שער אפרים צ

שיח סוד וטעמנו צוף דבש ונופת צופים אמרום בחלקת אמרים רכו משמן כו' הוא עד כי תמיד תהלתו בפי ובתוך רבים אהללנו מקצת שבחו שלא בפניו ותמיד תהלתו בפי יעלה גם עלה לשכון כבוד בארצנו נגילה ונשמחה בו בתורתו בו בקדושתו כי"ר אמן. עתה באתי על של עתה בהאי לישנ' דהרא"ש ז"ל בפ' הנושא הקושי' מבוארת והנה היא מוצאת בתוך נתיבות משפט הוא ספר קדוש ונורא שמו מהרב המובהק כמהר"ח אלגאזי זלה"ה כנראה שספר זה לא הגיע לידו נדפס בקושטנדינה יע"א אם לעת כזאת לא האיר אל עבר פניו ישלח אחריו לקושטנדינה כי ידעתי שיהנה מאורו כי רב מומחה ובקי הוא ובתוך ס' הנ"ל דף קי"ז ע"ד כתב קושי' מר שיחיה וכתב דאש תמיטתיה להרא"ש ז"ל סוף הירושלמי ולא מצא ידיו ורגליו להשיב גם מר ראה קושי הענין ואנן מה נעני בתרייהו החרש והמסגר מי יפתח בדורו עם כל זה כבר כתבתי מה שעלתה מצודתי בדוחק והוא זה ואומר לענ"ד שגירסת הרא"ש ז"ל היה כגירסתינו בירושלמי לא כאשר הביאה הרשב"א ז"ל דגריס בתרוייהו הכי נמי דקשה דהיכי תלי זה בזה דודאי מ"ד התם גבי קטן דחייב בין בכתובה בין בתנאין מכ"ש בנ"ד דהחזירה אך החלוקה ראשונה צריכא תלמוד דנימא דמ"ד התם דחייב דוקא בכתובה ולא בתנאים הוא מטעם דמעיקר' לא נחית הקטן לתורת חיוב ולאו בר חיוב' הוא כלל ומעולם לא נתחייב בכלום אך כשבעל וקיימה ואתינן עליה לחיוב' אמרי' דיו שנחייבהו מחדש בכתובה משום דעל הסתם אין אדם בועל בעילת זנות ונתחייב בכתובה מחדש בכתובה אבל לא בתנאין, אך גבי הנושא את האשה ונתחייב לזון את בתה ה' שנים וזנה קצת מהם וגירשה והחזירה אז יורה יודה שכיון שהחזיר' חזרה לכל החיוב שכבר היה חייב ומה גם שאמדינן דעתה שלא היתה חוזרת עמו אלא בחושבה עולם כמנהגו נוהג וחזר הדין כמו שהיינו בנשואין הראשונים משא"כ גבי קטן שמעולם לא היה שום תורת חיוב והיה כלא היה הכתובה והתנאים ודו"ק. וכן הקשה הרב בעל נ"מ על הירושלמי יע"ש ולע"ד שאפשר דס"ל להרא"ש ז"ל שזו עצמו שהקשינו היא כוונת הירושלמי כפי גירסתינו בדפוס כתוב לאמר החזירה מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין תני ר"ל תני דהדבר צריך תלמוד ראיה דאפי' דהתם ס"ל לכתובה ולא לתנאים והכי הלכת' הכא אפשר דס"ל דבין לכתובה בין לתנאין כמ"ש מטעמ' דכתיבנא דחילוק יש בין התם להכא אך מ"ד התם דבין לכתובה בין לתנאים והיינו מ''ש הירושלמי ומ"ד בין לכתובה ובין לתנאי' מה הני ר"ל מהני הכא ג"כ במכ"ש א"נ דבסיפ' הוה גריס הכי נמי כגירסת הרשב"א אבל בריש' הוה גריס כגירסתינו תני ר"ל דהדבר צריך תלמוד ולהכי לא הביא ראיה הרא"ש ז"ל מהירושלמי דמשמע דמספק' ליה אך מסבר' קאמר דלכתוב' ולא לתנאים מטעם דהמע"ה א"נ הוה גריס מה תני שהוא אמת בחלוק' הראשונה שר"ל דלמ"ד דבין לכתובה בין לתנאים מה תני מה צריך תלמוד מכ"ש דהכ' נמי בין לכתובה בין לתנאין אך כיון דקי"ל כמ"ד לכתובה ולא לתנאים א"כ הדבר צריך תלמוד ובספק ויש בידי להאריך בזה לתרץ קושי' אחרת בלשון הרא"ש ז"ל אך לעת כזאת די בזה גם הראיתי לפניו לשונות הרמב"ם ז"ל לכבוד כהונתו מה שחדשתי עתה ח' לניסן מעניני דיומא. כל זה נדחקתי לבקש מעתיקים להודיע ולהוודע שבתווני דליב' יתיב ואם אשכחהו תשכח ימיני לעולם תפילתי לפני אלקינו זה העומד אחר כתלינו דכוין פתיחין לי בבית מדרשי כסאו יכון בצדק ומשפט ומשרים בבני חיי וחכימי לא יגרע מצדיק עיניו ומזוני, רויחי כנפשו הרמתה ונפש נאמן אהבתו הצעיר משה בכמהר"ר יהונתן גאלאנטי ס"ט חותם בס' ציץ הזהב נזר הקדש משנת ונבנתה העיר על תל"ה לפ"ק: שאלה ע''ב פה ק"ק בודי"ן דמתקרי אובי"ן שטאט הסכימו בהסכמה אחת וז"ל למען ידעו הדורות כתבנו זאת למשמרת אנחנו ראשי וממוני הזמן דקהילתינו בצירוף הסכמת האב"ד ובצירוף טובי הק"ק יצ"ו כו' ע"ד מעשה הנער ראובן בן יעקב ששידך עצמו עם א' מאנשי הק"ק שלנו ועשו קשר אמיץ וחזק בכתב ידם בחרמות ובקנסות שלא יעבור אחד מהצדדי' לבטל השידוך הנ"ל וכנהוג פה הק"ק שלנו שנותני' המשודכים כתב ידם זה לזה ועם זה גומרים השדוכין ואח"כ נכנס איזה רוח שטות בלב הנער הנז' לבטל השידוכים. ותבע אותו לפנינו אבי הכלה המיועדת לו וטען הנער הנז' מאיזה טעם שאינו רוצה לעשות שידוך הנ"ל ובכן השבנו לו שאנו רוצים לתקן לו הכל כאשר עם לבבו רק שלא יבייש את בת ישראל וכן לא יעשה במקומינו ויהי בדברינו אליו יום יום ובכן קם בחוצפא ובעזות והסיר מסוה הבושה מעל פניו ופער פיו לבלי חק בחוצפא בפנינו ואמר אף אם אנחנו נתקן לו הכל כפי הטעמי' אשר טען לפנינו אינו רוצה לעשות שידוך הנז' ואינו חפץ לא במשודך ולא בבתו שלא כדת משה ואחר כל זאת נתננו לו זמן פן יחזור ממחשבתו הרעה ולא יבייש את בת ישראל אשר התקשר עצמו בעבותות אהבה בחרמות ובקנסות ועמד במרדו והקשה ערפו להוסיף חטא על פשע לדבר בדברי עזות וחוצפ' כראותינו כן קמנו ונתעודדנו לקנאות קנאות ה' צבאות לעשות סייג וגדר בקהילתינו יצ"ו שלא ינהגו בבנות ישראל מנהג הפקר ולבייש אותן שלא כדת משה וישראל וגזרנו אומר בצירוף הנז' עם הכח המסור בידינו מכל בני הק"ק יצ''ו בחרמות ונידויים שנעשו מעולם מחכמי הראשונים והאחרונים מא"ה הנה ובכל האלות והקללות הכתובות בתורת משה ששום אחד מאנשי הק''ק שלנו אינו רשאי לשדך את עצמו עם הנער הנ"ל הן שיהיה תושב פה הק"ק או שיבוא איזה איש נכרי להתגורר פה הק"ק לפי שעה או שיבוא להשתקע פה אתנו וגזירתינו בחרמות ובאלות ובקללות הנ"ל הן על איש או אשה אלמנה וגרושה וחלוצה יתומה גיורת ומשוחררת אשר תרצה לשדך עצמה הן שיגמור השידוך פה הק"ק או שיסעו למקומות אחרים לגמור השידוך עם א' מהנזכרים לעיל אזי רבצה בהם כל האלות והקללות הכתובים בתורת משה הנ''ל וילכדו ברשת החומרות החרמות הנ"ל. ומלבד זאת הראשים והממונים שיהיו בימים ההם מחויבים לשבר מתלעות עול בקנסות העוברים על כל הנ"ל ארבע מאות פרחים ויחולק להק"ק שלנו כפי רצון ראשי וממוני הזמן שיהי' בימים ההם אשר יעבור על א' מהפרטים הנז' ועוד מאה טאלר להשתי חברות דהק"ק פה אוב"ן ואף אם יקדש הנער בערמה איז' מהנזכרי' לעיל אזי שום בר ישראל מאנשי הק"ק הן תושב הן נכרי שיבא פה אינו רשאי לסדר לו פה סדר חופה וקידושין והשייך לה ומי שיעבור יהיה נלכד ברשת החומרות והקללות הנ"ל. ואף אם ישא אשה ממקומות אחרים וירצה לגור פה אתנו עם אשתו אזי שום אחד מאנשי הק"ק שלנו ולא איש אחר המתגורר פה אתנו אינו רשאי להתעסק עמו בעסק משא ומתן וג"כ אינם רשאים לצרפו לכל דבר שבקדושה ומכ"ש וק"ו שלא יקראו אותו ליום קיבוץ ומעמד הק''ק. ואם הנער הנז' יתן כתף סוררת לילך באלמות עם הק"ק יצ"ו ולבטל הגדר והסיג אשר נעשה לש"ש אזי מחוייבים ראשים וממונים באותו הזמן וגם כל בני הק"ק יצ"ו לצאת נגדו בכל כחם בעונש הנ"ל ולשבר מלתעות עול וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד וכל מי שיעבור על כל הנ"ל יהיה מי שיהיה הן יחיד הן רבים יחולו עליו כל האלות והחרמות הנ"ל ומחויב בקנס הנ"ל ואיזה ראש הקהל או ממונה שיהי' בימים ההם שלא ירצה לעמוד נגד העוברים סייג וגדר הנ"ל אזי הוא נלכד ברשת העונשים והראשים והממונים הבאים אחריהם מחוייבים לקנוס אותם וכ"ש וק"ו בנו של ק"ו שאינו רשאי שום בר ישראל לא ראשים ולא ממונים ורב וצורב יהי' מי שיהיה אפי' בצירוף כל בני הק"ק לעשות מעמד וקיבוץ לבטל הגדר והתיקון הנ"ל אזי חל עליהם כל העונשים ומחויב בקנס הנ"ל וכל הנז' קבלנו עלינו ועל הבאים אחרינו באלה ובשבועה ע"ד רבים שאינם יכולים להתיר לנו התיקון הנז' זולת אשר יתוועדו יחד שלשה רבנים דהיינו רב אב"ד דק"ק קראקא יע"א במדינת פולין והרב אב"ד דק"ק שאלוניקו יע"א והרב אב"ד דק"ק קושטנדינא יע"א וכל האלות והשבועות והקנסות הנ"ל עשינו על זמן דהיינו על זמן עשרים שנה מהיום הנרשם למטה ואחר כלות עשרים שנה מהיום הרשות נתונה לראשי וממוני הזמן לבטל ולהתיר התיקון הנ"ל שיתירו להנער לדור פה אתנו להיות כאחד מיחידי הק"ק יצ"ו. וכל מי שיעבור על כל הנ"ל יחולו עליו כל החרמות והאלות האלה והקנסות הנז' ומחוייבים ראשי וממוני הזמן להפריש אותם מכל קדושות ישראל כמו שנזכר לעיל וכל הנ"ל עשינו גדר וסיג שלא יהיו בנות ישראל הפקר ובזויות בעיני כל והנער הנ"ל הוא בערך עשרים שנה ויותר כו'. ועל ההסכמה הנ"ל חתומים בערך כ''ח אנשים ראשים וממונים ועקורי הק"ק העומדים על משמרת פקודי הק"ק וכל צרכי הק"ק נעשה על ידיהם ובצירוף ה"ה ר"מ ואב"ד יצ"ו והנה ערך שנה וחצי ויותר מזמן ההסכמה הנז' כאשר ראה הנער כי ארכו לו הימים אשר חלפו ועברו מזמן ההסכמה ואין דורש ואין מבקש אותו מחמת ההסכמה הנז' כי סגרו דלתי ביתו זו אשתו בא הנער ראובן הנז' ובוכה ומתחנן ומתנפל לפני כל א' מהראשים והממונים ועיקורי הק"ק שיתירו לו ההסכמה הנז'. וטענתו הוא באמרו הלא גלוי וידוע לכל שער עירינו שבא לכאן בהיותו קטן ערך ד' או ה' שנים עם אביו בהיותו במדינות פולניא אשר היה בדעת אביו ליסע עמו לארץ הקדושה וע"י סיבה אשר היתה מאת ה' שנהרג אביו בדרך והביאו אותו לק"ק בודי"ן ונשאר הוא לבדו יתום ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו ובעל הבית מתושבי הק"ק הנז' חמל עליו ולקחו לביתו וגידלו כבן וכאשר עשה השידוך הנ"ל בלי ידיעת הבעל בית הנז' אשר גידלו בביתו והיה כאשר נודע לו מהשידוך הנז' אזי חרה אפו וכל בני ביתו זו אשתו ואיימו וגזמו עליו בכמה איומים וגיזומים לפעמים בפרך ולפעמים בפירכה עד שלא יכול להשיב פניהם ריקם מחמת האיומים והגיזומים ועבור זה חזר מהשידוך הנז'. ולא ידע שיצא כזאת מלפני ראשי וממוני הזמן ועקורי הק"ק יצ"ו בהסכמה זו ולא הגידו לו כלל מעונש הזה ונוסף עוד מכאוב על מכאובו אחר שנשאר לבדו מבית אביו יתום קטן ואין עוזר והיה בבית בעל הבית הנז' ועתה על פי הסיבה אחר המעשה הנז' עלתה חלודה בינו ובין בעל הבית הנז' אשר גידל אותו בביתו עבור שהבעל בית הנז' גרם לו שהיה מוכרח לבייש את המשודכת הנז' והיה ריב בינו ובינו ודחה אותו הבעל בית מביתו. והנה הנער בוכה אנה יפנה על ימין או על שמאל אם כלה גרש יגרש מהק"ק ואמר כאשר אבדתי מבית אבי וממשפחתי אבדתי ומתי אעשה גם אנכי לביתי לבקש אחר אבידתי להמציא לי מנוחה זיווג הגון כי באם לא אמצא פה זיווג הגון אזי יגעתי באנחתי ואהיה מוכרח לטלטל עצמי מדחי אל דחי כאחד מן השבויים ואיני מכיר בלשון ספרדי ומדינות האשכנזים סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא ולמה ידחה ע"י ההסכמה הלז נפש אחד מישראל בחנם כי אנה אפנה בהתהלכי חלילה מאהל אל אהל ובפרט הלא אותה הבתולה אשר היתה משודרת לו כבר נישאת לאיש אחד מתושבי הק"ק ומן הראוי שכבר אבדה קנאתה ושנאתה מעלי ועיקורי הק"ק וגם החתומים רובם ככולם מתחרטי' על ההסכמה הנז' באשר שרואים שהנער הלז בוכה ומתחנן לפני כל אחד וא' באשר שהוא יתום ונשאר בחוסר כל ונדחה מבית בעל בית שלו אשר סמך אצלו על שלחנו עד הנה ומתייראים כי כאשר לא ימצא הנער הלז תרופה להתיר לו ההסכמה הלז אזי יש לחוש כי באחרית הימים יצא מענין זה שורש פורה ראש ולענה והיה לשיכים בעיניהם ולצניני' בצדיהם ודי למבינים באשר שאין לו לא עוזר ולא תומך ולא מנהל ולא מנהיג ואף שהנער הלז צוח ככרוכיא אנה יפנה ויהיה מוכרח לטלטל עצמו מדחי אל דחי. אמנם אנו רואין שתי ראיות שהנער הלז לא יוכל לזוז מקהילתינו מכמה טעמים הידועי' לבני הק"ק ולבסוף יהיה לנו למורת רוח אם לא נתיר לו את ההסכמה הנ"ל. רק שאחד מעיר ושנים ממשפחה מוחים בהיתר ההסכמה הלז דהיינו אבי