שער השמים נ

והנקבה נותנת גוף וחומר וכמו שיקרה בחלב המוקפא

עוד כתב בשער השבעה עשר, וכשיוחזק הדבר היוצא מן הנקבה בכח זכר (ונקבה), יקרה לו כמו שיקרה לחלב שיתקבץ ויקפא בפרש המעמיד כי יקפיא אותו, וגם כן יעשה זרע הזכר עם הזיבה כי טבע החלב ודם הזיבה הוא בעצמו, ובזה הדעת נחלקו אבן רש"ד ובן צינ"י כמו שנבאר למטה, ולדעת זה זרע האשה אינו נאות להולדה, זה כתב בס' ב"ח במאמר י"ו, ויש מחכמי הרפואות חולקין עליו ואומרים כי חומר הולד הוא מדם האשה ומזרע הזכר יחד. ואמרו כי הבשר והדברים האדומים הן מן הדם, ועל כן אם יכרת ועוד יחליף. והעור והעצמות הם מזרע הזכר ועל כן לא יחליפו, אך כשיתקבץ שם ליחה אחת מדובקת וידביק שני החלקים יחד. ויש אחרים שאמרו ואבן זה"ר מכללם כי משני הזרעים יחד יהיה חומר הולד, והדם שברחם הוא מזונו, ולזה כשיפסק עת נדתה לא תוכל להתעבר, כי לא נמצא מזון לולד, ואף על פי שהחומר לא נעדר בעת ההיא כי עדיין היא מזרעת כמו מקדם, אבל המזון נפסק. ועוד ראיה אחרת כי הדם הוא המזון, כי אחר שתתעבר לא יצא ממנה הדם ההוא כי נשאר שם למזון העובר, וגם יצא משם דרך גידים לשדים ויתבשל שם וישוב חלב שהוא מזון היונק אחר יציאתו מבטן אמו. ואבן רש"ד חולק על זה הדעת וסותר אותו, שאם יהיה הדבר כן אי אפשר לנקבה שתתעבר בלא הוצאת זרעה, והוא נסה פעם אחת ושאל הנשים ואמרו כי לפעמים מתעברות בלא תענוג ובלא הוצאת זרע, והתענוג הוא ביציאת הזרע, אם כן זה הדעת בטל, והכריע כדעת אריסטוטלוס. גם כתב אריסטוטלוס הטעם בספר ב"ח

ובזרע הזכר נחלקו חכמים לדעת אריסטוטלום, יש מקצתם אומרים כי הוא כהפרש המעמיד הגבינה, שאינו נחלק אל החלב כלל, אך יוצא עם הקור לחוץ. ואבן צינ"י כתב כי הוא מצייר העובר ונעשה ממנו עור הם הרוחות הטבעיות מן הולד. ואבן רש"ד אומר כי הוא נתך כלו לחום הטבעי המציר הולד ביום הראשון של העבור עד השלמת הצורה. אך גאלינוס אומר שזרע הזכר הוא מן החומר, והביא ראיה מאשה שהפילה ביום ששי ונמצאו קרומים על הזרע, נמצא שחומר הולד גם הוא מזרע האיש שמתערב יחד עם דם האשה. וזו אינו ראיה כלל כי אפשר שאותם הקרומות אשר היו שם ביום הראשון, והזרע מן הזכר הוא עדיין קיים מפני שלא נתך עד השלמת הצורה כלה כי אם מעט מעט. אך לדעת זה צריך לתת טעם מפני מה הבשר מחליף והעור והעצמות אינם מחליפים והלא חומר אחד להם. עוד צריך לברר לדעת מפני מה מקצת האברים לבנים ומקצתם אדומים והלא חומר אחד לכלם והוא הדם, ויתכן שיהיו כלם אדומים, ויש להשיב על זה כי מן הדק והליבן שבו יתהוו הלבנים ומן העב והאדום יתהוו האדומים, גם לדעת האחרון צריך לבקש טעם

ויש עוד מחלוקת בין החכמים אם אפשר יצירת האדם ממזג בלא חבור זכר ונקבה אם לא. והחכם אבן צינ"י כבר כתב שאינו מן הנמנע שיתחדש מזג באדמה ראוי לקבל צורה אנושית, כי המצא אדם מאדם אינו הכרח רק על הרוב והוא הנאות והקל כמו שהיות עכבר מעכבר וצפרדע מצפרדע הוא על הרוב, ופעמים יתהוה עכבר מן העפר וצפרדע ממי המטר, וכן מינים אחרים, כן אדם לפי דעתו אפשר המצאו מן העפר, אין בין העכבר והצפרדע וכיוצא בהם ובין האדם בזה חילוף רק ברוב ובמעט, שמציאות זאת ההויה באדם היא מעטה מאד מאד מזער ביותר, ובעכבר ובצפרדע אינה במעט ההוא, ואם היא מעטה

והחכם בן רש"ד כתב כי המצא אדם לא מאדם הוא מכת הצפרדע, , וכבר ראיתי קונטרס אחד שחברו חכם אחד מן האחרונים והכריע כדעת אבן צינ"י, ואמר כי בקו השוה שהאויר שם מזוג מקור ומחום ומשאר האיכיות יארע שם זה לפעמים

עוד נפלה מחלוקת בין החכמים ביציאת הזרע, כי קצתם אומרים כי הזרע יוצא מכל הגוף בשוה ומתקבץ בביצים, או בגידים שסביב לביצים לדעת אריסטוטלוס, כמו שמתקבץ קצף הסוסים לאחר מרוצתם בפיותיהם, וכן כתב אפוקרט שהזרע יוצא מהגוף כלו בעת תנועת המשגל, ויתהוה בביצים כמו שיתהוה הקצף בפיות הסוסים כשירוצו, וכמו שיהיה מהסתערות גלי הים הקצף. ואמרו שהביצים הם אשר יולידו הזרע תמיד קודם הצורך אליו, והוא מותר יעשהו הטבע כשאר המותרים. אך אריסטוטלוס אומר שהזרע יתילד בגידים אשר סביב הביצים והם כלי הזרע, וישלם הוייתו בביצים, והדמיון קצף הסוסים הרצים רמז אריסטוטלוס בספר בעלי חיים בסוף מאמר חמשה עשר, וזה לשונו כמו שיקרה לסוסים הרצים כי יצא בהם לחות רב בגופם. ואין הזרע היוצא מאבר אחד מוליד אבר כמוהו שאם כן סומא יוליד סומא וקטע יוליד קטע. ואחרים אמרו כי היוצא מן האבר ההוא מוליד כמוהו, ודוחקים עצמם לתת טעם מחוסר אבר למה לא יוליד מחוסר אבר. ואמרו האחרים כי הזרע יוצא מן המוח דרך חוט השדרה אל הביצים ושם יתבשל ויתלבן, ואינו יוצא מכל הגוף. ואריסטוטלוס כתב כי הזרע הוא מותר הגוף ובלתי צריך למזונו, ועל כן השמנים מאד לא יולידו כי אם מעט, כי המותר ההוא יצטרך לגידול גופו, והמותר ההוא דמיי, ועל כן כשירבה במשגל יצא הזרע אדום כדם, והתחלתו ממקורי הדם ומן הלב. וכן דעת גאלינוס שהוא מותר כשאר מותרי הגוף

עוד נפלה מחלוקת בין החכמים בהולדת עובר הזכר והנקבה ובאיזו סבה היא, קצתם אמרו כי מזרע הזכר והנקבה שיוצא מצד הימין שהוא חם, יולד הזכר שהוא מטבע חם, והיוצא מצד השמאלי משניהם יחד יולד הנקבה שהיא קרה, ואם מצד ימין האשה ומצד שמאל הזכר, או בהפך יולד זכר נקבי או נקבה זכרית, רוצה לומר זכר נקבי חלש וקר ורך לבב כנקבה, ונקבה זכרית זריזה וגבורת לב כזכר. ואחרים אמרו כי מסבת חדרי הרחם הוא, ואם יתמלא חדר הימני