שער אפרים פב

כר' יאשיה אף שהוא אליב' דאביי ולא אליבא דרבא. אכן עדיין לא יצאנו ידי חובתינו בתוס' הנ"ל במה שמקשה שם רבינו ברוך וז"ל אמאי לא קאמר דפליגי בהכי כגון אם פדה בכור או מעשר כו' דלרבא לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כו' והניח בצ"ע ואני תמה עליו שהרי אין לוקין כלל על לאו דלא תפדה האמור בבכור ומעשר וחרמים וכן מבוא' ברמב"ם פי"ח מהל' סנהדרין שמנה שם ר"ז לאוין שלוקין עליהן ולא מנה לאוין אלו דלא ימכר ולא יגאל דבכור ומעשר וחרמים ע"ש וצ"ע ועיין בתשוב' הרב הר"י לבית לוי דף מ"ה במה שמקשה על הרבינו ברוך הנז'. ונשוב לענינינו לפי מ"ש לעיל אין ללמד זכות למה שקיבלו להרב כמהר"ר שמחה כ"ץ ועברו חלילה על החרם דמהר"ף וביותר אשר החזיק הרב הנז' בק"ק בודון ברבנות שלו ערך שני חדשים אמנם כד מעיינת ותדקדק בגזרת מהר"ף הנז' יש ללמד עליהם זכות מכמה צדדים וז"ל גזרת מהר"ף עכ"פ ראה ראיתי שאין טוב להם לקבל איזה רב ויש להם פה קרובים כו' עד ויש לחוש שלא יעמדו בגובה אפם מתוך הקהל איזה אנשים בזדון לבם כו' להחריב קיבוץ הקהלה לומ' מי אדון לנו למחות לקבל הרב שיש לו קרוב בקהל וכמ"ש לדוד הנה עצמך ובשרך אנחנו אתה תהיה לראש כו' הנה מתחלה כלל את הכל שאין טוב להם לקבל איזה רב שיש לו קרובים כו' ואח"כ פירש הענין שלא יעמדו איזה אנשים בגובה אפם כו' ולומר מי אדון לנו למחות לקבל איזה קרוב וכמ"ש לדוד גו' והיינו פירושו שלא יעמדו הקרובים של אותו הרב ויאמרו כמ"ש לדוד כו' וירצו לקבל אותו בגובה אפם וא"כ זהו ממש מ"ש בנדרים פ"ב סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל ואף שבתחלה אמר סתם שאין טוב להם לקבל איזה רב שיש לו קרובי' היינו כמו שמפר' אח"כ שלא יעמדו הקרובים בגובה אפם כו' ואף שמסיים לבסוף שלא יעלה על לב שום אדם בעולם מבני הקהלה לתת דעתם לקבל איזה קרוב היינו קאי על מ"ש לפני זה שלא יעמדו הקרובים בגובה אפם ויאמרו מי אדון לנו כו' לאפוקי אם הרחוקים של הרב מקבלים את הרב אף שיש לו קרובים בק"ק אזי לא החרים על זה כי אז לא שייך לומר שלא יעמדו בגובה אפם כו' ויאמרו כמ"ש לדוד כו' שהרי הרחוקים של הרב מקבלים אותו. ודמיא למ"ש בגמ' דמכות במשנה פ"ק גבי עדות נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אר"י בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים עדות בשאר ר' אומר א' ד"מ וא' ד"נ בזמן שהתרו בהם אבל בזמן שלא התרו בהם מה יעשו שני אחים שראו בא' שהרג את הנפש וא"כ ה"ה בנ"ד אם הרחוקים מקבלים אותם ויש להם הרוב ולמה יגרע כח הרב הזה כמו גבי עדות דאמרינן תתקיים העדות בשאר ואף שלא נדמה את זה לד"מ אבל מ"מ הלא קי"ל כרבי וכמ"ש ר"נ דהלכה כרבי דאם לא התרו בו תתקיים העדות בשאר בין בד"מ בין בד"נ ומה יעשו ב' אחים כו' וא"כ ה"ה בנ"ד בקבלת הרב כמהרש"ך הנז' ומ"ש בגזרת מהר"ף שלא יעלה על לב שום אדם לתת דעתם בקבלת הרב לקבל איזה קרוב כו' דמשמע מזה שאפי' הרחוק לא יתן דעתו לזה שיסכים לקבל קרוב היינו אם הרוב קרובים או שצריכים הרחוקים להשלי' הרוב עם הקרובים אבל אם הרוב מן הרחוקים אף שגם הקרובים ביניהם לית לן בה וכמ"ש בגט פשוט ובגיטין מלאוהו בקרובים כשר הואיל וכשר זולתם וא"כ ה"ה בנ"ד בקבלת הרב מהרש"ך הנ"ל הסכימו רוב מנין ורוב בנין זולת הקרובים רק מיעוטי דמיעוטי אשר לא הסכימו עליו באשר שא"א לכוין כל הדעות אף אם מקבלים איזה רחוק תמצא ברוב פעמים שאינם מסכימים לדעה א' ומ"מ מקבלים ע"פ רוב המנהיגים ולא רוב בני הק"ק ובקבלת הרב כמהרש"ך הנז' הסכימו כמעט כל בני הק"ק זולת קצתם אשר לא הסכימו עליו וא"כ על זה בודאי לא החרים הגאון מהר"ף ובפרט שהרב מהרש"ך ז"ל היה מפורסם בתורה ובחסידות אף שהרב מהר"ף כתב בגזרתו אף שיהיה הגון מצד תורתו ומעשיו אבל הרב מהרש"ך ז"ל אשר היה מפורסם בכל המדינה בכל מיני מעלות והיה איתן מושבו בק"ק בילוגראדו וכל כוונתו היה לעשות שלום ולהשוות המחלוקת מי הוא זה ואיזהו אשר יאמר עליו כי הוא זה האיש אשר עברו על החרם. אבל אין אנו צריכין לכל זה כי כד מעיינת בסיום דברי גזרת מהר"ף שמסיים שלא לתת דעתם בקבלת הרב כ''א שישלחו תחלה שני הצדדים דבריהם להקהל קדוש כו' ק"ק קושטנדינה וא"כ לפ"ז לא עברו על החרם רק עבור שלא קיימו התנאי שלא שלחו דבריהם לק"ק הנז' שני הצדדים אם יסכימו לקבל אותו וא"כ היה להם לשלוח לק"ק הנז' כת המתנגד' בקבלת הרב מהרש"ך ז"ל אלא צ"ל שמחלו על זה או שהיו יודעים שבודאי יסכימו ק"ק קושטנדינה בקבלת מהרש"ך ז"ל באשר שהיה במעלות טובות הנ"ל. כל זה הפכתי בזכות הק"ק באשר שהמערער הוציא דבה על הק"ק בקבלת הרב מהרש"ך ז"ל שהיו יודעים מגזרת הרב מהר"ף במזיד אבל הקהל מתנצלים עצמם שבאמת לא היו יודעים מעולם מגזרת מהר"ף רק כמו מתנה טמירתא היתה שלקחו קצת אנשים א' מעיר ושנים ממשפחה מן הרב מהר"ף את כתב הגזרה הנז' בשתיקה שיהיה ידם על העליונה מכח כתב הזה שיהיו מוכרחים בני הק"ק למלאות רצון האנשים האלה ולכן לא נהגו בכתב הזה כמו בשאר תקנות שיהיו נכתבים בפנקס דמתא או בהכרזת קול ברמה נשמע או שיהיה מונח בתיבת הקהל רק מצאו אותו אצל יחיד אחד וכמ"ש בשם הירושלמי דמס' שבת פ"ק ובשם תשובת הרשד"ם ואף כי לפי הנשמע הצד המנגדת בקבלת הרב מהרש"ך אומרים שהתרו בהם שלא יקבלו אותו שיש כאן פסק וגזרת מהר"ף כו' וגם אומרים שהרב מהרש"ך לא רצה לקבל הרבנות בעבור שאמר שיש כאן חרם וגזרת מהר"ף אבל כל זה אינו כלום אם מתחלה לא היתה גזרה מפורסמת רק היתה נחבאת אל הכלים אף שנתנו לו כח לתקן להם איזה תקנות אבל לא שיתן מגלת סתרים לאיזה אנשים ובפרט תקנות וגזרות כאלה אשר לא נשמע בכל תפוצות ישראל וכמעט הוא גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכמ"ש בגמ' דע"א פ"ב וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג וראב"צ שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה ואף שכתבו התוס' בפ' אין מעמידין שם בד"ה הגוי כולו וז"ל אי איכא גוי כולו אין אי לא לא פי' שאינה חלה כשאר גזירות ויכולה להתבטל אף בב"ד קטן מיהו חלה היא לענין שצריכה שום היתר שהרי שמן נהגו בו איסור עד שבא ר"י והתירו וא"כ נשמע מדברי התוס' שהגזירה חלה מ"מ וצריכה היתר אף בב"ד קטן ממי שגזר הגזירה ועיין בתשוב' הרב מהרי"בל ח"ד דף ה' מה שמפלפל בזה וא"כ ה"ה בנ"ד היו עוברים חלילה על החרם באשר שלא התירו להם אף בב"ד קטן אבל ז"א דמ"ש התוס' שמ"מ חלה וצריכה היתר אף בב"ד קטן היינו אותן האנשים אשר החזיקו בגזירה הנז' היינו אותו המיעוט והותר גם לאותו המעוט אשר קבלו הגזירה שהרי אמרי' בגמ' שם ור"י הנשיא האיך אתי למשרא תקנתא דשמאי והלל ומשני שאני שמן הואיל ולא פשט איסורו ברוב ישראל ופירש"י לא פשט עדיין לא החזיקו רובו באותו הגזירה לנהוג בו איסור א"כ מוכח שזה שהיו צריכין היתר היינו אותו המיעוט אשר קיבלו עליהם הגזירה והחזיקו בו איסור וכמ"ש בנדרים בפ"ב ובפסחים פ' מקום שנהגו גבי דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ואף שהרשב"א בתשוב' וגם הר"ן כתבו דדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אין לו היתר דהוי קבלתם כאיסור של תורה היינו אם קבלו עליהם מעצמם ומשא"כ כשב"ד גוזרים וקיבלו עליהם הגזירה יכולים הם לבטל הם אמרו והם אמרו ואם לא נתפשטה גזרתם יכולים אפי' ב"ד קטן להתיר גזרתם אף לאותן האנשים אשר קיבלו עליהם הגזירה ומשא"כ אותן האנשים אשר לא קיבלו הגזירה דהיינו רובם אין צריכים היתר והכי דייק לישנא דתוס' הנ"ל שכתבו פי' שאינה חלה כשאר גזרות כו' מיהו חלה לענין שצריכה היתר אף בב"ד קטן שהרי שמן נהגו בו איסור עד שבא ר"י הנשיא והתירו וא"כ נשמע שהתירו לאותן האנשים אשר נהגו איסור בשמן אבל לא באותן האנשים אשר לא החזיקו בגזרתו לא היו צריכים לשום היתר וא"כ מכ"ש בנ"ד שלא היו יודעים כלל מגזרתו רק שאחר כמה שנים הודיעו להם קצת אנשים מגזירה זו אינם צריכים היתר באשר שלא התנהגו בהסכמה הזאת כמו בשאר הסכמות וכמ"ש לעיל בשם תשוב' הרב מהרשד"ם ומכ"ש שהקהל אומרים שזהו שקר שגם באותו פעם לא היו יודעים משום גזירה וגם מהרש"ך ז"ל קיבל הרבנות והחזיק ברבנות שלו ערך שני חדשים ואם היה שום נדנוד איסור במ"ש קצת אנשים שהתרו בהם בקבלת הרב הנ"ל שיש חרם וגם הרב הנז' ידע מזה וא"כ איך החזיק ערך שני חדשים ברבנות הנ"ל והכשיל רבים וכמ"ש בפתח דברי גבי רב עיליש גברא רבא איסור' לאנשי לא הוי ספי אלא ודאי שהרב הנ"ל לא היה יודע מגזירה הזאת כי היתה כמו מתנה טמירתא וכמש"ל או שהיה יודע וסבר ג"כ כמ"ש לעיל שאין כאן נדנוד איסור ומטעמים שכתבתי לעיל זאת תורת העולה היא העולה מכל מ"ש למעלה שהק"ק בודון הנ"ל מנוקים בצדק ויוצאים זכאי בדין לענ"ד וכל זה אם יסכימו מוריי ורבותיי היושבים על כסאות למשפט אשר עליהם נשען בית ישראל ולהם משפט הגאול' ואם לא יסכימו עמו מוריי ורבותיי אזי הקהל מבקשים התרה על מה שעבר ומתפללים על העתיד באשר שהרב מהר"ף הרחיק נדוד לירושלים ת"ו וכמ"ש בגמ' דמ"ק אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דמשמתי אתו בי תלתא אחריני ושרי ליה ואף שהראב"ד כתב שצריכים להיות גדולים כמותם לית דין צריך בשש וחשש וכבודו של הרב מהר"ף יהא מונח במקומו וב"ד יפה דמעלת תורתכם גדולים ברוב בנין ומנין אף שכתבו האחרונים בתשובותיהם מהריק"ו בשו' נ"א והרשב"א שאין חרמי ציבור ניתרים אלא מכאן ולהבא ולא על מה שעבר היינו דוקא אם הם מתירים בעצמם את חרמיהם אבל כשמתירים עפ"י חכם אז עוקר החרם מעיקרא וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ז' סי' ד' אף שלפום ריהטא משמעות הרא"ש שגם כשהקהל בעצמם מתירים את חרמיהם אז עוקרים אותה מעיקרא אבל כדי שלא להרבות מחלוקת בין הפוסקים דיינו אם נאמר שהרא"ש איירי ג"כ כשניתר החרם ע"י החכם וכן משמע מתשוב' הרב מהר"ש ח"א סי' ס"ט זולת שאר פוסקים ועבור שהאריכות שנאה נפשי לכן קצרתי ובפרט ששלימים וכן רבים מבני הק"ק אשר קבלו את הרב מהרש"ך ז"ל כבר נפטרו והלכו לעולמם ואנחנו צריכים להפך בזכותם וגם בזכות הרב הגדול מהרש"ך ז"ל אשר היה מפורסם בכל המדינה נשמתו בג"ע מחוייבים אנחנו להפך בזכותו וגם כל בתי דינים שבישראל ובפרט ב"ד יפה כמו הדרת מעל"ת תורתכם היושבים בפתח עינים עיני העדה הקדושה אשר להם בתושיה כפלים ואקוה לאל ית' שמעלתכם יסכימו לדבריי שלא עברו על החרם כלל בקבלת הרב כמהרש"ך ז"ל וזה הטעם מספיק ג"כ לבטל הערעור בקבלה הזאת אף שאין אנו צריכין לזה מאחר שהקבלה היתה בהיתר וכמ"ש לעיל באריכות ותו לא מידי. כל זה העליתי במצודתי בקוצר ידיעתי והשגתי עפ"י דת תורתי והיה כי יבואו דברי מעלתכם אלי בצל קורתי אזי אענדם לראשי עטרתי כ"ד דברי הצעיר המצפה לתשובתכם הרמתי אנכי עפר ואפר"ים במהור"ר יעקב זצ"ל מבית אהרן מווילנא: להרב הגדול כמהור"ר משה חיים נר"ו אשר אור תורתו זורח בעיר ואם בישראל ק''ק שאלוניקו שאלה סח הנה מאז ומקדם החלותי לשאול בשלום מעל"ת ובשלום תורתו ומשנתו ורמסתי בחצרות קדשו בקצת ד"ת ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים לסיני ועוקר הרים אף האחרונים כן ובאתי להודיע למר שקבלתי תשובתו הרמה על פסקי אשר שלחתי לו ע"י חתני החכם השלם הדיין המצויין כמוהר"ר יעקב נר"ו ותשואת חן למר וקריתי ושניתי כתבו דמר וראיתי תוכו רצוף אהבה עזה של תורה והסכים מעל"ת עמי לדינא אף שאינו מטעם אחד אבל כבר אנו מקובלים ומוסכם בפוסקים