שער השמים מ

וקול הבחורים חד. ויש לצואה שלו סגולה למחנק הגרון, כשהצואה לבנה שהיא ממזון עצמות, ועושין ממנה גרגישמ"י עם חומץ, והצואה שהיא ממזון אחר אינה לבנה אך ממראה אחר. והמין הזה הוא משתטה יותר ממין אחר בסבת חולשת המוח, ונשיכתו רעה מאד, וכל אדם הנשוך ממנו יקרה לו כמותו שישתטה עד שיברח מן המים, וכתב אבן זה"ר שאם תקח שתן כלב השוטה או הנשוך בכלי זכוכית יראו במים ההם כדמות גורי כלבים, ואם תסננם בבגד לא ימצא זה הרושם כלל, ואם תשוב ותשים בכלי זכוכית ויעמדו בו המים שעה אחת תראם כצורה הראשונה. וכתב בספר יאיר נתיב כי הנשוך מכלב שוטה אם תקח מדם הנשיכה ותשים בו מעט לחם וישליכנו לשאר הכלבים יעזבוהו ולא יאכלו הלחם מפני הדם ההוא. וסבת בריחת הכלב שוטה מן המים הוא מפני הצל שרואה שם ומתפחד ובורח, וכן הנשוך ממנו יברח בסבת זה. ואריסטוטלוס כתב בספר בעלי חיים כי כל בעלי חיים הנשוכים ממנו ישתגעו חוץ מבני אדם, והנסיון מכחישו, וכל החכמים חולקים עליו בזה

מין הדוב טבעו להתנועע תמיד בלי הפסק מנוחה, ואכילתו ומזונו לפעמים מפרי האילנות המדבריים ברוב לחותם, ומשברים ענפי הזית ואוכלים אותם, ואוכלים קרנק"ש ונמלים וכל בעלי חיים, ונלחם עם איל ועם חזיר הבר, וכשהפר רוצה לנגחו בקרניו יאחזם בידו ובכתפיו ויבקענו לארץ וירמוס אותו ברגליו האחרונים בחוזק גדול, ואינו אוכל בשר עד שיפסידהו וישחיתהו, ואמרו בסבת תנועתו כי הוא לח יותר מדאי ומתנועע תמיד ליבש הליחות ההוא, ומקצת החכמים אומרים כי הוא בעל חי קר ומתנועע עד שיחמם, ואומרים כי חלבו יש לו סגולה שאם ימשח בו אדם עץ אחד או דבר אחר יתקבצו בו כל הפרעושים אשר בבית ההוא

מין הזאב אוכל בשר והורג אדם כשמוצא אותו יחידי, ובולע מאכלו בלי לעיסה, ועומד ב' ימים בלי מאכל כי שבע הוא במאכל אחד זמן רב, ושותה מעט מים ומוציא רעי לסוף ג' ימים, וצואתו יבשה כמו צואת כלב ויצא עמו רוח גדול מלמטה, ומימי רגליו סרוחים. ולזה יריחו הכלבים האילנות, כי הזאב מרים ירכו ככלב בהטילו מים, וכשיפתח פיו יצא ממנו ריח רע וחזק, והם מתחברים עם הנקבות ככלבים וצועקים הזכרים בעת החבור, והזכרים השוטים לא יתחברו עם הנקבות, וכשיש להם ולדות קטנים הם רעים מאד, והכלבים גם כן. ונאמר כי הוא ירא ומתפחד מפני האש ואף כשהוא ישן, ואם יסקלוהו בני אדם יכוין לראשון שהחל לסקלו, ואם הזיקה לו האבן יכוין להמיתו ואם לא יזיק לו לא ימיתהו, ונשיכתם וחבורתם רעה, כי יצא ארס ממנו ומצפרניו והזקנים לא יזיקו כלל, ואוכל דגים. וכן כתב הפילוסוף כי סמוך לים (קסנה) חלנית יבואו הזאבים למקומות הקרובים לבתי ציידי הדגים ונותנים להם מן הדגים ולא יזיקו לא להם ולא לרשתם

מין החזיר הוא לח מאד ומעופש, לפיכך הוא גדל בחשפות הלחות, ומלכלך עצמו שם ומסעעיו ומוליד ולדות רבים, ויש לה סגולה שנותנת השד הראשן לולד הנולד ראשון, ולא ידלג הזכר על הנקבה עד שתכוף אזניה, ויש מין אחד שפרסותיו קלוטות והשעורים טובים מאד למעוברות וישמט מאד במאכל גלנו"ץ (אייכעלנוס). ורבים מהם חיים ט"ו שנה, ושערותם הם קשים בסבת גסות עורם, והבטן והמעי והריאה שלהם הוא שוה לאדם, ויקרה להם מיני חלאים, האחד שנקרא ברנקו"ש והוא בלחי, והיא אשפוטימ"א באוזן ובמלתעת. ולפעמים יקרה להם בשאר האברים ולפעמים בריאה ואז ימות, וזה החולי יקרה להם פתאום, ורועי החזירים כשיכירו בהתחלת זה החולי יחתכו האבר ההוא, ולא יעזר. כי אם בחתיכה. ויקרה להם חולי נפול ויקרא פדו"ן כאשר יכאב ראשם, ומזה החולי ימותו רוב החזירים, וחולי אחר והוא שלשול וזה החולי ימיתם בשלשה ימים, וחולי האזנים יקרה להם כשהחום חזק, וכשהחזירים ההם הם גסים יעזרו באכילת תותים, ויעזר להם רחיצה במים חמים, ויקיזם בגיד שתחת לשונם, ויקרה להם שחין אבעבועות בירכים ובצואר ובכתפים ותחת לשונם וזה השחין לא יקרה כי אם לחזיר בלבד, ומין הצרעת נולד בהם על הרוב, ובחבור אחד מתעברות מכל ילדיהן, וי"א אם יסמא אדם עין החזיר ימות החזיר על הרוב. וחזירי הבר הם מתקוטטים בעת החבור ויהמו, ובעבור שנתקשה עורם הם מתחככים באילנות ואחר ישכבו בחמר וינגבו אותו, ואחר יתקוטטו זה עם זה. והחזירים הבייתיים מתעברת הנקבה לסוף ד' חדשים, ובמקצת מקומות הנקבה לששה חדשים, והזכר לד' חדשים. וחזירי הבר הנולדים ראשונה יהיו טובים מהנולדים אחרונה, וכן במקצת בעלי חיים

מין החתול הוא בעל חי אוהב החום מאד, ולזה תמיד עומד סמוך לאש ועל המטות בשעה שאדם ישן בהן, ויש להם כבדות רב, כי מרוב תענוג החום הוא נשען ומדבק שם, ואומרים עליו כי הנקבות מתעברות בלא חבור זכר, ולפעמים כשעומדות על עשב אחד

מין האריה הוא בעל חי גבור מאד, ויש לו קדחת בכל יום, ועל כן הוא רובץ תמיד, ועצמותיו הם קשים שהם בלי מוח, וירא מאד מחיה אחת קטנה ונקראת אונש"א שנכנסת בתוך גופו כחץ ויוצאה מן הגוף בצד האחר, ובתחלה מוליד ה' ולדות בלתי שלמים, ואם ילך לבקש טרפו יבחר השמנה מכל העדר ויניח האחרת

מין האיל כשהנקבה מן האיל תלד תחלה אוכלת תחלה שרפטינ"א ואחר כן תשוב לולדיה, ותברח מאור השמש ותלך עם בניה אל המחבואות ובנקיקי הסלעים שאין להם כי אם פתח אחד ששם יכולים להלחם עם שאר בעלי חיים, והאיל זכר כשישמן יתחבא שם שלא יצודו אותו לרב שמנויתו, והאילים יחליפו קרניהם ויצאו משרשם, וישליכום אל מקומות יקשה האדם למצאם, ובעבור זה נאמר במשל דרך לעג, לך אל המקום אשר האילים ישליכו קרניהם שם,