שער השמים יג

ובמקום אחר מים מרים מאד וכל דבר שיערב אותו עמם ישיבו אותם מר להפלגת מרירותו, וכל אלו השנויים יארע להם בשנוי מזג ארצם. ובארץ צרפת נמצא מעין אחד ומראה המים כמראה היין המזוג , וטעמו נוטה מעט לטעם יין וכבר ראוהו קצת מבני עירנו ושתו ממימיו. וספר לי אחד מבני עמנו כי קרוב לכפר אחד נמצאו שני מעינות, האחד מימיו לא יעלו רתיחה כשיהיו על האש, אך יחמו ויתבשל שם כל דבר כמשפט שאר מימות. והמעין האחר שמימיו יעלו רתיחה אך לא יבשלו דבר אף אם יעמוד שם זמן ארוך. ונראה כי סבת המעין שלא יעלו מימיו רתיחה הוא כובד המים שלא יוכל האויר להפריד חלקיו וסבת המעין האחר הוא קלות ופשיטות המים ולא יוכלו לשמור החום ויצא מן המים לחוץ

עתה נדבר מן הרוחות

נמצא כבר זכרו אנשים שהרוח הוא האויר ידחו אותו מעט מעט חלק אחר חלק בעלייתו ואין לו התחלה אחרת. ואמר החכם אריסטוטלוס כי זה המאמר מגונה מאד שאין לרוחות שרש והתחלה אחרת זולתי דחייתו, כי כשם שאין הנהרות קרואים נהרות מפני רוב מימיהם ונזילותם בטבע או בתחבולה ממנו ובמלאכת מחשבתנו המסבבת נזילתם, ונזילתם מפני התחלתם ושרשם מן ההרים ומן המבועים המולידים מימיהם, כך משפט הרוחות שאין נקראים כן בהנעת האויר לבד או הניעו אותו בתחבולה, אך מפני שיש להם שרש והתחלה, ממנו יהיה החומר שלהם ואומר כי שרש הרוחות וחומר שלהם הוא אד החם והיבש הקיטורי העולה מן הארץ. והמופת המכריח על זה שאנחנו נדע בהכרח שהמקומות החלוקים יעלו אד חלוק כפי התחלף המקומות בקור ובחום, ועל כן חלק הרוחות הם חלוקות, כי כשתשיב רוח צפונית היא קרה כפי האד העולה שהוא קר ומן הדרום היא חמה, לפי המקום שיעלה ממנו הקיטור שהוא חם, ועל כן היא חמה נושבת נשיבה חזקה והיא עבה ועכורה, והיא תעבה ותעכיר האויר ויוריד מה שבו מן הלחיות אל המים, ובעבורה יוסיפו המימות בחורף, ובחמימות ימצאו המים פושרין, למה שיתערב בהם מן הליחות היורד אליהם מן פאת הדרום החמה, ומוצא רוח צפונית הוא זך ונקי והאויר בעת ההיא הוא דק וזך. והרוחות ישקטו כשירד מטר, שהוא מפסיק החומר שלהם, כי הארץ תתלחלח מפני לחות מי המטר וימנע האד החום והיבש, ועל כן ינוחו הרוחות בהפסד חמרם. אך פעמים יתעורר הרוח אחרי תם המטר, והוא כשהשמש יזרח על הארץ יעלה ממנה יובש, ואם היתה הארץ קודם קודם רדת המטר חמה ויבשה מאד שלא המטיר עליה מזמן ארוך, לא יוכל לעלות ממנה אד יבש, כעצים היבשים מאד שלא יעלה מהם עשן, וכשירד המטר תתלחלח הארץ מעט מעט ויעלו ממנה האדים הקיטורים כמו העצים שאינם יבשים מאד ואם יש בהם מעט לחות אז יעלה עשן מהם. והפסק המטר את הרוחות היא ראיה גדולה כי יש לרוח שורש וחומר, שאם שלא יהיה אך מתנועת האויר מדוע לא יתעורר הרוח ברדת המטר בתנועת המטר שדוחה האויר יותר מדחית האדים אותו, ולא די שלא יתערב הרוח ברדת המטר בתנועת המטר אך ינוח בעת ההיא. ותנועת הרוח תנועה מעוותת מפני שהאד יעלה למעלה ואחר כן ישוב סובב סביב הארץ וישוב מעוות. והאד יעלה ממטה למעלה, כי החומר הוא מלמטה, אמנם כשיהיה למעלה יתנועע ויסתער. והרוחות הם חלושות בתחלתם בהתפרד חלקי האד הקיטורי, כי עדיין לא נתקבצו כולם, וכשיתקבצו החלקים ההם קצתם עם קצתם תתחזק ותשב נשיבה חזקה

המונע הוית הרוחות שתי סבות, האחת הקור והיובש, והאחת החום עם היובש, וזה כי הקור עם היובש יקבצו חלקי הארץ ולא יוכל לעלות אד משם. והחום החזק עם היובש גם כן ינגבם ויעצרם וישרוף אותם כשרוף האש העצומה העצים המעטים או היבשים ולא יעלה מהן עשן. ואלו הסבות יפסיקו חומר הרוחות

וראוי שנזכיר למה ינשבו רוחות צפון ודרום יותר מרוחות מזרח ומערב אלכסנדר נתן טעם אחד, כי השמש יקרב אל פאת צפון ודרום ולא יגבר עליהם כי אינם דרכו ודי בקרבתו להעלות האדים ולא ירבו חומו שם עד שיתיכם העולה ראשון ראשון, אך יתקבץ ויהיה ממנו עב, ואם ירבה במתקבץ ההוא הלח על היובש יהיה ממנו רוח. אך מזרח ומערב יעבור השמש בפאות ההם ובהם דרכו וברוב חומו מתיך מה שלמעלה מן האד ראשון ראשון ולא יוכל להתקרב שם שיהיה ראוי לחומר רוחות ולא לחומר מטר. נראה מדבריו שהמטר ירבה גם כן בשתי הפאות האלו יותר מן הפאות האחרים

וקצת מן החכמים נתנו טעם אחר ואומרים, כי מפני שאין עכוב לשמש בשתי הפאות שהן צפון ודרום ימעט האד העולה מהם יותר מן העולה במזרח ובמערב, כי בהם יעכב השמש וירבה שם ויעלה מהם אד רב ויתעבה האד לרובו, וכשירחק השמש מן המזרח אשר העלה שם האד וילך לצד מערב יתקרר האד ההוא וישתנה למטר, והמטר סבה להפסיק הרוחות כמו שזכרנו למעלה, וכן כשיעלה האד מן המערב ויתרחק השמש לצד המזרח יתקרר שם וישוב מי מטר ויפסקו הרוחות, אך בפאת צפון ודרום ימעט האד והוא למטה ברב ובעובי, ומפני זה לא יוכל להשתנות למים, ואמנם ישוב רוח קודם שישתנה למים. הנה לדעת אלו המטר הוא מרובה בפאות מזרח ומערב יותר מפאות צפון ודרום

והנה תרבה נשיבת הרוחות בתקופות תמוז בעת רב כח השמש להעלות האדים. ובתקופת טבת מנשב ביום וינוח בלילה, כי השמש יעלה בלילה וימעט החום וירבה ביום. ונשיבת רוח צפונית והסמוך לה ירבו אחר כלות תקופת תמוז. והדרומית אחר תקופת טבת. ובשחר הוא זמן רבוי הרוחות והלילה וחצי היום הוא זמן שקיטת הרוחות לדעת אלכסנדר. ולדעת שאר החכמים השחר וחצי היום ירבה הרוחות ובלילה גם כן.