שער השמים לח

ההוא אות לחפץ תאותם, ויראה בהן הנדות על הרוב ד' חדשים בשנה, ולפעמים ו' חדשים, ומימי רגלי הנקבות הם זכים יותר מן הזכרים הפך שאר ב"ח וקול הפר ישתנה כשיסתרס ופעמים יוליד אחר שיסתרס. וכן העיד אריסטוטלוס שראה כן. ועל זה הביא ראיה שכח המוליד הוא בלב ולא בביצים, כמו שנבאר למטה בביאור טבע הביצים

ולמין הפר יקרה להם שני מיני חלאים. האחד פודגר"י שיכאבו רגליהם ולא ימותו בזה החולי ומין אחר שיקרא קרנקרנ"ש, ויראה זה החולי כחולי הקדחת לבני האדם, ואות זה החולי שמפילות עצמן ולא תאכלנה וימותו פתאום בזה החולי, וכאשר יראו חוזיהם שיפלו שערותם אות שנפסד הריאה שלהם. וטבע המין הזה שאוהבים זה את זה, וכשתמות פרה אחת ותניח ולד חברותיה מגדלות אותו, ואם תצא אחת מהן חוץ לעדר כולן הולכות אחריה, וקרני הפרה הם חזקים יותר מקרני הפר. ואמרו הרועים שאם מוציא מעט דם ביציאתו, יתקבצו כל הפרים הסמוכים לו ויבאו במרוצה גדולה וחזקה לשם, וזה נתאמת בנסיון, ולא ישתו כי אם המים הזכים, הפך מין הסוס שעוכרים את המים ברגליהם אם הם צלולים

מין הסוס, ימלא אם הנקבה, ולא בפעם אחת, אך פעמים ביום אחד, או בשני ימים. ושרביטו אינו קשה כשרביט הפר, והנקבה אחר עבורה לא תתחבר עם הזכר בסבת אורך שרביט הזכר ואריסטוטלוס כתב בספר הנפש טעם אחר. מין האדם יש לו בחירה רצונית וזכרונית וכשזוכר הנאת תענוג המשגל יתאוה לחבור. אך בעלי חיים שאינם מדברים אין להם רק בחירה טבעית, על כן אינו מתאוה רק להעמיד המין בטבע, וכשהשלים פעולתו אינו מתאוה עוד. והמין הזה הוא שטוף בזמה מכל שאר בעלי חיים, ואינו ישן שינה ארוכה לרוב חומו, ואינו בא על אמו וכתב אריסטוטלוס בספר בעלי חיים, כי פעם אחת הביא מלך הצפון סוס אחד עם אמו וכסו את פניו שלא יראה אמו ודלג עליה, ואחר כן הסירו המסוה מעל פניו והכיר אמו ועלה להר גבוה והפיל עצמו תחת ההר ההוא ומת. וחבור הסוסים הוא לפעמים קודם הזמן הקצוב להם בטוב פרנסתם, והוא מתחבר בן שתי שנה או בן שלש. ומשלש עד בן עשרים יהיו הולדות טובים וחזקים. והזכר יתחבר עד ל' שנה, והנקבה עד מ"ה שנה, וחיי הזכר ל"ה שנים, ויש אומרים כי בימי הקדמונים היה חי הזכר עד ע' שנים, ורוב הסוסיאות מתעברות לשלש שנים. ויש מתעברות לב' שנים, ובעיר אגד"י אירע בסוסיא אחת שנתעברה בסוף שנה בזמננו וילדה קודם ב' שנים והיתה חלושה מאד. ואוהב מים עכורים כמו גמל, ואם ימצא מים זכים יעכרם ברגליו. ואומרים עליו כי שניו מתלבנים לעת זקנתו הפך שאר בעלי חיים. והמין הזה הוא מזוג וקרוב להתלמד כמין הכלב ומכיר את בעליו במלחמה. וחכמי ישראל אמרו מאבדו במלחמה, ולסוסים יקרו להם חלאים כמו שיקרו לפרים, ויותר מהם כי יפלו צפרניהם ויתחדשו, ולפעמים כל אוכל תתעב נפשם, ולא יוכלו לאכול ואם יקיזו אותן ירפאו, ויקרה להם מצוק הגידים וקבוץ ארס וחולי ארוך בחיך ונשימתו חמה, ויקרה להם שגעון ואות על זה כי אזניהם כפופות לצד הצואר,, ולחולי זה אין לו רפואה, ויקרה גם כן להם חולי המקוה ולא יוכלו להשתין, ונשיכת בעלי חיים מגלי"ש יזיק מאד לסוסים ויותר מזיק לנקבה אם היא מעוברת. וג"כ נחש קטן מאד שעורו כאגוז שדומה לדירנ"ס יזיק לו בלא רפואה, וכן לפרים. וסוסיא מעוברת אם תריח ריח נר כבה מיד תפיל, וסוס מתענג בעמדו במים, ואין לו מרה נפרדת ונכרת כשאר בעלי חיים, אך עומדת בתוך גידים היוצאים מן הכבד, וסוס אחד ידלג על נקבות רבות, ואם הנקבה תתחבר עם סוס אחד, הראשון יתקנא בו ויתגרה בו. גם אם תוסיף להתחבר עם השני, הראשון אדון הסוסיות הנקרא גריי'ן יתקוטט עמו, ופעמים מולידות תאומים

מין החמור הוא בורח מן המים ונכנס שם בכבדות, לפי שהוא עפרי בורח מדבר זך ופשוט שהוא הפכו, או מפני שהוא עפרי ירא פן יטבע במים. ובראותו האריה ובשמעו שאגתו הולך אליו ושורפו. וחושב כי הוא ממינו כי דומה לו בשערו, והוא קרוב למזג הסוס ועל כן יולד משני המינים האלה מין אחד שנקרא פרד, ואותו המין הנולד משניהם לא יוליד, כי אותו הטבע המחודש אין בו כ"כ כח הטבעי להוליד בדומה לו, כי די בטבע לחדש היצירה החדשה ההיא. ולא יכול לתת לו כח המוליד בדומה, כי הוא טבע שוגג ותועה מדרכו. והוא שותה בנחת יותר מכל ב"ח. ואינו פותח פיו אלא מעט, ואומרים הטעם מפני פחדו מן המים ולזה אינו פותח פיו כ"כ שירא שיכנסו מים רבים בפיו ויטבע. עוד אמרו כי בכניסתו במים ישתין, ונראה שמפני פחדו נצרך לנקביו, וטבע מין החמור הוא קר מאד, ולזה הוא ישן הרבה מאד, ואינו נמצא בצד צפון ולא במקום קר, ויקרה לו תמיד חולי רהמ"ס ויזלו נחיריו, ורוב מאכלו קוצים כי יתענג בהם כי יחתך בם חבורותיו, וחלב הנקבה דק וזך יותר משאר כל בעלי חיים בסבת הקור שלא יוכל הטבע לבשלו, ומריח תמיד בשתן הנקבה ובצואתה ומתענג מן הריח ההוא, גם מין הסוס מכיר בריח שתן הנקבה, ויש למין החמור לב גדול, והמין הזה במחוז אינדי"א יש לו קרן אחד במצחו, כן כתוב בספר בעלי חיים

מין הפרד הוא הנולד ממין הסוס והחמור, ואין לו כח להוליד בדומה לו, כמו שבארנו בענין הצמחים. ואריסטוטלוס כתב בספר בעלי חיים כי פעם אחת נתעברה פרדה אחת ולא יצא העובר חי ולא נשלם בבטן אמו

מין הגמל הוא צנוע בתשמיש, והוא מעלה גרה והזכרים לא יכירו הנקבות, והוא אוכל שיעור מזונו לשלשה ימים, ויש לו חטוטרות בגבו וצמר, ובעת חבורו עם הנקבה הוא רע מאד. ואם ימצא בעלי חיים או אדם יכהו וימחצהו, ושותה מים עכורים, וחיים עד שלשים שנה. ויש מהם עד ק' שנה,