והצורה המוחשת ואור השמש שהוא מוציא הרוח הרואה מן הכח אל הפועל, ועל כן לא יוכל אדם לראות במקום חושך שאין אור השמש או אור אחר שם: וצבע מראות העינים הוא בענינים מתחלפים, יש מהן שצבע מראה העין ירוקה כדמות גלאנ"י. ויש מהם שהצבע שחור. וכתב החכם אנפריקלו"ש שהצבע ירוק הוא מרוב יסוד האש, וצבע השחור מרוב יסוד המים, ועל זה ראות עין השחורה איננו חד, אך עין הגאלנ"י הוא חד הראות לפי רוב יסוד האש שהוא חד וזך ופשוט

ואריסטוטלוס סותר זה הדעת, , ואומר כי הצבע והמראה הוא מטבע המים לא מאויר ואש, וסבת שנוי צבע אשר בעין הוא מפני לחות גדולה ומפני לחות מעטה, כי כשהלחות תהיה בעין גדולה יהיה הצבע שחור, כי השחרות הוא בשפע המים, וכשהלחות מעטה יהיה הצבע גאלנ"י, ובמצולה יהיה הצבע שחור וכל עוד שתהיה המצולה רבה יהיה יותר הצבע שחור, והסבה לרוב עינים גלאני"ס