שער השמים כה

ונביא ראיה לזה מן הנראה לעין, וזה שאם יקח אדם חתיכת בגד ויחתוך אותה לשני חלקים, ויטבל החלק האחד במים זכים וקלים, והאחר במים העבים כמו סחיטת הלוגלוגות והדומה להם, וישים אותם בשמש, תהיה החתיכה הטבולה במים זכים נגובה בנקל לקלות המים, והאחרת תעמוד כנגד חום השמש זמן ארוך ולא תתנגב מהרה

ויש מן החכמים שאומרים, כי סבת זה הוא שומן האילנות והלחות שהיא מדובקת בהם, ולא תתנגב השומן ההוא אפילו בימות החורף וישאר שם ויזונו בו העלין. כי הדברים המתדבקים לא יתנגבו בגדול הדבקות אשר בהם כשמן וזפת ושעוה ודומיהם, וכן כתב הפילוסוף בספר ב"ח בסוף הספר, שנתן טעם להסרת שער הראש מעוט לחות חומם ומעוט שומן, ולזה לא ישירו האילנות עליהם כאשר בהם לחות שמנה ויש נותן טעם מפני שקצת מין האילנות חלקיהם דבקים מאד וקשים, ומפני דבקותם שומרים הלחות הנקבץ שם, ויש מהם שחלקיהם רפים ולא ישמרו הלחות ההוא, כאשר אמרו בהרים שהנהרות יוצאים מהם, כי ההרים אשר הם קשים מאד מקבלים רוב המים ושומרים אותם ולא יתך מהם דבר, אבל ההרים הרפים לא יחזיקו המים ולא ישמרו אותם

ואריסטוטלוס כתב בספר המסעדים, כי יש אילנות שיש להם שורש חזק וכח מושך חזק מושך מזונו מן העפר ומזון החום אשר ירד שם ואין צריך למשוך מזונו מעליוני האילן, על כן העלין אינם נופלים כמו הזיתים ודומיהם, רק האילנות שיש להם שרשים חלושים שאין יכולים למשוך מזון מן העפר מושכים איתו מעליוני האילן ובזה נופלים העלים

והסבה שמקצת העלין ארוכים וקצת ולא, הוא מפני חלוף חומר העלין וחומר מזונם, וזה שהחומר יהיה או קל או כבד, והמזון יהיה או זך כבד או אוירי קל, וכשיהיה הוית העלין מחומר קל ולחות נגר יתנועע החומר למעלה לקלותו ונגרה לחותו למטה לקלותה, והאריכו העלים, וכשיהיה החומר כבד ולחות קל, כבדות תנועת החומר לא יוכל לעלות ונתפשט הלחות לקלותו ונתפשטו ונתעגלו

והסבה אשר בעבורה נסדקו קצת עלי האילן וקצתם לא. הוא היובש והלחות, כי על מי שיגבר מן העלין היובש יסדקו בחום השמש ויפרדו חלקיו, ומי שיגבר עליהם הלחות עמדה הלחות כנגד החום וקבצה חלקי העלין והדביקם קצתם בקצתם ועמדו על מתכונתם ולא יסדקו. ואילן התאנה אע"פ שפריו הוא לח נסדקו עליו כי הן יבשין, וסבת יבשותם הוא לרוב לחות הפרי כי הוא מושך אותן מן העלין

ואלו הן האילנות שעושין פירות ואין נושרין עליהם, הזית, והחרוב, ואתרוג, וצרנגו"ס, ושאין עושים פירות כגון הלב"ד, ועצי ארז: ואילן הממהר להביא פירות מכלם הוא אילן האפרסק, והסבה בזה רפיון חלקיו וחולשת טבעו וקרותו, והוא כטבע השעורים שממהרים להתבשל יותר מן החטים, וכן טבע הנקבות ממין האדם שממהרות להגיע לגבולם ולהזריע יותר מן הזכרים, והאילן הזה הוא מתקיים זמן מועט מכולם, והוא כסבת הנשים שחייהן פחותים מזכרים, והטעם מפני מהירות הגעתן לגבולן. ויש סבה אחרת לפי שמרבה פירות. והפילוסוף אמר בספר ב"ח כי האילנות שמרבים פירות יתיבשו מהר

ואריסטומלוס כתב בספר המסעדים הכלליים, כי האילנות הגדולים ונושאים פירותיהן מהר כמו האפרסק והרמון ודומיהם הן חיים ומתקיימין זמן מועט. והסבה בזה כי הם נולדים מליחות דקות ופשוטות, וממהרים להפרד ולהתיך ולהתיר, והאילנות המאחרים לשאת פירותיהם, כמו עץ זית ואבנוס הם חיים יותר מן האחרים ואינם מתדלדלים ולא נתכים כאחרים, והטעם בזה כי הם נולדים מליחות עפריות גסות וכבדות להפרד ולהתיך ולהתיר, ועל כן האבנוס חי זמן רב ואינו מתדלדל

עוד סבה אחרת למהירות הוצאת הפרי באילן האפרסק, לפי שהוא קצר קומה, והפילוסוף אמר בספר ב"ח, כי הנקבות בקומה קצרה ממהרות להתעבר, וטעם קצור קומתו הוא לפי רוב מותר שבו שפירותיו הגסים והלחים מורים על רוב מותרו. והחכם אמר בספר ב"ח כי נקבות מין האדם הם קצרות קומה לרוב שפע הזיבה שבהן יותר משאר ב"ח, כי המותר שהיה ראוי לגוף יוצא בזיבה. ואילן הזית אומרים עליו שהוא מתקיים זמן ארוך יותר מכל האילנות עושי פרי, ויש לו סגולה אחת שיש לו שני פרחים בכל פרי ופרי מה שאין כן בשאר פירות שאין להם אלא פרח אחד

יש ששואלים למה יהיה בהרבה מן הצמחים כשיחתוך ממנו סעיף יצמח אחר תחתיו, ובב"ח אינו כן שכשיחתוך ממנו אבר לא יצמח אחר תחתיו כזנבות הנחשים והלטאות והאדם וכל מיני ב"ח השלם לא יצמח האבר, ונתן עליו בספר מלאכה קטנה טעם בדבר, וזה לשונו (ואמר) הצמח החומר שלו היסודות כ"ש הארץ והיא ממציאתו ושרשיו ממנה ימשכו תמיד המזון. אמנם ב"ח אשר יש להם האברים, זה לשני ענינים. האחד מהם שהאברים ההם הם מותר ייפס בהם הטבע כזנבות, ויהיה זה ממותר מזונם, ולא ממותר חומר אבריהם השרשיים, על דמיון מה שימשך עליו הענין בנוצה ובשער ובקרנים וטלפים, ויהיה תולדתם על דרך חדוש. וקצתם יתהוו ממותרים יתקבצו בגופותן ויחמו ויתעפשו בחום שוה יוצא מחוץ לחום הגוף ויולידו מהם אברים מקום האברים שנפלו, כמו שיקרה שיצמחו השנים לזקן ויצמח זקנו אחרי נפלם ונשחת שערו. ואמנם האדם וב"ח השלם באבריו, והם שהולדם מן הזרע, מהם לא יתכן להשיבם אחר יובשם מפני שהזרע שנולדו ממנו הלך וכלה בהם ולא נשאר שארית, ומהם מה שהולדם מן הדם, ואלו כשיתפרקו יתכן להשיבם, מפני שמציאת החומר אשר ממנו נתהוו עדיין בגוף. ואמנם שוב שיני הנערים אחר נפלם הוא זה, שהחומר שיתילדו מהם השנים מותר חלוש ויתילדו מהם תחלה שנים חלושים, וכשיחזק טבעו יקלו בעיניו וישליכם ויצמח מה שהוא יותר טוב מהם: