שער אפרים פט

לתובע וקולא לנתבע והמע"ה וא"כ גם גבי הנושא את האשה כו' הבעל מוחזק והבת באה להוציא ועליה להביא ראיה אם הלכת' כמ"ד לכתובה וגם לתנאין וא"כ אין להוציא מספיק' מיד הבעל מזון הבת. ואין לומר שסבר הרא"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ הבת היא מוחזק והבעל המוציא אמנם ז"א חדא דהאי סבר' דב"ש היא ואינה משנה כמו שמפורש בגמר' דיבמות פ' החולץ דף ל"ח ובכתובות פ' האשה דף פ"א ובסוטה פ' ארוסה ע"ש. הנה ראיתי במרדכי פ' הע"י שכתב וז"ל אבעי' להו לשלישי ולא היה לו בנים מהו דליתבעי הנך קמאי כו' עד ונראה דאלו הדברים עשאום חכמים בבירור הדעת ולא מטעם ספק לדינם כמוציא מע"ה שאם תפסה בספק לא הוי תפיסה כו' עד ותו דקי"ל שכל שטר העומד לגבות כגבוי דמי (כ"ש גבי ספק כן הוא הגירס' בדפוס ויניציאה ובדפוס קראקא לא כתוב כ"ש רק כגבוי דמי גבי ספק ע"ש) גבי ספק דתנן מתו בעליהן עד שלא שתו כו' והא דפריך שמא לא זכה להבנות ממנה כו' לא משום ספק פריך הכי שלא תגבה כתובה מספק זו דודאי גביא כב"ש כו' עכ"ל ע"ש ודברים אלו צריכים ישוב למה פסק כב"ש בזה דשטר העומד לגבות כו' ולא כב"ה. וראיתי עוד בב"ח לטא"ה סי' ט' ס"ב שכתב וזה לשונו ויש להקשות לדברי הרא"ש דלענין ממון דלא סמכינן אחזקה כו' ומפקינן ממונא כו' ולענין איסור' אזלינן בתר חזקה (דקטלנית) ובעלמא אמרינן איפכא כו'. וכן הקשה המרדכי בשם ר"י כו' עד ואפשר דכיון ששטר כתובה בידה שטר העומד לגבות כגבוי דמי וחשיבא האשה מוחזק בממון ולפיכך אזלינן הכא טפי בתר רובא דלאו קטלנית ויש לה כתובה וה"א בסוף החולץ דבכתובה ודאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי כו' ע"ש עכ"ל ודבריו תמוהים לפי מ"ש לעיל דהלא ב"ש הוא שסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי ולא ב"ה ולמה פסק כב"ש ודברי הב"ח נלע"ד לישב ולומר דמ"ש הב''ח דכיון ששטר כתובה בידה שטר העומד לגבות כגבוי דמי לא שפסק כן אלא דמדברי ב"ש נשמע לב"ה הואיל וסבר ב"ש דבכ"מ שטר העומד לגבות כגבוי דמי ולא ב"ה מ"מ בזה אזלינן בתר רובא טפי מלבתר חזקה גבי קטלנית י"ל דגם ב"ה מודה בזה הואיל ושטר כתובתה בידה והרוב מסייע להאשה מכח זה מקרי האשה מוחזק בממון. אכן דברי המרדכי הנ"ל א"א לישב כן שהרי כתב בפי' דקי"ל שטר העלכ"ג דמי וז"א שהרי זהו אליבא דב"ש ולא אליבא דב"ה וב"ש במקום ב"ה אינו משנה. וראיתי במהריק"ו שורש צ"ב שהביא דברי המרדכי הנ"ל ראיה לדבריו ששטר שיש בו אחריות אינו משמט לב"ש שאומר שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומביא ראיה מדברי המרדכי הנ"ל ומסיים שם וז"ל והרי לך בהדיא שכתב דקי"ל שהע"ל כ"ד וא"כ אין שטר שיש בו אחריות נכסים משמט כו' עכ"ל וא"כ מוכח מדבריו שמביא ראיה מדברי המרדכי לדבריו מהא דקי"ל כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי. והנה אחר החיפוש קצת ראיתי בתשו' הרב מהרי"ט ח"א סי' קי''ט שכתב וז"ל ודבר פשוט שמאחר דקי"ל כב"ה בפ' ארוסה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כו' עד איברא שמצאתי למהריק"ו שורש צ"ב בענין פרוזבול שהביא מדברי המרדכי בפ' הע"י דקי"ל כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ותמהתי על הדבר מנין יצאו לו הדברים דב"ש במקום ב"ה אינו משנה ועוד זאת הלכות רוחות בכל התלמוד דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכמו שהוכחתי מההוא דס"פ מי שמת מההיא דנפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל אשתו דפליגי ב"ש וב"ה התם בהאי פלוגת' גופה וכדמוכח בהחולץ ובמקום אחר הארכתי עכ"ל ע"ש בודאי מה שהקשה על מהריק"ו מהא דב"ש במקום ב"ה אינו משנה קושיא אלימתא אמנם מצינו אף דקי"ל דהלכה כב"ה ודברי ב"ש אינו משנה מ"מ מצינו דהלכה כב"ש במקום ב"ה ועיין בגמר' דברכות פ' אלו דברים דף נ"ב בש"א מכבדין את הבית כו' עד א"ר הונא בכולי פרקין הלכה כב"ה בר מהא דהלכה כב"ש הרי מצינו דהלכה כב"ש ואפשר ה"ה בנ"ד ואף שאמרי' בגמר' שם ור"א מתני אפכ' ובזה נמי הלכה כב"ה אמנם כד מעיינת בהרי"ף והרא"ש תמצא שהשמיטו דברי ר' אושעיא ופסקו ההלכה כב"ש והיינו כמ"ש רב הונא. ובמה שמקשה וכתב שהוכיח מההוא דס"פ מי שמת מההיא דנפל הבית כו' דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ומסיים במקום אחר הארכתי הנה הרחיק עדותו כי אחר קצת חפוש בתשובותיו בחלק א' וגם בח"ב לא מצאתי מבואר ואדרבה לכאורה דמההי' דנפל הבית אין להוכיח אם שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כי כד מעיינת בתוס' בסוטה פ' ארוסה דף כ"ה ד"ה ב"ש דמקשה שם מההוא דנפל הבית לההיא דשטר העומד לגבות ועיין אח"כ בתוס' ד"ה בה"א או שותות במה שמחלקים שם התוס' ע"ש וגם בב"ב פ' מי שמת בתוס' שם בסוגי' דנפל הבית כו'. ומצאתי ראיתי בתשוב' הרב מהרי"ט ח"ב לטח"מ סי' ע"ג שכתב וז"ל וקי"ל נמי דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כו' ומקשה שם וז"ל ואין להקשות ממתני' דס"פ מי שמת מההיא דנפל הבית כו' ע"ש אבל ז"א ענין לנ"ד למ"ש מהרי"ט בח"א הנ"ל גם ראיתי שכתב הרב מהרי"ט בח"ב סימן ע"ז דף נ' וז"ל דהא קי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדאמרי' פ' ארוסה התם בשטר כו' ע"ש גם שם לא ראיתי שום הוכחה מהא דנפל הבית כו' (וגם דבריו שם צריכים ביאור לכאורה ע"ש) ואחר כותבי מצאתי ראיתי בס' כנסת הגדולה לטח"מ סי' ס"ז להגהות ב"י ס"א ע"ש שמביא הרבה פוסקים בענין שטר העומד לגבות כגבוי דמי וע"ש מ"ש בשם הב"ח ולא הרגיש בזה מ"ש לעיל בשם הב"ח לטא"ה הנ"ל. ונשוב לנ"ד למ"ש לעיל דא"א לומר שיסבור הרא"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ועיין בפסקיו פ' האשה שנפלו ובפ' מי שמת ובפ' החולץ כו' ועוד דאף אם נאמר שבעלמ' סבר הרא"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי מ"מ בנדון זה גבי הנושא את האשה ופסק שיזון את בתה כ"ז שהיא עמו וגירשה לא שייך לומר שטר העומד לגבות כגבוי דמי דהלא מיד כשגירשה תכף נתבטל שיעבודה לפי התנאי שהתנה כ"ז שאת עמי וא"כ אף אם החזירה אח"כ לא שייך לומר שטר העומד לגבות כגבוי דמי בשלמא גבי כתובה שייך שפיר שטר העומד לגבות לפי שלא נתבטל השיעבוד ומשא"כ גבי הנושא את האשה כו' נשמע מכל מה שכתבנו לעיל דגבי הנושא את האשה ופסקה עמו שיזון את בתה וגירשה דאבדה את זכותה אף שהחזירה לאותה אשה וכמ"ש לעיל ומכ"ש בנ"ד שאם מתה אשתו אף אם נשא אשה אחרת וילדה בן זכר שפטור מעונש השבועה שנשבע ליתן לו בנו למול דאמרינן פנים חדשות בא לכאן. וגדולה מזו מצינו במשנה דכלים פי"ח משנה ו' מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ותקנה טמאה מדרס נשברה שניה ותקנה טהורה מן המדרס כו' ומפרש שם הרב ר"ע מברטנורה טהורה מן המדרס אע"ג דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה מ"מ טהורה דפנים חדשות באו לכאן שלאחר שירדה לה טומאת מדרס נתחדשו לה פנים הללו ואין זו הראשונה מאחר שכבר נתקלקל בה כדי ביטולה וא"כ ה"ה בנ"ד דמה התם לענין טומאה אמרי' הואיל ונתקלקלה אף שתיקנה אח"כ אמרי' דפרח' טומאתה וטהרה ואמרי' פנים חדשות באו לכאן וה"ה בנ"ד דהואיל שמתה אשתו. הראשונה נתבטל השיעבוד ואף שנשא אשה אחרת דהוי כמו שתקנה מ"מ הואיל ונתבטל השיעבוד נתבטל לגמרי מטעם דפנים חדשות באו לכאן. והטעם שכתב הרב דנתבטל טומאת מדרס מטעם דפנים חדשות באו לכאן מוכח בהדיא כן בגמ' דשבת פ' אלו קשרים ופ' עושין פסין דמקשה שם בגמר' דשבת תנן התם כל כלי בעלי בתים שעורן כרמונים בעי ר' חזקיה ניקב כמוציא זית וסיתמו כו' מהו א"ל ר"י רבי שנית לנו סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שניה ותיקנה טהורה מן המדרס כו' ואמרי' לך מ"ש ראשונה דהא קיימא שניה שניה נמי הא מתקנא ראשונה ואמרת לן פנים חדשות באו לכאן ה"נ פנים חדשות באו לכאן ע"ש וא"כ דברי הרב ברטנורה נכונים בטעם המשנה גבי מטה מטעם דפנים חדשות באו לכאן כמו סנדל שנפסקה כו' דתרוייהו בחדא מחתא מחתינהו (ומה שלא פשט ר' יוחנן הבעיא של ר' חזקיה רבו ממתני' דמטה דהיא מקמי הך דסנדל י"ל דחזקיה רבו לא שנה עמו כסדר ושנה עמו הך דסנדל ברישא עפ"י איזה נדון שבא לפניו ובזה מיושב תמיהת התוס' שמקשי' בשם הר' אלחנן אמנם זהו קצת דוחק) וא"כ בנ"ד גבי המוהל שראובן פטור מליתן בנו לשמעון שימול שנתבטלה השבועה כשמתה אשתו אף שנשא אחרת וכמו גבי מטה וסנדל הנ"ל. ואין לומר שאין להביא ראיה מטומאה לנ"ד אחר דטומאה שאני שנתבטלה ומה שפשט ר"י הבעי' של חזקיה רבו מהא דסנדל דאיירי לענין טומאה היינו לפי שגם חזקיה רבו היה הבעי' שלו לענין טומאה דקאי על מתני' דכל כלי בעלי בתים שעורן כרמוני' דקאי ג"כ לענין טומאה ומשא"כ בנ"ד. אמנם ז"א שהרי בפ' עושין פסין דף כ"ד אר"נ אמר שמואל קרפף כו' כיצד עושה פורץ בו פרצה יותר מעשר וגודרו כו' אבעי' להו פרץ אמה וגדר אמה כו' עד שהשלימו ליותר כו' מהו א"ל לאו היינו דתנן כל בעלי בתים כו' מהו ובעי חזקיה ניקב כמוציא זית כו' וא"ל ר"י כו' סנדל שנפסקה כו' ה"נ פנים חדשות באו לכאן כו' ע"ש א"כ פשט מדיני טומאה לענין איסור שבת וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ איכא למילף מהא דטומאה מההיא דמטה וסנדל. אף דאמרינן בפ' כל הכלים גבי מחט שניטל כו' אמר אביי טומאה אשבת קרמית כו' אבל כבר דחי רבא דברי אביי ואמר מאן דקא מותיב שפיר קמותיב כו' וכן בברכות דף נ' פ' ג' שאכלו מביא ראיה לברכת המזון מהא דמטה שנגנבה חצי' כו' והחזירוה מקבלת טומאה כו' אלמ' כיון דפלגוה פרח לה טומאה ה"נ גבי זימון כו' ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד בראובן שנשבע לשמעון ליתן לו בנו הראשון למול ואחר כך מתה אשתו אף שנשא אשה אחרת וילדה לו בן זכר אינו מחוייב ליתן לשמעון להמול את בנו כי כבר נפטר מעונש השבועה כשמתה אשתו הראשונה. כללא דמילת' מכל. הני ראיות דלעיל שראובן פטור מעונש השבועה ואינו מחוייב ליתן לשמעון את בנו שימול אותו והרשות בידו ליתן את בנו להמול לכל מי שירצה וה' יצילני משגיאות הנלע"ד כתבתי נאם אפרים הוא הצעיר מבית אהרן מווילנא מהרב הכולל הגאון מרא דארעא דישראל כמהר"ר משה גאל אנטי נר"ו מקרתא קדישא דירושלם תו"בב שאלה עא הראשון שבראשון אין למעלה הימנו. השני שבראשון תקות חוט השני אשר נקשרה אהבתו בקירות לבנו הראשון שבשני המאורות הוא המאור הגדול המאיר אל עבר פנינו. השלישי שבראשון למשפחותיו יהיה חוט משולש רואין זה את זה ושוב התורה אינה פוסקת ממנו. השני שבשני ידיו שתי הלוחות הברית ובעשר אצבעותיו יצרו שורא ובר שורא אין ערוך אליו בדורנו. הראשון שבשלישי מן הסדרים בקי רב ונקי כמאן דמנחי בכיסתי' דמי ולו יד בשלשה הנשארים נפלאות מתורתו הראנו ויראנו. השלישי שבשני עמודי התוך תורה וג"ח ועבודת הכהונה פורחת הימנו. השני שבשלישי משליש ימותיו במקרא ומשנה ותלמוד בבלי וירושלמי חזק הוא ממנו. השלישי שבשלישי על כולי עלמ' בקשת מלחמתה של תורה הוא הגאון המופלא בתווני דליבא יתיב כמהר"ר אפרים הכהן נר"ו בכמוהר"ר יעקב הכהן זלה"ה. ש' לתורתו ש' למשנתו. ש' לסיעת מרחמוהי. ש' לבניו החכמים וחתנים מן המנין אהל ישרים יפריח יברך את בית אהרן יראי י"י הגדולים עם הקטנים יוסף י"י עליכם אלף פעמים זו משלי ויברך אתכם כאשר דבר לכם ברית כהנת עולם החיים והשלום כתבו הבהיר אל עבר פני האיר ואותיות מחכימות שהגם שהוא בכתב אשכנז רוח קדשו הופיע בבית מדרשינו וקרינו ושלשנו בנועם