שער השמים יז

הכוכבים הקיימים היה בהם כח להשיב יסוד המים ולהעלות מעפר תחתית הים ממקום אחד בחברת ניצוצם המתהפך והיה נופל במקום אחר, והיה מתילד בשתי פעולות האלו הר, ואולי היה בעפר ההוא העולה כח גפרית, או מן הנמצאים הדומים לו, שהאד העולה מהם עב וקרוב להתלהב באש, ושהמראה הנלהב בלילה היה על האד ההוא, ואולם לא נראה ביום מאיר, כי אור השמש היה מסתיר ומכהה אותו כאשר יכהה אור הכוכבים, אך בלילה אחר בוא השמש היה נראה אורו, וכמו שיראו המראים הנקראים בעלי הזנבות והדומה להם בלילה לא ביום, שהם בלא ספק אד נאות להתלהב באש כמו שבארנו במאמר הראשון

ואולם ענין הצמיחה נראה, כי בעבור שההר קרוב אל פשיטותו, כלומר אל היסודות הפשוטים, והיה תולדותם והרכבתם מעפר שבו כח גפרית, או אלו"ם או מלח וכיוצא בדברים שאינם ראוים לצמוח מהם צמח, לא היה צומח בו דבר עד שהיה מתערב עמו דבר שבו עזר להצמיח מן האדמה צמח והיא צואת העופות, ואפשר שכך עושה בדברים אחרים העוזרים לצמחים והם הזבל והדברים המעופשים ורפש בקר. וכן באורך הזמן בהמטיר מטר תמיד על ההר ההוא תסיר המניחות ההוא והפשיטות ההוא ממנו בהתעכב המים המתוקים עליו, גם יחסר המליחות שנמצא בו ממליחות מי הים אשר שבו ולבשו צורת עפר ויחסר יום יום בהתנגב ההר ההוא מלחותו הטבעי, כי הוא עדיין בלחותו לקרבות זמנו ועדיין יש בו כח המים ההם והעפר הנמצאים בהם קודם יתילד ההר מהם. ואפשר שכן הוא תולדות כל הר או רובם, שנראה שהמים העבים גסים כמים המלוחים המרים קרובים לשוב ארץ בנקל בעזר התכונה העליונה. וכן נראה שהעפר שבו כח אש הוא יותר קרוב לעלות ולסור ממקומו הטבעי בעזר ניצוץ הכוכבים יותר משאר חלקי עפר

השער השני באבני מחצב המתילדים מן הארץ, ובמוצא המתכות

כתב אריסטוטלוס, האדים למעלה מן הארץ שני מינים, האחד הלח, והאחד הוא היבש, ופעולתם מתחלפת כהתחלפות עצמם, כי מן האד הלח יעשה המטר כמו שבארנו והדומים לו, ומן היבש יעשו הרוחות והרעם וכיוצא בם, והאד בתוך הארץ גם כן שני מינים. האחד לח מטבע לחות המים, והאחר יבש מטבע האש, והמתהוה מהם הוא שני מינים, האחד הוא נחצב באבנים היוצאים מן הארץ שאינם זכים וכזרנ"ך האדום והסקרא, , ואלו הגופים הם על שני פנים, האחד מהם הוא עפר צבוע, והאחר אבן כאבן המקרשית"א והדומה לו. וכל מה שהוא באלו הפנים הוייתו מן האד העשני. אך ההוה מן האד מטבע הלחות הוא שני מינין, האחד מהם נתך כמו הנחשת והכסף והזהב וכיוצא בו, והאחר ירקע בהכאה כברזל, וההוית ההוא באלו הפנים הוא, שהאד הלח כשיהיה תוך הארץ הקרה פועלת אבנים ותנגבהו ותלבנהו ככפור והרסיס הקופא מן הקור והיובש באויר, כי כמתהוה ממנו על הארץ כן יתהוה ממנו בתוכה, ואלו הדברים הם כמים ואחר כך יקפאו מחוזק הקור והיובש ויהיה ממנו אלו הדברים, אך האד הזה אשר בתוך הארץ לא ישתנה למים, אך טרם שובו מים בפעל יקפא וייבש וישובו הדברים ההוים ממנו עפריים, ולזה תראה בהם טבע הארץ. והזהב לבדו מבין שאר המתכות לא יצא ממנו סיג כשיותך, מפני כי בטבעו להיותו זך ונקי, ואי אפשר היותו כן אלא מפני דקות האד הלח שהוא חומר שלו

והראיה על שהוית המתכות הוא מפני הקור הפועל בהם והמייבש האד ההוא, כי ידוע הוא כי כל דבר שיתהוה בחום וביובש יפסד בקור ולחות שהם הפכים, כי ההפך כשונא להפכו ומפסיד אותו, כמלח והשאלניטר"י שהווייתו מן החום והיובש ויותכו בלחות וקרות, וכן הוא הדבר בשוה, כי המתהוה מן הקור יפסד בחום ויותך ויוגר מפני שהוא הפכו, כשלג וכפור וקרח שנתכים בחום. וכן הקרנים קרני הבהמות הוייתם בקור האויר והם מתמסמסים ומתרככים בחום האש. וטבע המתכות הנתכים כן הוא בשוה, ולפי זה הם נחכים בחום, ואבני הסיד טבעם כן שהם אבנים שנתהוו מקור הארץ ונפסדים לחום האש והוית הזהב הוא במקומות מן הארץ מחול אשר על שפת הים אשר יש בו חלקים זכים ודקים, והם נעשים זהב בתחבולות מלאכת אדם, וכסף גם כן נמצא שנעשה במקומות מחול ים. ומראה הזהב אדום, ומראה הכסף לבן, ומן הדומה שהאד שנעשה מהם הוא הסבה, כי כשיהיה האד ההוא חם ביותר מפני שנתערב בו מן האד העשני שאי אפשר בלעדי זה הוא אדום, כמו שביארנו למעלה ממראה העב, כי הוא אדום כשהחום גובר עליו, והכסף לבן שאין החום גובר על האד ההוא, הוא נוטה למראה המים

והכסף החי תולדתו וטבעו בשני פנים, האחד יש לו מוצא ומקור כשאר הכסף. והסבה שאינו נקפא הוא מפני רוב הלחות שבו, שאין קור הארץ יכול להקפיאו ולהשיבו גוף עפרי עב וקשה, אלא משיבו לח כמים, כמו שנמצא מן האויר כי לרוב לחותו על המים אינו נקפא בקור שישוב גוף עפרי אך ישוב מים, והסבה האחרת אפשר כי הוא מפני מעוט קור שאין גובר עליו ולא יכול להשיבו גוף קשה ונשאר לח קרוב לטבע החומר שלו. ואבן רש"ד כתב כי החום לא יעבה אותו מתחלה כ"א מעט ואחר כן תקפיא אותו הקור ומפני שלא גבר עליו מעשה החום יהיה טבעו קר ולח

וקצת חכמים כתבו, כי החומר הקרוב לכל מיני המתכות הוא הכסף החי והגפרית, כי האדים הלחים הנעשים בחלל הארץ יפעל בהם חום המוצא, ויבשלם ויזככם ברוב עמדם שם ויוסיפו עובי וכובד וזכות המראה, וישובו אותם האדים עם מה שנתערב עמהם עם החלקים העפריים ובמה שקנו מן העובי והכובד מפני בשול חום המוצא, כסף חי.