שער אפרים צה

מ"מ כו' ע"ש וא"כ זהו ממש חילוקו של הראב"ד. באמת מה שכתב הר"ן בתשוב' הנ"ל שדברי רש"י מוכיחים לחלק בזה בפ"ב דמכות לא מצאתי שם שום הוכחה בזה אם לא שנאמ' שהוכחת הר"ן ברש"י שמחלק חילוק זה לפי שכתב רש"י שם בדף ט"ז ע"א ד"ה עד"ר שמצא לה עון שאסורה לו והדירה עד"ר כו' ע"ש ומזה מוכיח הר"ן דלא אמרינן עד"ר אין לו הפרה אלא כשנודר לקיים המצוה כו' וזהו שכתב הר"ן ואעפ"י שיש מי שחולק כו' היינו התוס' בד"ה כגון שהדיר' כו' שחולק על רש"י בזה אבל לפי מה שכתבתי לעיל בדברי רש"י ז"ל הנ"ל שהוקשה לרש"י בזה דהלא הנדר אינו חל וכמו שבאמת התוס' באי' לתרץ שם וכתבו וז"ל אלא שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עלה כגון דאמר הנאת תשמישך עלי ע"ש ולכן כתב רש"י שמצא לה עון שאסורה לו והדירה כו' ע"ש וא"כ לפ"ז אין דברי הר"ן מוכרחים לפרש ברש"י שמחלק בעד"ר בין נודר לדבר מצוה או לדבר הרשות כו' ובפרט לפי מ"ש הר"ן בפירושו להרי"ף שהראב"ד שמחלק חילוק זה בין נודר לדבר מצוה לנודר לדבר הרשות כו' חזר בו מסוגי' דאונס שגירש ואיך כתב הר"ן בתשו' הנ"ל שדברי רש"י בפ"ב דמכות והיינו בסוגיא דאונס שגירש מוכיחים לחלק בין נודר לדבר מצוה לנודר לדבר הרשות כו' והא הראב"ד חזר בו מחילוק זה מחמת סוגיא דאונס שגירש הנז', בודאי לפי דברי הר"ן צריכים אנו לומר דמה שחזר הראב"ד מחמת הסוגיא דאונס שגירש היינו לפי שקשה להראב"ד על פרש"י קושיות התוס' הנ"ל דלפי דברי רש"י אין זה מצוה לקיימה כו' ולכן חזר בו ומפרש כפי' התוספו' אבל לפי מה שכתבתי בדברי רש"י אין דברי הר"ן מוכרחים לחלק חילוק זה ברש"י אכן לפי דברי הר"ן שכתב שדברי רש"י מוכיחים כן לחלק חילוק זה והיינו חילוקו של הראב"ד ודבריו הם אליבא דכ"ע וא"כ צריכין אנו לישב קושיות מהרא"ש מה שהניח בצ"ע על דברי הראב"ד. אמנם כד מעיינת בסוגיא דשמעתתא תמצא שקושיות מהרא"ש על הראב"ד אינם קושיות וצריכין אנו להקדים תחילה בסוגיא מה שכתבו התוס' פ' השולח שם ד"ה ליחוש כו' וז"ל משמע דאדרב הונא פריך כו' ועי"ל דלא מצי למיפרך אמתני' בלא רב הונא דאיכא למימ' שנדיר אותה ע"ז הככר ותאכלנו לאלתר ותאכל אותו בפנינו אבל לרב הונא דקאמ' ניסת אין מדירין אותה ואין מועיל להדירה על הככר זה כו' כי לא ניסת נמי ניחוש דילמא אזל' לגבי חכם כו' א"כ לפ"ז דברי הראב"ד נכונים הם ואינו קשה קושיות מהרא"ש שמקשה על דברי הראב"ד דבהכרח הוא דאף בנשבע עד"ר לדבר הרשות אין לו הפרה דה"מ לאקשויי ממתני' דהאיך נודרת כו' אלא ודאי צ"ל ולתרץ דמדרינן עד"ר כו' ולפי מה שכתבתי קושי' זאת מעיקר' פריכא ואינו יכול להקשות אמתני' דהאיך נודרת דילמא אזלא לגבי חכם דיש לתרץ שנדיר אותה ע"ז הככר ותאכל לאלתר בפנינו כו' וכמ"ש התוס' לפי הס"ד דבלא רב הונא לא יכול להקשות אמתני' כו' מטעם דיש לתרץ כן שנדיר אותה ע"ז הככר ותאכל אותו כו' ואינו קשה ע"ז דא"כ אפילו ניסת נמי וכמו שדוחים התוס' סברא זו אליבא דרב הונא דהלא קושי' הגמ' ממתני' דהנושא נשים בעבירה אליבא דר"נ קיימינן דסבר דא"צ לפרט את הנדר ורב נחמן סבר באמת דאפילו ניסת מדירין אותה וא"כ אפילו ניסת מדירין אותה ע"ז הככר ותאכל אותו בפנינו ולאפוקי גבי הנושא נשים בעבירה דמקשי דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה אין לתרץ שמדירין אותו ע"ז הככר אם לא יגרש את אשתו ויאכל אותו בפנינו כו' דהלא אין מדירין אותו על העבר אם נהנית מכתובתה רק על להבא שיגרש כשיורד מן העבודה ואפי' אם יאכל לאלתר לפנינו מן הככר לא יעבור כלום בשעה שיצא הנדר מפיו ואח"כ ילך אצל החכם כו' לכן מוכרח לתרץ שמדירים אותו ברבים וכל המשא ומתן אח"כ הניחא למ"ד כו' וא"כ לפ"ז דברי הראב"ד נכונים הם ואין להקשות עליו קושיות מהרא"ש רק שקשה ע"ז למה משני ר"נ לעיל גבי ניסת דמדרינן אותה ברבי' ולא משני דמדרינן אותה ע"ז הככר ותאכל אותו לפנינו והנה לכאורה יש לתרץ קושיא זו במ"ש התוס' אליבא דרב הונא ד"ה אבל נישאת כו' וז"ל וכי פריך ודילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ה"מ לשנויי דמדרינן אותה עד"ר אלא דבלאו הכי משני שפיר וא"כ אליבא דר"נ גם כן יש לתרץ כן דה"מ לשנויי דמדירי' אות' ע"ז הככר אלא דחדא מתרי טעמי נקט ואינו קשה ע"ז התי' שמתרץ דמדרינן אותה ברבים הלא קשה הניחא למ"ד דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למ"ד כו' וצריך לתרץ שמדרינן אותה עד"ר וא"כ הדרא קושיות מהרא"ש לדוכתיה ז"א דאיכא למימר לפי המ"ד שסבר דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה סבר שמדרינן אותה ע"ז הככר כו' אכן זהו קצת דוחק לומ' דחדא מתרי טעמי נקט אם לא בא לאשמועינן בזה התירוץ שום חידוש דהלא עכ"פ לפי המ"ד שסבר דנדר שהודר ברבים שיש לו הפרה צ"ל דמדרינן אותה ע"ז הככר ותאכל אותו בפנינו וא"כ ה"ל לתרץ בקיצור תירוץ זה אליבא דכ"ע. אמנם נלע"ד די"ל דמה שאין מתרץ ר"נ דמדרינן אות' ע"ז הככר כו' לפי שבא ר"נ להורות בזה שסבר כמ"ד דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה כו' דנדר שהודר ברבים אלימא מילתא טפי וכמו שכתבו קצת הפוסקים דאף שבנדר שהודר עד"ר אין לחלק בנדרי אשתו ויכול להפר הבעל גם נדר שהודר עד"ר ומשא"כ בנודר ברבים אלימא מילתא טפי ואין הבעל יכול להפר וכמ"ש הרשב"א בחידושיו דיש מי שאומר כן דאפי' למ"ד דאית ליה דאין הבעל מפר נדר שהודר ברבים מודה הוא בעד"ר שהוא מפר דלא אמרו עד"ר אין לו הפרה אלא בחכם משום דהיתר שע"י חכם אינו ניתר אלא בפתחים ועד"ר אין לו פתחי' אבל הפרת בעל אין צריך פתחים כו' אבל נדר שהודר ברבים טעמא הוא משום דכל מילתא דמתעבדא באפי תלתא אלים טפי ולא יכול בעל ולא חכם למשלפי' ובזה מישב הרשב"א שם וכ' ונ"ל דהיינו דכי אקשינן בסמוך ממתני' דכהן הנושא נשים בעבירה שניתר ע"י חכם אסקינן למ"ד נדר שהודר ברבי' י"ל הפרה מא"ל דמדרינן ליה עד"ר ולא מקשינן ומסקינן הכי גבי אלמנה שנישאת משום דלגבי הפרת בעל אין חילוק כו" אבל מ"מ קשה על הישוב של הרשב"א דבודאי אתי שפיר שלכן לא מסיק הגמ' דמדרי' עד"ר משום דלגבי הפרת בעל אין חילוק כו' אבל מ"מ לפי דבריו איך יתורץ לפי דברי ר"נ שמתרץ דבניסת מדירי' לה ברבים הלא קשה הניחא כו' אבל למ"ד יש לו הפרה מא"ל ובדוחק יש לישב למעיין שם אבל לפי מה שכתבתי לעיל מיושב דלמ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה סבר שמדרינן אותה ע"ז הככר כו' וכפי מה שכתבתי לעיל לפי סברת הרשב"א דיש לחלק בין נדר שהודר ברבים לעל דעת רבים לענין הפרת בעל דברבים אלימא מילתא טפי כפי סברת הראב"ד די"ל דאף נדר שהודר עד"ר יש לו הפרה כשתחילת הנדר היה לדבר הרשות וכסברת הראב"ד מ"מ נדר שהודר ברבים אלימא טפי ואין לו הפרה אף שתחלת הנדר היה לדבר הרשות לכן מתרץ תירוץ זה דמדרינן אותה ברבים כו'. ולפי מ"ש מיושב מה שראוי לדקדק ברש"י ברבים נודרת בפני עשרה וקסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה הלא הסוגיא מבוארת לפנינו וכמו שמסיק לקמן אליבא דר"נ גבי הנושא נשים בעבירה דמדרינן אותו ברבים. ולפי מ"ש דברי רש"י מדוקדקים דהיקשה לרש"י קושיתינו הנז' למה משני דמדרינן לה ברבים הלא ע"ז קשה קושית הגמ' הניחא למ"ד כו' וצריך לתרץ תירוץ אחר דמדרינן אותה עד"ר וכאן לא שייך לתרץ שמדרינן אותה עד"ר דלפי דברי הראב"ד עד"ר יש לו הפרה כשתחילת הנדר הוא לדבר הרשות וא"כ קשה ע"ז התי' הניחא כו' וצריך לתרץ שמדרי' אות' ע"ז הככר ותאכל אותו בפנינו וא"כ ה"ל לר"נ לתרץ בקיצור שמדרי' אות' ע"ז הככר כו' ולכן מתרץ רש"י קסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה כו' ר"ל דר"נ בא להורות דקסבר דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה לכן מתרץ תירוץ זה ובאמת היה יכול לתרץ דמדרינן אות' ע"ז הככר כו' ולכן לא מקשי הניחא מטעם זה דיש לישב ג"כ לפי המ"ד שסבר דיש לו הפרה שמדרינן אותה ע"ז הככר כו' וזהו שדקדק רש"י וכתב בד"ה ברבים נודרת בפני עשרה וקשה למה דייק בפני עשרה ולא בפני תלתא אלא שסבר הטעם משום דאלימא מילתא טפי לכן כתב בפני עשרה דאלימ' מילתא טפי מבתלתא אמנם דברי רש"י אינם מובנים לי במ"ש נודרת בפני עשרה כי באמת צריך ישוב למה כתב הרשב"א בחידושיו הנ"ל דכל מילתא דמתעבד' בפני תלתא אלים טפי וקשה למה כתב הרשב"א באפי תלתא ונלע"ד שדברי הרשב"א מדוקדקים לפי שאיתא בגמ' שם בדף מ"ו ע"א ר"י אומר כל נדר שידעו בו רבים כו' ומקשי וכמה רבים רב נחמן אמר שלשה ר' יצחק אמר עשרה וא"כ רב נחמן סבר בפני ג' מקרי רבים וכל השקלא וטריא מ"ש בגמ' דמדרינן לה ברבים זהו לפי דעת ר"נ ולכן כתב באפי תלתא דהיינו כפי דברי ר"נ ודלא כר"י שסבר בפני עשרה ודברי רש"י צ"ע למה כתב בפני עשרה הלא אליבא דר"נ קיימי' ור"נ סבר בפני ג' הוי רבים וזולת זה הלא הלכה כר"נ נגד ר"י וכמ"ש הרא"ש בסוף פרקין וכן פסקו כל הפוסקים ואף שגבי רבים אין נפקותא לדינא הואיל וסברי דברבים יש לו הפרה אבל מ"מ מזה נשמע דלרבנן שסברי דעד"ר אין לו הפרה היינו ג"כ ע"ד שלשה וכר"נ וכמ"ש הרא"ש שם ונראה דפחות מג' לא מקרי רבים כי הכא ודלא כר"י וכ"כ הר"ן וז"ל הלכתא עד"ר אין לו הפרה היינו שלשה כר"נ דאמר הכי לקמן בפרקין כו' עכ"ל וא"כ דברי רש"י צ"ע בזה לענ"ד. וא"כ לפ"ז סברת הראב"ד נכונה היא דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה אף כשנשבע לדבר הרשות היינו משום דאלימא מילתא טפי וכמ"ש לעיל ומתורצי' השני קושיות שהקשה עליו מהרא"ש דאמתני' דהאיך נודרת ליתומים אינו יכול להקשות דילמא אזל' לגבי חכם כו' אף שכתבו התוס' דהוי מצי לאקשויי אבל מ"מ התרצן אינו מוכרח לתרץ ע"ז שמדירים אות' ברבים וכמו שמתרץ על הקושיות ממתני' דנודרת ליתומים כו' היינו שמדירים אותה ע"ז הככר כו' וג"כ הקושי' שני' שמקשה ותו דצריכים אנו לומר בגמ' שמקשה הניחא שזה עצמו יכול להקשות במאי דאמר ר"נ לעיל דמדרינן לה ברבים וצריכין אנו לתרץ בעד"ר כו' ולפי מה שכתבתי זה אינו דאינו צריך לתרץ דמדרינך לה עד"ר כי אליבא דמ"ד דיש לו הפרה סבר שמדרינן אותה ברבים כמ"ש לעיל דר"נ בא להורות דסבר כן., ואף ע"פ שהתוס' כתבו בסוף הסוגיא ד"ה אמר אמימר כו' וז"ל ואע"ג דקאמר לעיל כו' הא פריך בתר הכי הניחא. למ"ד ואיכא למימר דאדרב נחמן נמי קאי וכ"כ הרא"ש שם וא"כ לפ"ז קושיות מהרא"ש במקומה עומדת אבל מ"מ לפי דברי הראב"ד אין אנו מוכרחים לומר שסובר כן דהאי הניחא קאי גם אדר"נ הנ"ל כי באמת צריך להתישב לפי דעת התוס' והרא"ש שהאי הניחא קאי גם ארב נחמן לעיל א"כ קשה למה באמת השמיט האי הניחא לעיל ועיין בחידושי הרשב"א מ"ש בסוגיא. זו בדף נ"ג ע"א שכתב ג"כ כעין קושיות התוס' ותירוצו וז"ל ואי לאיסור שעה קפדי' לידרוה מכל פירות שבעולם ותאכל מהן לאלתר ומסיים שם וז' ואע"ג דמפר לה בעל לבסוף אין בכך כלום דהא קי"ל דחכם עוקר את הנדר ובעל מגיז גייז אלא ודאי היינו טעמא דלאיסור שעה כו' אינה חוששת כו' ע"ש הנה במ"ש דהא קי"ל דחכם עוקר את הנדר ובעל מגיז גייז כו' ע"כ הבעל אינו יכול להפר מה שכבר אכלה באיסור כי החכם עוקר את הנדר למפרע באמת שכדבריו כן הוא וכן מבואר הוא בהרמב"ם ס"פ י"ב מהל' נדרים וז"ל נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה כו' ואע"פ ששמע בו ביום והפר לה ה"ז חייבת על דבר שעברה אם מלקות מלקות אם קרבן קרבן כו' עכ"ל ובסוף פ"ו מהל' שבועות כתב מי שנשבע שלא יאכל פת זה ואכלה ואחר שאכלה קודם שיביא קרבנו אם היה שוגג או קודם שילקה כו' ניחם ונשאל לחכם והתירו לה ה"ז פטור מן הקרבן ומן המלקות כו' ודברי הרמב"ם מבוארים בגמ' דשבועות וא"כ לפ"ז קשה לענ"ד על מה שהקשו התוס' שם בד"ה אבל נישאת כו' וא"ת וידירוה שלא תאכל ככר זה וכו קשה בסמוך דפריך וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה כו' ע"ש מאי מקשים התוס' מהא דמקשי בגמ' וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם כו' וקושיות