שער אפרים פח

איתא בירושלמי כ"ז שאת עמי מתה אינ' עמו נתגרשה אינ' עמו והירושלמי נ"ל דאינו ראיה לכאן דלא איירי בהחזירה דומיא דמתה עכ"ל הרא"ש והרי משמע שהרא"ש בעצמו דחה דברים אלו וכתב שאין ראיה מהירושלמי וא"כ י"ל שסבר הרא"ש בהחזירה לא אבדה זכותה אף דנתגרשה בנתים וא"כ ה"ה בנ"ד גבי המוהל אף במתה אשתו לא אבד זכותו אם נשא אשה אחרת. אמנם ז"א שהרי הטור הביא דברי הרא"ש הנ"ל לפסק הלכה ואחריו כל הפוסקים כמוהו וא"כ צ"ל שמ"ש הרא"ש והירושלמי נ"ל דאינו ראיה לא שדחה דברים אלו מפסק הלכה אלא שדחה שמהירושלמי אינו ראי' לכאן אבל מ"מ מסברא מסתבר שאם נתגרשה אף אם החזירה אבדה זכותה ולכן כתב הרא"ש מסתבר שאם גירשה כו' היינו מסבר' בעלמא וזהו שהביא הטור דבריו לפסק הלכה. ובאמת יש לדין זה ראיה ברורה ממקום אחר מהא דאמרי' בב"ב פ' המוכר את הבית דף ס"ג דאמרי' שם ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל כו' ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו כו' ואם אמר לו כל זמן שהשדה זו בידך מכרה וחזר ולקחה אין לו עליו כלום כו' וא"כ מוכח משם דבהתנה סתם ע"מ שהמעשר ראשון שלי לא אבד בן לוי זכותו אף אם מכרה לאחר דאל"כ קשה למה אמר בסיפא דאם אמר לו כ"ז שהשדה זו בידך ומכרה אבד זכותו הלא אף אם לא התנה עמו ואמר כ"ז שהשדה זו בידך ומכרה אבד זכותו ג"כ אלא ודאי צ"ל דבלא התנה עמו כ"ז כו' ומכרה לא אבד בן לוי זכותו ואפ"ה אם התנה עמו כ"ז כו' ומכרה דאבד את זכותו וכן כתב הטור ח"מ סי' ר"ט בהדיא וע"ש בב"י שם באריכות וא"כ ה"ה בנ"ד כשפסק לזון את בת אשתו סתם אף אם נתגרשה חייב לזונה ומשא"כ בנתגרשה אף אם החזירה אבד זכותה דומיא דבן לוי שהתנה שיהי' המעשר שלו דאם התנה כ"ז שיהיה שדה זו בידך ומכרה אף אם לקחה אח"כ אבד זכותו בזה. ובאמת ראיתי בהר"ן פ' הנושא שכתב במתני' הנז' בשם הרשב"א וז"ל הפקחין כו' וכתב הרשב"א ז"ל דמסתבר' שאם גירשה והחזירה כבר נתבטלה תנאו ואע"פ שהחזירה כו' שאין בלשון הזה אלא כ"ז שאת עמי מנשואין הראשונים כדתניא בן לוי שמכר שדה לישראל כו' מעשר ראשון שלו ואם אמר לו כ"ז שהשדה זו בידך מכרה וחזרה ולקחה אין לו עליו כלום אלמא כ"ז שבידך מקנין הראשון ה"נ מנשואין הראשונים קאמר כו' ע"ש. ותמהני על הרא"ש דנהירין ליה שבילי דתלמודא ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה ואינו מביא ראיה לדין זה מגמר' הנ"ל מהא דבן לוי שמכר שדה לישראל כו' וכמ"ש הרשב"א ראיה לדין הנ"ל מגמר' דבן לוי שמכר שדה כו'. וצריך לומר שהרא"ש סבר שיש לחלק בין הא דבן לוי כו' כ"ז שהשדה זו בידך וא"כ כשמכר השדה מכר אותו השדה שהתנה עליו ונתבטל זכותו שהיה לו בו שיהיה המעשר ראשון שלו כי אינו יכול הלוקח ראשון לקיים תנאו שיתן לו מעשר באשר שמכר השדה לאחר לכן אבד זכותו אף אם חזר וקנאה ומשא"כ גבי הנושא אשה ופסקה שיזון את בתה כ"ז שאת עמי אף אם נתגרשה הלא אם היה רוצה הבעל ראשון לפרנס את בתה אע"פ שאינה עמו היה יכול שאין מי שיעכב בידו ולכן אף אם נתגרשה שאינו מחוייב לפרנסה מ"מ כשהחזירה ה"א דעל תנאי ראשון החזירה וכמ"ש במשנה סוף הכותב המגרש את האשה והחזירה ע"ד כתובה הראשונה החזירה וא"כ באשר שגם אם גירשה היה בידו לפרנסה משלו ואף שאינו מחוייב לפרנסה מ"מ כשהחזירה י"ל שע"ד תנאי הראשון החזירה ואף שאמרי' בגמ' פ' הנושא דף ק"ב אלא איהי דליתא בתנאי ב"ד כו' וא"כ לא שייך לומר על תנאי הראשונה החזירה אבל מ"מ אין לו שייכות לזה דאף דלא שייך בה לומר על תנאי ב"ד י"ל גבה שע"ת הראשון החזירה ולא אבדה זכותה הואיל ואם היה רוצה אף לאחר שגירשה היה יכול לזונה משלו ומשא"כ בבן לוי כו'. ואף שי"ל דגם בבן לוי אם היה רוצה הלוקח ראשון ליתן לבן לוי כ"כ תבואה ופירות כמו שמגיע המעשר ראשון לבן לוי היה יכול אבל מ"מ ז"א מעשר כמו שהתנה שיתן לו המעשר משדה זו לכן אין להביא ראיה מהא דבן לוי להא דהנושא את האשה ופסק לזון את בתה וגירש' והחזירה וזהו טעמו של הרא"ש שלא הביא ראיה מהא דבן לוי להא דהנושא את האשה כו'. אמנם אי קשיא לי הא קשיא לי בדברי הרא"ש שכתב מסתבר שאם גירשה והחזירה כבר נתבטל תנאו כו' ומביא ראי' מן הירושל' שהבאתי לעיל ודחי דבריו וכתב שמהירושלמי אינו ראיה דלא איירי בהחזירה דומיא דמתה כו' ע"ש עכ"ל. ודבריו נפלאים בעיני דהלא כד מעיינת בירושלמי שם שכתב וז"ל מתה אינה עמו נתגרשה אינה עמו החזירה מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין תני (גי' הר"ן בשם הרשב"א ה"נ) ופי' הר"ן שם דברי הירושלמי וז"ל (מ"ד לכתובה אבל לא לתנאים) כלומר לרב הונא דאמר בשילהי הכותב גבי קטן שהשיאו אביו וקיימה ע"מ כתובתה קיימא ל"ש אלא מנה ומאתים אבל תוספת אין לה ה"ה לגירשה ואח"כ החזירה דע"מ כתובתה הראשונה אבל לא לתוספת ולא לתנאים ולרב יהודא דאמר התם אפי' תוספת יש לה ה"נ גירשה והחזירה יש לה תוספת ותנאים הראשונים שע"ד כולם החזירה והא איתותב רב יהודה ע"ש ועיין בירושלמי סוף הכותב שכתב שם בהדיא פלוגתא הנ"ל גבי קטן אם לכתוב' ולא לתנאים כו' ע"ש וא"כ לפ"ז מבואר באר היטב בהירושלמי דבהחזירה אליבא דמ"ד לכתוב' אבל לא לתנאים הכי נמי בהחזירה לא החזירה לתנאים הראשונים והיינו אליבא דרב הונא ס"פ הכותב וקי"ל כוותיה דהא רב יהודא שחולק על זה איתותב שם וא"כ מבואר בהדיא דאף אם החזירה אבדה זכות' וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א בפי' וז"ל וכתב הרשב"א דמסתברא שאם גירשה והחזיר' כבר נתבטל תנאו כו' עד ומפורש מצאתי כן בהירושלמי כו' והיינו הירושלמי הנ"ל ונפלאה בעיני על דברי הרא"ש שדחה דברי הירושלמי וכתב ונ"ל שאינו ראיה מהירושלמי כו' ולא ראה סוף דברי הירושלמי שמבואר בהדיא כדברי הרא"ש שאם גירשה והחזירה מ"מ אבדה זכותה וכעת צ"ע גדול לענ"ד ואפשר לישב דברי הרא"ש הנז' שהרא"ש דרך אחרת היה לו בהירושלמי הנ"ל לא כמו שמפרש הר"ן בשם הרשב"א לפי שהרשב"א מפרש הירושלמי דמאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין היינו הפלוגתא דרב הונא ורב יהודה ס"פ הכותב דקאי אקטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימא וכן גר כו' ואיתא פלוגתא בגמ' דרב הונא ור"י אם כתובתה קיימת גם לתוספת אם לא ואיתותב רב יהודה דאמר בין לכתובה בין לתוספת והיינו מטעם שפרש"י והר"ן שם דבמאי תגבי התוספ' בהאי שטרא חספא בעלמ' ולכן איתותיב רב יהודה ופירש הרשב"א דברי הירושלמי דבגירשה והחזירה דמ"מ אבדה בתה את זכותה כו' ובאמת לפי הבנתו בהירושלמי ס"פ הכותב דזהו הפלוגת' דמ"ד לכתובה אבל לא לתנאי היינו פלוגת' דרב הונא ור' יהודא בתלמוד בבלי שלנו א"כ קשה למה לא אמרו ג"כ הלשון שאמרי' בגמ' שלנו לכתובה אבל לא לתוספת כו' וגם קשה למה לא הזכיר בירושלמי מי הם האמוראים המחולקים בזה הדין וכמ"ש בתלמוד בבלי רב הונא ורב יהודה כו' וגם קשה למה לא מזכיר שזה שאמר לכתובה גם לתנאים איתותב דהיינו ר"י שאמר אף לתוספת איתותב לפי שמתני' אטעיתי' וכמ"ש בתלמוד שלנו ומכח אלו הקושיות למד הרא"ש פי' אחר בירושלמי ס"פ הכותב תני רב חנן כו' ח"א לכתובה אבל לא לתנאים קאי על המתני' מ"ש במשנה שם או כתובה ושני גיטין או כתובה וגט ומיתה אינו גובה אלא כתובה א' שהמגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובה הראשונה החזירה וע"ז קאי שם בירושלמי תני רב חנן קמי דרב הילא תרין אמוראין ח"א לכתובה אבל לא לתנאים כו' ר"ל אף שע"מ כתובה הראשונה החזירה היינו דוקא בעיקר כתובה אבל לא לתנאי כתובה וחרינא אמר אף לתנאים והיינו לתנאי כתובה וזאת המחלוקת לא הוזכרו בתלמוד שלנו ולכן לא הזכיר שם האמוראים רב הונא ור"י כי לא נחלקו בזאת ואף דהלכה כרב הונא שם גבי קטן שהשיאו אביו וגר כו' דכתובה הראשונה קיימת היינו מנה ומאתים אבל לא לתוס' וכמו שפירש"י והר"ן הטעם דבמאי תגבי בהאי שטרא חספא בעלמ' כו' וזהו הטעם לא שייך אלא גבי קטן וגר ומשא"כ בסתם אשה אם גירשה והחזירה אז אפשר שגם רב הונא מודה שע"מ כתובתה הראשונה החזירה העיקר וגם התנאין דהיינו התוס' כתובה ושאר תנאין וא"כ לפ"ז הפלוגת' הזאת שמביא הירושלמי מה שתני רב חנן קומי דרב הילא ח"א לכתובה אבל לא לתנאים כו' לא איירי מזה בתלמוד שלנו כלל כי הפלוגת' שבירושלמי אין לו שייכות להפלוגת' שבתלמוד בבלי בשם רב הונא ור"י גבי קטן שהשיאו אביו לכתובה אבל לא לתנאים והיינו מטעם דשטרא חספא בעלמ' וכמ"ש רש"י ומשא"כ גבי המגרש את אשתו והחזירה ע"ד כתובה הראשונה החזירה היינו לכתובה וגם לתנאין וא"כ בנ"ד גבי הנושא האשה ופסקה עמו שיזון את בתה כו' אף שגירשה אם החזירה אח"כ י"ל דהלכת' דע"ד כתובה הראשונה החזירה אף לתנאים דהיינו מה שפסקה עמו לזון את בתה ואף שהירושלמי תלי זאת בפלוגת' אם לכתובה ולא לתנאים וה"ה בהנושא את האשה אבל מ"מ ליכא הוכחה מדברי הירושלמי הלכתא כמאן ואפשר דהלכת' כמ"ד לכתובה ואף לתנאים ואף דאיתותב רב יהודה שם בזה היינו דווקא גבי קטן וגר כו' ומשא"כ במגרש את אשתו והחזירה כו' כפי מה שפירשתי דברי הירושלמי לפי דברי הרא"ש ולכן לא מביא הרא"ש לנדון שלו ראיה מדברי הירושלמי אם גירשה והחזירה כו' להא דהנושא האשה ופסקה עמה כו' כי לא ידע להכריע כמאן מינייהו הלכתא לכן כתב מסברת עצמו ומסתבר שאם גירשה והחזירה כו' (ועיין בירושלמי פ' אעפ"י וז"ל כיני מתני' שלא הוסיף לה אלא בשביל חיבת לילה הראשון שבעל בעל גירשה והחזירה ועדיין חיבת לילה הראשון קיימת בעל מת ונפלה לפני היבם עדיין חיבת לילה הראשון קיימת) דמשמע משם דאף אם גירשה והחזירה שעדיין חיבת לילה הראשון קיימת היינו לתוספת כתובה. ואין להקשות לפי הפי' שפירשתי בדברי הירושלמי פ' הכותב לפי דברי הרא"ש לפ"ז צריך ביאור מה שמסיים בירושלמי ס"פ הכותב וז"ל וחרינא אמר בין לכתובה ובין לתנאים ניחא גר קטן וקטן מגרש א"ר חגי כו' כשבא עליה משהגדיל כו' עכ"ל וא"כ לפ"ז משמע במה שמסיים ניחא גר כו' וקטן מגרש משמע שהמחלוק' דבין לכתובה ובין לתנאים קאי אמתני' דגר וקטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת איירי בשגירשה הקטן והגר ועז"א שכתובתה קיימת דהיינו הכתובה שכ' לה קודם שגירשה לכן מתרץ דאיירי כשבא עליה משהגדיל כו' וכמ"ש בגמר' דידן ע"ש ומ"ש בירושלמי ניחא גר כו' קאי אמתניתין ולא אמחלוקת שהביא לפני זה דבין לכתובה ובין לתנאים כי המחלוקת הנ"ל קאי אמ"ש במתני' שהמגרש את אשתו והחזירה ע"ד כתובת' הראשונה מחזירה כו' וכמש"ל וע"ז קאי הירושלמי בפ' הנושא אם פסקה עמו לזון את בתה כו' וגירשה והחזירה כו'. באמת לפ"ד הר"ן בשם הרשב"א שביאר דברי הירושלמי דהמחלוקת שבין כתובה ובין לתנאים היינו מחלוקת דרב הונא ור"י גבי גר וקטן שהשיאו אביו כו' קשה לפ"ז מאי ראיה מייתי מזה להא דהנושא את האשה ופסק לזון את בתה וגירשה כו' דזה תלוי במחלוקת דרב הונא ור"י כו' הלא במחלוקת דרב הונא ור"י גבי גר וקטן שהשיאו אביו כו' לא איירי בגירשה כלל וכמו שמסיים הירושלמי ס"פ הכותב הנ"ל ומשא"כ לפי הביאור שביארתי דברי הירושלמי לפי דעת הרא"ש אתי שפיר ואחרי כותבי זאת מצאתי שגם הרב מהרח"א בספרו נתיבות משפט הרגיש בקושיא זו וע"ש דף קי"ז ע"ד. אמנם הפירוש מה שפירשתי בירו' לפי דברי הרא"ש זהו דוחק קצת וגם קשה להרא"ש דמ"מ היה לו להביא דברי הירושלמי הנז' ראיה לדבריו דאבדה זכותה אם גירשה והחזירה דהלא אף אם היה מסופק הרא"ש הלכתא כמאן אם לכתובה אבל לא לתנאין או אף לתנאים מ"מ הלא קי"ל בכ"מ היכא דמספק' לן בד''מ הוא חומרא