שער השמים נג

מלוכלך מלא לחות דביקות, ולפעמים יצא מלוכלך ממותרות המאכל, והנשים המתמידות לאכול מלח בעת עבורן מולידות בנים בלא צפרנים, ויש נשים שמואסות היין בעבורן

והזיבה תפסק בנשים אחר ארבעים שנה על הרוב, ולפעמים לא תפסק עד חמשים שנה, וכבר ילדו נשים בנות חמשים, ואחר כן לא נמצא. והאנשים מולידים על הרוב עד ששים, וקצתם עד שבעים, ונראו כבר שהולידו לשבעים, ופעמים רבות נראה כי לא זכו להוליד זכר ונקבה בהתחברם, וכשנפרדו זה מזה כל אחד הוליד. והסבה כי לא היה מזגם ראוי ונאות להולדה, כי ראוי שיהיה טבע אחד משניהם הפך לחבירו, על כן הזכרים הם חמים והנקבות קרות, ואלו היה תחלה מזגם וטבעם קרוב להיות שניהם שוים, ועל כן לא הולידו. ופעמים יחלש הזכר בהוצאת זרעו, ופעמים יקל עליו ויתענג, וזה יהיה לפי שפע המותר ההוא הזרעי, כי כשישפע עליו אז יקל עליו, ואם אין בו שפע רב ויוציאנו בהכרח אז יחלש, ופעמים רבות שיוציא הזכר שפע רב בעת העבור, ולא תוכל האם לקבלו כלו ותבלע בתוכה מקצתו ותפליט קצתו, ולזה אין הנשים יכולות לשער ולדקדק עת עבורן, כי פעמים רבות פולטות מן הזרע ותתעברנה. וכאשר יפול הזרע בצואר הרחם אז האם תמשוך אותו בכח המושכת אשר בה כמו שמושכים הנחירים והפה האויר. ועל כן לא יוציאו הנשים מימי רגליהן בעת המשגל, כי טרודות הן במשוך הזרע. ובעת העבור יעלה מן החומר ההוה ממנו העובר אבעבועה גדולה כמו שתעלה אבעבועה מן הבצק כשמשליכים אותו לתוך יורה רותחת, ואותה האבעבועה גדילה מעט מעט כאשר יגדל העובר, והיא נעשית לשמור העובר והיא נקראת שליא. והאבר הנוצר תחלה בעובר הוא הלב שהוא יסוד הגוף והתחלתו, והוא האבר הראש והנסיכי, ואחרי הלב יהיה נוצר הראש שהוא גם כן התחלת הגוף ובה שורש חמשת החושים, שהמקור שלהם הוא המוח, אך איננו כל כך יסוד והתחלה לגוף כמו הלב, והראיה על זה כי הלב לא יוכל לקבל שום חבורה ושום נזק כמו שאר האברים והראש יקבל נזק וחבורה. ובספר. אבן צינ"י הגדול כתב כי הלב נברא תחלה ואחריו המוח ואחריו האיצטומכא, אך האיצטומכא נשלמת הויתה בטרם השלמת הויית הלב והכבד והמוח, בעבור שהיו תמיד מזונותם ממנה. והזרע בצאתו מן האיש הוא עב ולבן, ואחר זמן מועט יזדכך כמים, והסבה בזה מפני החום ורב האויר שבו הוא מעבה אותן ומלבין אותו, והוא כמו קצף שעל פני המים הוא לבן מפני האויר שנקבץ שם, וכמו כן אם יתערבו שמן ומים ששניהם יחד יתעבו ויתלבנו, ואחר כן כצאת החום והאויר מן הזרע ישאר דקיק וצלול כמים ומראהו כמראה מים, ונמצא חום האש שמעבה רוטב התבשיל, גם מי אגם המלוח יעבה אותם חום השמש ומלבין אותם, ופעמים יקרה שנולד חררת דם, ובפי אריסטוטלוס נקראת מול"א, וזה יהיה בסבה שלא הטיל בה הזכר זרעו. שהוא נותן הצורה, והוא כמו ביצי הרוח. ופעם אחת קרה לאשה שנוצרה באם שלה דם וחשבה בעצמה שהיא היתה מעוברת וצבתה בטנה כאשה מעוברת והנפח הולך וגדל ועמדה כן ג' שנים או ד', ואחר כן חלתה בחולי שלשול הנקרא דישנטרי"א והפילה אותה חררה חתיכות חתיכות דקות ונתרפאת, וכן ראינו בגויה אחת שהיתה בשכונתנו שחלתה בחולי זה ד' שנים ויותר ומתה מחולי זה, וכשתפיל זאת החררה לא תכאב הנקבה ככאב הלידה, כי כאב הלידה היא בתנועת הפרקים והקשרים ופעמים תתקשה עד מאד ונעשית קשה כברזל ולא יוכל ברזל לחתכה,גם הזיבה תעצר בעת ההיא כי תדבק הזיבה ההיא בחררה ותוסיף ותגדל

ועל הרוב הולדות דומים לאביהם ולאמותם בצורתם ובתכונת נפשם ובמדותיהם, כי טבע המציאות כן חייב לכל ב"ח להוליד בדומה לו, ולפעמים דרך מקרה אין דומים להם ודומים לאנשים אחרים. וזה בסבת דמיונם בעת העבור לצורה ההיא או בהסתכלם לצורה ההיא, כמו מקלות יעקב. ופעמים יהיה הולד דומה לאביו בעינים בלבד או בצפרנים ושער לבד, או במומים או בשומא. ויש שידמה לאבי אביו או לאם אמו, ולא ידמה לאביו ולאמו כלל, כמו שקרה באשה אחת שנתעברה מכושי וילדה בת לבנה, והבת ההיא ילדה בת כושית. והרופאים האחרונים אומרים כי בארבעה חלאים דומים הולדות לאביהם, והם, חולי העינים, וחולי אנקר"ס, וחולי הצרעת, וחולי אתיק"א הוא דפיס"י: מאמר תשיעי

נבאר בו אברי האדם והעצמות והבשר והגידים והעצבים

ידוע ומפורסם כי הבורא יתברך ברא העצמות לצורך העמדת הגוף וחזקתו, שיהיו הבשר והגידים והעצבים נסמכים בהם, ומפני שיצטרך הגוף בפעם בלתי פעם להניע חלק אחד מחלקי הגוף כמו הידים והרגלים והראש, לכן לא נבראו העצמות עצם אחד א עצמות רבות, והוכן צורת כל אחד מהם ותכונת כל אבר ואבר לפי הראוי לו, ונדבקו כל העצמות ונקשרו זה בזה בגידים ובמיתרים ובעורקים, ונעשה ראש העצם האחד מחודד ובולט, וראש העצם הסמוך לו שוקע, ויכנס ראש הבולט בראש השוקע כעין כלי של חוליות שנכנס חוליא בתוך חוליא, ולזה נעשו בתכונה הזאת כדי שיתנועע כולם בבת אחת, ואם