שער השמים יב

המים, ולא יצאו ממעין כי אינם זוחלים, וסבת זחילתם אינו כנזילת הנחלים אלא מפני התרחב שתי גדותיו היותם צריכים להכיל המים אשר בו וידחו קצתם את קצתם. וכל הנהרות נשפכים אל הים שהוא מקום השפל והטבעי למים

וקצת אנשים שואלים א"כ מדוע אין התוספת בימים נכרת ממי הנחלים, והשיב אריסטוטלוס להם שאם יקח אדם מלא כד מים וימשח ממנו מקום רחב חלק אחר חלק, המים ההם יחסרו מעט מעט עד שיכלו כולם, ולא יראה מהם דבר לעולם במקום ההוא, וכן המים אשר יבאו שם בים יבואו במקומות רחבים ויתפשטו עליה ואינם נכריה ברחבה. ועוד כי בכל יום יתיך השמש בחמו ויעלה מן הים חלק אחר חלק באדים הלחים בשעור שיבואו שם מן הנחלים על כן לא נכר התוספת בים, וגם כן אינה מתחסרת, ואע"פ שיעלו בכל יום ממנו אדים שיקחו בכל יום ממנו ויחסרו המים, כי אותם המים יתקבצו וישובו ויזלו שם, על כן יהיה כל ימי העולם בלא תוספת וחסרון ולא יפסק, אם לא יפסקו כוכבי השמים מתנועתם. ומה שחשבו קצת מהקדומים שהים יכלה ויפסק, הוא מפני שאנו רואים לפעמים כי קצת מן הימים ייבשו ויחרבו, וחשבו שכן אפשר בכל הימים, ושקר חשבו שאין לומר שהכל יפסד בהפסד החלק הפרטי, כי בהפסד האישים לא יפסד המין אך נשאר בו שארית לעולם, ואם כל העולם יפסד יפסד הכלל והפרט והמינים והאישים, ואם לא יפסד ישאר הכלל והמין: וכבר זכרנו כי הסבה שהיו ליבשה קצת מן הימים, הוא לפי שהנהרות שהיו נשפכים ונגרים בים ההוא יבשו אותן הנהרות, והסבה הרחוקה לכל זה הוא הקף השמש על סדר ידוע, כי אולי היה במקצת העתים חום גדול וייבש אותם הנהרות הנוזלים בקצת הפאות ההם, ואולי לאורך הזמן בסור החום משם ישובו לאיתנם וללחותם כבתחלה

וראוי לנו לזכור טעם היות מי הים מלוחים, וכבר זכרו אנשים שהוא מפני שהשמש יעלה מן הים הערב שבהם ויעלו לקלותם וישאר המלוח ויצללו לכבדותם למטה, וקצתם אמרו שהמליחות אשר בים כי הארץ כשתתחמם מן השמש תזיע מן הליחות אשר בה וישוב הים מלוח כי הזיעה מלוחה, ואחרים אמרו שסבת המליחה הארץ המלוחה והשרופה אשר בהתערבה עם המים ישובו מים מלוחים, כדמות המים הנשפכים על האפר ואחר כן יסננו אותם שימצאו מלוחים, וכמו שנראה פעמים רבות שבמי המטר קצת מלוחות, והוא כשיהיה האד החם היבש חזק החום ותערב עם האד הלח וישרפהו מליח קצת ויהיו מי המטר ההוא בעבורו מלוחים ואריסטומליס אומר כי אנחנו נמצא המותר ההולך אל המרירה ואל כיס השתן מר ומלוח והמזון אשר יצא ממנו זה המותר היה ערב, וכך ימצא המותר היורד אל המימות מלוח, ולזאת הסבה היו המליחות והמרירות במי הים, כי האד שנ מינים אד לח ואד יבש, ואד הדק והזך המימי יעלה מן הים בתנועת השמש וישאר העב החם, והמשל בו כי כשיהיה המזון לח ועב ישאר ממנו מותר בלתי מבושל לעביו ויעלה כחום האש הדק והפשוט שבו, וכשיתחמם המזון ההוא זמן רב ויתבשל מאד יערב בו החום וישוב מלוח וכשיוסיף במזון ההוא מן החום יותר מכשעור הגורם למליחותו, ישוב המים המותר ההוא מר, וכן מי הים, וכן נמצא בדמעות שהן של יגון שהן מלוחות, כי חום הכבד והלב שמתחממין מפני היגון ההוא הוא מבשל הדמעות בשול יותר וישובו מלוחות, ואותן דמעות שהן של שמחה הן מתוקות: וכן כתב פילוסוף אחד כי המים המלוחים הם כבדים מן המים הערבים, והוא שהמים מלוחים עכורים עבים והמים ערבים זכים דקים, והמופת על זה שאם יקח אדם שעוה ויעשה ממנו כלי ויסתום פיו וישימהו במים מלוחים ויניחהו בו שעה ארוכה ואחר יוציאהו ויפתחהו. ימצא בתוכו מים שנכנסו אליו מן הנקבים הדקים שאינם נראים וימצאו המים ההם ערבים בטעמם וקלים במשקלם, והמים המלוחים הם עבים שאם יקח אדם מלח וישחקהו ויתכהו במים ערבים עד שיותך בו היטב ואחר כך ישליך במים ההם ביצים יהיו צפים על המים המלוחים, כי המים ההם הם עבים ועכורים וישובו המים כדמות הטיט ולא יוכלו לשקוע שם לעביים, וישקעו במים הערבים, וכן ראיה גדולה ממה שזכרנו כי ים פלשתים (ים המלח) מר מאד ומלוח, ואם יאסור אדם או בהמה ידיהם ורגליהם וישליכם שם יצופו עליו לקלותם בערך אל המים המלוחים. ולא נמצאו בו דגים לרוב מליחותם, ואם יכניס שם בגד נכתם יתכבס שם בזמן מועט לחוזק המליחות והמרירות, והוא הנקרא הים המת בארץ הגליל בצד מואב: ועוד ראיה אחר שהספינה אשר תטבע במים הערבים תעמיק לצלול יותר מצלילתה במים המלוחים, וזה לקלות הערבים ולכבדות המלוחים: ועוד מופת על שהמים מלוחים הם עבים עפריים, כי במקום אחד יש מעין מים עמוקים מלוחים ויזלו המים ההם אל מקום קרוב ממנו שמימיו ערבים ומתוקים ולא יהיו בו דגים ולא בעלי חיים אחרים מפני המים המלוחים ההם, וכשיקח אדם מימי הנהר ההם וישימם בכלי ויניעהו ישובו מלח דק דומה לשלג ויהיה מלוח יותר מן המלח העב, כי דקות המים הערבים ההם יראו כמו המליחות המתערבת בהם, וכשירבו במלח ההוא בתבשיל ייטב טעמו לטובו והוא מלוח מאד עוד דברו כי במקום אחר צומחים קנים הרבה ותבן שנקרא בלעז אשקונטו"ס וכשישרוף אותם אדם ויערב עפרם במים הערבים יתעבו המים ההם ויתקדרו וישובו מלח קופא. וכל המימות המלוחים הם חמים מאד, ואינו מפני חום הקיטור שיחזק בהם אך כח הארץ שיוצאים ממנה הוא גובר עליהם ויעבם ויקפיאם, ונהרות ומבועים רבים ימצאו חלוקי האיכות בטעמים ובמראים, והסבה בזה חום האש ההוה בארצות ההם הפועל בהם, כי הארץ תדמה לדבר נשרף מחום האש ויתחלפו איכיותיו כפי התחלף שריפתה ותתקשה ותקפא כאפר והאלו"ם והדומה להם. ונמצא במקום שנקרא סלס"ה מים חמוצים ומים מרים מאד ואנשי המקום ההוא ישימו המים ההם במקום החומץ,