שער השמים מא

והאילים לא יתראו בעת ההיא ומתחבאים בעבור שהם בלא כלי זיין, ונאמר כי לא ימצאו לעולם, ומכל וכל הקרן השמאלי לא ימצאו לעולם, כי יחביאוהו כמו שידעו להעזר בו, במלאת שנתם לא יראה מקרניהם כי אם ראש אחד, ובסוף ב' שנים יגדלו ויגבהו, ובשנה ג' יגדלו הקרנים ויעשו שני ראשים, ובשנה ד' יתעבו ובזה הם גדלים עד ו' שנים, ואחר כן יצמחו מהם כעין פארות או ענפים. ולזה לא יכירו בני אדם שנות האילים מו' שנה ולמעלה. והזקן נכר בשני דברים, כי בזקנותם אין להם שינים, וקצתם יש להם שינים אך הן קטנות, ואז אין להם קרנים כקרני הבחורים כי שאר קרנים הם עקומים וכפופים כלפי הראש לפניהם ובהם נלחמים, והזקנים אין להם קרנות אלו אך קרניהם הם שוים וישרים. ויחליפום בחדש ברייליאו"ן, ואז יתחבאו ביום במקום האילנות כאשר ימצאו שם עשבים למזונם כי יברחו מן הזאבים, ובעת ההיא רועים בלילות ומתפרנסים עד שיגדלו ואז ילכו למקום השמש ויחשבו שיתבשלו קרניהם ויבשו לחום השמש. וכשייבשו ויתקשו סר פחדם ויראתם מהם ויפרדו מן המקום ההוא והולכים אל האילנות ומתחככים בהם ויצאו בטח כי כלי זיינם עליהם, וכשהנקבה תלד אוכלת השליא קודם שתפול לארץ, ואם יסתרסו הזכרים קודם שיוציאו קרניהם עוד לא יוציאו קרנים

ושמעתי מפי החכם ר' שלמה הרופא, כי בימות הקיץ הנחשים רודפים אחרי האילים, והאילים בורחים מפניהם, וכשלא יוכלו להנצל מהם בולעים הנחשים, ואחרי כן מרוב הארס שבבטנם הולכים האילים אל אפיקי המים ועומדים עד צוארם במים יום או יומים לקרר חומם, והטבע החכם ישמור שלא ישתו מן המים שאם ישתו מן המים ימותו, וכשעומדות בתוך המים הקרים עיניהם זולגות דמעות ואותן דמעות נעשות כמין אבעבועות סמוך לעיניהם ומתקשות, ולאחר זמן נתקשות כאבן ונקרא אותו אבן בערבי אבן זה"ר

וצידת האילים הוא בזה הענין, ב' אנשים הולכים ואחד מהם ישרוק וישיר, והאיל יקרב אל הקול ההוא הערב כי יערב לו, ואז חבירו יארוב לו ויצודהו. ואם אזני האיל רמות ויגביהם ישמע מרחוק וירגיש בערמת הציד, ואם לא ירים אזניו לא ירגיש, וכשירגיש בצידת הציד יברח ביערים בין האילנות ויתחבא שם, וכשיוצא מן החפירות תחלת מאכלו עשב שרפיטנ"א לחדד שניו, והנקבות מהם כשימחצו בחץ יבקש פוליא"ל ריא"ל ואוכלות אותו רך ולח ויוצא החץ מתוכו

מרמוט"א היא חיה אחת שישנה כל היום ואינה נעורה בלתי שעה אחת או שתים, והוא קר ולח

מין איריצו"ן היא חיה אחת קטנה, וכשהיא רוצה היא מתעגלת עצמה ככדור ושערותיה הם קשים וממאירים כקוצים, וקשיים וגידולם הוא שיעבור בהם מה שהיה ראוי לעבור בגופם למעוט החום שבהם., כי מזונם אינו מעכל, ולזה יולד בגופם מותרות גדולות ולא יולדו שערות אם לא ממותרות המזון, והקושי מפני קור המקום שגדלים שם, והוא בצפון והקור ההוא מקפיא ומקשה השערות, גם עורו גס מאד, ויש לו סגולה אחת להבין נשיבת הרוחות העתידות לבא אחר יום או יומים, כי הם יעשו חפירות בארץ ועושים פתחיהם לנגד הרוח העתידה לבא שלא יכנס בחפירה ההיא ואחרי כן יסתום הפתח ההוא ויעשה אותו במקום אחר נגד רוח אחרת העתידה לנשב, והולך ביערים תחת אילנות עושי פרי ומתעגל שם על הפירות הנושרים שם ויתכנסו אותם הפירות בקוצים ההם ואחרי כן ילך לחפירה שלו ויאכלם, וכן עושה תמיד והוא מתנועע בלי הפסק, ולא מפני שהוא מטבע חם, אך מפני שהוא מטבע קר מאד מבקש טבעו לעשות דבר שיחמם אותו, והוא כמין הדוב שהוא מתנועע תמיד אף על פי שהוא בעל חי קר כי להוציא המותרות העבות והחזקות שבו לא יוכלו לצאת כי אם בתנועה ההיא

מאמר חמישי לבאר טבע העופות

כל מיני העופות מולידים ביצים ומהם תחלת יצירתם, ובריאותם הוא מן החלמון והחלבון החיצון הוא למזונם כשהדם בתוך קליפת הביצה, ויש אומרים בהיפך והוא האמת, וכן ראינו בעינינו מפורסם ונגלה לעין כי האפרוח נשלם כלו ורוב החלמון קיים ותלוי בבטנו דרך טבורו. וכן כתב חנן, ונסה אותו כי אחר לידת האפרוח בקצה כריסו נמצא החלמון בפנים, כמו שנמצא החלב בבטן היונקים, ותמה על אפוקרט איך טעה בזה ואמר הדבר בהיפך

ויש מין העופות שביציהם חדים וארוכים משני צדיהם, ויש עגולים וכדורים, ורוב העופות הבייתיים כתרנגולת ואווזים ויונים הם צרים מצד אחד ורחבים מצד אחר, ובתחלה יצא הצד החד ואחד כן הרחב, ויצירת האפרוח היא בחלק החד, ולזה הוא חזק בטבע לשמור התחלת האפרוח אשר בו, והביצים הארוכים והחדים יוצאים מהם זכרים, כי החום שבהם מאריכם ומחדדם למעלה, כמו האנשים לרוב חומם יהיו גבוהים וארוכים מן הנקבות, והביצים העגולים והם סגלגלים יוצאים מהם נקבות, כמו נקבות מין האדם שהיא עגולה וכדורית, והביצים בתחלת בריאתם קודם שיהיו צלולים הם רכים, וכשישלמו ויגמרו תתקשה הקליפה מרוב החום המייבש הלחות מחלק העפרי, אם כן הצורך היה כי זה המקום אשר הביצים נבראו בתוכו והוא השליא יהיה חם, והביצים המונחים באשפות יתחממו שם ויצאו מהם אפרוחים כמו אם ישבה עליו התרנגולת, ומראות הצבעים מתחלפים, יש מהם