שער השמים כז

האילן בכמות פירותיו יוסיף הפירות באיכות, ויש אילן אחד הנולד באינדי"א גבוה כמדת זרוע ונולדים גרגרים קטנים כמו פלפל בראשו, ובימי החום הגדול משברים מענפיו ויוצאת מן השברים ההם ליחה דומה לחלב ונקרא בלסמ"י, ובכל העולם אינו נמצא מאותו מין כי אם במקום ההוא, , וי"א כי בארץ מצרים הוא לבד. ויש צמח אחד שנכר בו פועל השמש יותר מכל הצמחים ונקרא אחור השמש ובלעז שולשיג"א, כי מבטו לפנות השמש ונכחה לנגדו, בבקר מביט וזקוף לצד מזרח, וכל עוד שיגבה השמש על הארץ הולך ומגביה עד חצי היום שהוא זקוף ונצב כעמוד זקוף וכל עוד שירד השמש עד הערב ונוטה לצד מערב נוטה גם הוא אחריו

וכתב אבן זה"ר, כי במין הדלועין נכר פעולת הירח, ובעת הגדול יוליד קול, ונראה כי לפי הנהוג אצלנו, כי הקול יעזור למהר גדולם ובמין קשואים גם כן כי יתקעו בשופר בעת יציאת פירותיהם, ויש מינים מן הפירות כי אילניהם מוציאין פירות שלש פעמים בשנה ההיא, ובמין הגפן נמצא יותר משאר המינין, ואומרים קצת מעובדי אדמה שהוא נעשה בתחבולה על ידי אדם וזה שקר. ובעץ הגפן נמצא כי אחר שהתחיל להוציא הציץ והפרח והבוסר אם יכרת ראש הגפן יוציא פרח סמוך למקום ההוא, ויש מקצת הצמחים כי מרוב הרעננות שבו יעמוד זמן רב אחר תלישת ענף רענן לבדו או למרחו עם טיט מעט ויפרח אחר כן: ואילן הנולד ממנו הפלפל הוא נולד באינדי"א ושרשו כמו קושט ופריו דומה יפייאו"ל ונקרא פלפל ארוך, ובהגיע עת הבשול נעשה כעין אבעבועות ויוצא משם הפלפל, ובאותו אילן עצמו בטרם הגיע עת הבשול מתקבצים במקום גבהותו אבעבועות מצבע לבן ונקרא פלפל לבן ואותו שיתבשל היטב נעשה שחור, וידוע בנסיון שאם ינקב אילן אחד שממהר לבשל פירותיו וירכיב תוך הנקב ההוא ענף אילן אחר שמאחר לבשל פירותיו שהוא נטוע בצדו, או ירכיב בו ענף אחד תלוש, שיקדים המאוחר המורכב לבשל פירותיו בטבע זמן האילן הנקוב שתרכיבהו בו מפני שיקבל ממזגו וטבעו

ומן הוורדים אומרים, כי אם יקח אדם הענפים במחובר כשהתחילו להוציא הפרי והפרח סתום שלא נפתח עדיין וישים הענפים ההם תחת הקרקע תוך קנה ואחת או בכלי חרס חלול ויעמדו שם עד זמן ימי הגשם, ונמצא הפרי סתום כמו שהיה כשהטמינוהו בעפר, ואם ישים הפרי ההוא אחרי תלישתו במים חמים מיד יפתח ויצא הפרח והציץ רענן וטוב כמו שיצא בזמנו. ואילן אחד הוא שיצא ממנו שלשה מיני בושם, הקליפה הוא הקנה הנקרא קנמן בשם, והפרח הוא משו"ם, והפרי הוא אגוז מושקט"א, ויש שמוסיפין בו רביעי, והוא גירופל"י, כי הוא הנץ כמו פטמה של רמון והמשו"ס הוא עלה הפרח, ובכל האילנות יוצא מהם פרח קודם שיצא הפרי ומן הפרח ההוא נולד הפרי, לבד מתאנה ואגוז שאין להם פרח כלל, וטעמו נעלם מרוב החכמים. וכתב אחד מו החכמים כי החלב היוצא מן העלים הוא תחת הפרחים, ומפני דבקות ועובי אותן הליחות לא יוכל להוציא פרחים שהם דקים, אך יש מין אחד ממיני התאנה שמוציא תאנים מדשים קודם זמן בשול שאר התאנים, ונקראים בפי ההמון פרחים והם נולדים תחת העלין, והאחרים הם למעלה מן העלים, והטעם גם כן נעלם, ועל הרוב אין לאילן סרק פרחים לפי שאין מוציאין פירות, ויש מקצתם שיש להם כעין פרח והוא אילן גדול הנקרא אלון שמוציא קודם העלין כעין פרחים. ובמין אחר הנקרא פיבו"ל, ויש מן המינין שמוציאין פרח ושאין מוציאין כלל גרעינים, ונמצא במין השקד והתפוח, ואומרים קצת מעובדי אדמה, כי על ידי תחבולת מעשה אדם נעשה, כמו שנמצא שמוציאין המוח מתוך הגפן בעת נטיעתה ולא ימצא גרעין בתוך הענבים, וכן אומר על התפוח ואילן הגודגדניות, ובעירנו יש אילן אחד שנקרא שרבי"ם שלא נמצא גרעין בתוך הפרי ואם ירצה שיהיו פירותיו צבועים במראים הפוכים ישים שעוה בחלל המוח שמוציא משם ותהיה לבנה או ירוקה, או אדמדמת, וכעין צבע השעוה יהיה מראה הפירות: ויש מבני אדם אומרים שאילן אחד הוא בחוף אינגלאטיר"א שיוצאים עופות קטנים ממנו וקודם שיתבשלו נתלים באילן דרך פיהם וכשיתבשלו נופלים אל מים חיים ומתנועעים, וזה קרוב לטבע היתושים הנולדים בעלים מן אילני סרק

ואריסטוטלוס כתב בספר ב"ח, זה האילן היוצאים ממנו ב"ח ונקראים ברטניאו"ש, ובגבולנו זה קרוב לשלש פרסאות יש אילן שמוציא פירות עגולים כחצי פול גדולה ונחלקה, וקודם בשולם הם רכים ואחר בשולם הם קשים כאבן, ואם ישלוק אותם אדם אלף פעמים לא יתרככו, וכבר בארתי זה למעלה, ונראה כי המין הזה הוא אמצעי בין הדומם והצמחים כמין קוראל"י:

ויש צמחים רבים שמוציאים פרחים אחרי תלישחם יום אחד או שנים מרוב לחותם, וזה נראה תמיד בשבולת שפון ועוד צמחים אחרים, כי לרוב לחותם נשאר בו נפש צומחת. והספוג היא אמצעית בין הצמחים ובין בעלי חיים, כי אחרי תלישתה מן הים היא מתנועעת ורומשת על הארץ כשעור אמה. ויש שני מינין מצמחים שאם יעקרו ממקומו לא יחיו במקום אחר, והם שלמינ"ו ורימאנ"א, ויש מין אחד שדומה לב"ח, שאם תחתוך ענף אחד לא יחליף עוד, כמו אבר מב"ח שלא יחליף עוד אחר שיחתך

וסבת שנוי הטעמים, שנוי המזג, כי המתוק יורה על מזג חם חמימות שוה, והדשן מזג האויר גובר עליו עם קצת מימיות, על כן הוא חם מעט יותר מן המתוק, והמליח גובר על מזגו גוף יבש נשרף עם קצת לחות והוא חם קצת יותר מן המתוק, והמר גובר על טבעו גוף יבש עפרי עם חום או עם קור, וההוה מן הקור ישוב מתוק אחרי מרירותו כבוסר הפירות., וההוה מן החום ישוב מר אחרי מתיקותו, והמר מחמת החום יותר הוא חם מן המלוח, ואין כל מר חם, והחריף גובר החום והיבש הרבה