שער השמים יא

ומפני זה יראה נר השמים, והכוכבים בעלי השרשרות הם גם כן בזה הענין עצמו, כי הקיטור ההוא העולה עד גבול האש יתלהב במעט סבה שם וישוב האש ויתדבק אורו ויהיה אורו בשעור אורך האד ההוא. ויש מהם שעומדים כן ימים רבים ויתקבץ חומם עם חום הכוכב וילהב האויר, ויש מהם שהם כלים במעט זמן והם נקראים כוכבים רצים, ונראים כאלו הם כוכבים נופלים לארץ, או כאלו רצים ממקום למקום, וכבר טעו הקדמונים וחשבו שהם כוכבים נופלים לארץ ועמוד האש גם כן בזה הצד כי האד יעלה עד תכלית האויר העליון, ויתלהב כשיגיע שם, ויחם חום חזק להדבקו באש וקרבו לתנועת הגלגל, וכשיהיה לחלק ההוא מן האד המתלהב אורך ורוחב יראה כעמוד אש רחב כשעור האד, מפני שיתלהב כאש המתלהבת בעצים, וכשיהיה האד ההוא קטן בשיעורו יראה כפתילות דולקות עגולות בכוכבים, כי לרוחק מקומו יראהו העין עגול, ואם יהיה חלקי האד ההוא מדובקים קצתם בקצתם יארכו ויהיו לפידי אש, ופעמים יהיו הלפידים מפני קור המתחדש באויר הדוחה חום האויר ויראו לפידים יוצאים ממנו, וזה המין מראם חשוך עכור, ופעמים תהיה סבת הלפידים בדמות הפתילה המונחת על פתילה אחרת ותתלהב התחתונה מן העליונה ויהיה אש ארוך. והלפידים מהם יורדים לארץ ומהם עולים למעלה, ואמנם היורדים הם המתהוים מן החום הנדחה מפני הקור המתחדש ויושלך החום הנדחה למטה, ואע"פ כי בטבען לעלות למעלה, כי הקור מונע אותו מלעלות להפך אשר ביניהם, והלפידים העולים למעלה יהיו מן האד המתלהב שם, ואם יראה שהם נוטים לצדדין לא עולין ולא יורדין הוא מפני חלק האד ההוא המשוך לאותן הצדדין. ופעמים יראו בלילות הזכים מן האויר אדמימות ומראים שונים, וזה מפני שהאויר יתעבו חלקיו ויתקבצו לקור הלילה וכשיזהיר אור עליו יתהפך האור ההוא אל האויר כאור המתהפך מן המים אל הקור ויראו מראים שונים

השער החמישי בנהרות ובים וברוחות

זה ידוע כמו שהאד העולה מן הארץ הוא סבת המטר, כן הוא סבה להולדת הנהרות מן ההרים, כי המקומות הגבוהים מן ההרים הם כדמות הספוג העב שימשוך אליו המים ויקבצם מעט מעט, וזה כי ההרים יולדו בתוכם מחילות ויעלה אד מתחת המחילות הוא האד העולה מן הארץ עד הגיע לגגי המחילות ההם שהם ראשי ההרים, ושם יפגשו קרירות המקום ההוא מן האויר המקיפו ובקרירות אלו ישוב מים בשובו מחוץ בפגשו המקום הקר אשר בארנו שהוא תכלית חזרת התהפכות ניצוץ השמש. גם יש נהרות שמתמידים יציאותם משלגים הנמצאים על קצת ההרים תמיד וכאשר יתיכם השמש נבלעו המים ההם ונכנסים בבנין ההרים, על כן יש נהרות שירבו ויחזקו מימם בקיץ וכל ימי החום מפני השלגים הנתכים שם בזמן ההוא, כי בקוץ מתיכם חום השמש ולא בחורף

הנה ידוע שסבת הנהרות גודל המקומות העליונים מן ההרים אשר המים מתילדים בתוכם וקשיים וקרירותם, כי המקומות שהם כן מקבלים רוב המים ושומרים אותם וירבו המים שם. אבל המקומות הנמוכים בעלי אבן לבנה רפה, לא יחזיקו המים ולא יעמדו שם וכשיפגשו חום השמש יתנגבו מהרה, והאויר אשר הוא בבטן ההרים מלבד האד העולה שם בקרירותו ישוב מים, ויוסיפו מפני זה המים בתוכם וקצתם מתקבץ עם קצתם ויהיו ממנו מים רבים כטפות המטר המתקבץ קצתם עם קצתם ויהיו ממנו מים רבים, כן יהיה במים המתילדים בתוך ההרים יסחטו מעט מעט ויתקבצו קצתם עם קצתם. והמופת על שהנהרות נגרים מן ההרים הגבוהים, הוא שזכרו החכמים שהר אחד גבוה ועצום ורחוק ממים והוא בפאת מזרח, וממנו יצאו נהרות רבות, עוד זכרו שהר אחד גבוה מאד וגדול עד שנראה השמש עליו בלילה עד שליש לילה מרוב גבהו ומן ההר ההוא יוצאות נהרות רבות, ומתחת הר א' בארץ כוש נובעים נהרות עצומים ונשפכי' אל הים הגדול, ונילוס נובע מתחת הר יקרא גמר"ם ופעמים יצאו נהרות חדשים במקום שלא היה בהם נהר לפנים, ופעמים יחרבו נהרות קדומים עד שלא ישאר להם רושם, ולזה ישתנו מקומות אל לחות ואל יבשות עד שישתנו ויתלחלחו מקומות שהיו לפנים יבשים וייבשו מקומות שהיו לחים, מפני המקרים שיקרו לארץ על סדר ועל הקף ידוע, וע"פ זה ישובו המקומות המיושבים חרבה מפני הנהרות שיבשו משם, ומקומות חרבים מיושבים לפי שיצאו שם נהרות חדשים, ופעמים יהיה היובש סבה לישוב, כי כשיבשו מקומות שהיו שם ימים ואגמי מים אז ישכנו בני אדם במקום ההוא אשר היה לפניו ים, כמו שאומרים על ארץ מצרים שהיה לפנים ים כל הארצות אשר על נילוס ויבשו המים ההם מעט מעט ונגבהו המקומות ההם באורך הזמן מקום אחר מקום ונראתה היבשה ונטעו בהם אילנות וזרעו בהם זרעים, וזה ניכר לכל מי שרואה הארץ ההיא שהיא כחפירה נמוכה. והחכם אבן רש"ד הוסיף טעם אחר ואומר שנמצאים בקרקעה מגסי הדגים הטמאים ודברים שאינם נמצאים רק בים. וכן אומר שנמצאים אינזעלען היום וגוזר עליהם שהיו ים. וכן אמר החכם רבי שמואל אבן תבון במקום שקורים קרא"ו (קאיר"א) בגבול ארדלי שהיה מקדם נהר או ים לפי הנמצא בו. והסבה הרחוקה לכל זה הקף השמש ושאר הכוכבים: עתה נדבר מן הים

כבר אמרו קצת חכמים קדומים שהים נובע מן המעינים ומימיו יוצאים מהם. ואריסטוסלוס סותר הדעת הזאת, כי המימות אשר בארץ הם שני מינים, האחד זוחל בנהרות ומעינות והמבועים, והאחד עומד כמו האגמים, ולא ימצאו בפנים אחרים, ואם היה נובע מעצמו אינו אם כן מאלו המינים, ודעתו כי הים מקום למים ומקויהם לרוב עמקם ורוחב מצולתם והם מיסוד