שער אפרים עט

חש לגזרת הרב מהר"ף הנ"ל ולהכשיל את הרבים. ודומה למ"ש בפ' הריבית גבי ההוא שטרא דהוי כתוב פלגא באגר ובהפסד ואמרי' שם רב עיליש גברא רבא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי וע"פ מ"ש הרא"ש ושאר מפרשים מ"ש איסורא לאינשי לא הוי ספי ולא הוי אמר האיך אכל הוא את האיסור ומשני דאיירי באבק ריבית ולזה אינו מוזהר רק המלוה לכן אמר דגברא רבא כרב עיליש האיך יכשיל את המלוה ויאכיל לו דבר איסור וע"ש ומה התם דאינו אלא איסור דרבנן ואפ"ה אמרי' דגברא רבא כרב עיליש איסור' לאינשי לא הוי ספי ומכ"ש באיסור חרם שהוא דאורייתא האיך נתרצה הרב החסיד כמהר"ש הכהן להיות אב"ד פה ויכשיל את בני הק"ק הזאת אלא ודאי שהיה ברור לו שנתבטלה והותרה ההסכמה הנ"ל או שהיתה כמו מתנה טמירתא ולא חלה כלל וכמ"ש לעיל. ואין לומר שלא ידע הגאון החסיד כמהרש"ך הנ"ל מגזרת ההסכמה של הרב הגאון מהר"ף הנז' אבל ז"א שאם היתה גזירתו מפורסמת ולא כמתנה טמירתא היה יודע גם מזה הגאון מהרש"ך ז"ל שהרי אמרי' בפ' חזקת הבתים מחאה שלא בפניו הוי מחאה מ"ט חברא חברא אית ליה כו' ומכ"ש גזירת מהר"ף שהיתה נעשית לכל בני הק"ק דחברא חברא אית ליה כו'. ואין לומר דמ"ש חברא חברא אית ליה היינו בתוך בני העיר לאנשי העיר אבל לא מחוץ לעיר אחרת והרב הנז' היה בעיר אחרת בבילוגראדו בשעת גזרת מהר"ף אבל ז"א שהרי גבי מחאה אמרי' בגמ' מחאה שלא בפניו הוי מחאה אף ביהודה וגליל אם לא בשעת חירום וכמ"ש במשנה שם היה ביהודה והחזיק בגליל אינו חזקה עד שיהא עמו במדינה ומוקי ר' אבא בר ממל דמשנתינו בשעת חירום ומשא"כ בשלא שעת חירום כו' ומכ"ש בנ"ד דשכיחי שיירתי מהכא להתם במקום כבוד מנוחתו של הרב הכהן הנ"ל. ואין לומר דמ"ש בגמ' גבי מחאה חברא חברא אית ליה היינו לפי שיש למחזיק איזה הפסד אם לא יגלו לו ומשא"כ בנ"ד אין להרב הנז' שום הפסד ועסק בזה ואמרי' מילתא דלא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתיה כי למה יגידו לו דברים של מה בכך אבל ז"א שהרי מ"ש בגמ' חברא חבר' אית ליה גבי מחאה שלא בפניו היינו אם מיחה בפני שנים אז אותן שנים הגידו ג"כ בפני אנשים אחרים אף שאין להם עסק בזה המחאה בחזקת השדה והמה יגידו לאחרים עד שיודע הדבר להמחזיק אף שאצלם הוא דבר של מה בכך וכמ"ש בגמ' בכמה מקומות גבי עדי קנין ובשאר דברים וה"ה בנ"ד בודאי היה יודע מזה הגאון מהרש"ך ז"ל אם היתה גזירה מפורסמת והאיך הכשיל את הרבים אלא ודאי שידע שנתבטלה ההסכמה והותרה ביניהם מקדם או שהיתה כמו מתנה טמירתא שלא נתפשט' גזירתו ולא נעשית כדין ההסכמה כאשר כתבתי לעיל אבל נניח העסק הזה כעת באשר שזה האיש אשר התעורר הריב הזה אמר שהקהל עברו על החרם העיקר בקבלת הרב החסיד כמהר"ר שמחה כהן ז"ל מבילוגראדו יע"א. ונחזור לנ"ד ותחלה צריכין אנו לדרוש לשון ההסכמה של גזירת מהר"ף הנז' כי יותר צריכין אנו לדקדק בלשון השטר יותר מבלשון המשנה וכמבוא' בתוספות בתמורה ריש פ' אלו קדשים. וז"ל מהר"ף הנז' בגזרתו ועכ"פ ראה ראיתי שאין טוב לקבל איזה רב שיש לו פה קרובים וצדדים כו' כי אז יעשן אף המריבה ויש לחוש שלא יעמדו בגובה אפם ובזדון לבם לעשות מעשה להחריב קיבוץ הקהלה ולומר מי אדון לנו למחות לקבל איזה רב שיש לו קרוב. הנה לכאורה י"ל מ"ש בגזרת מהר"ף שיש לו קורבה וצדדים היינו איזה רב שיש לו משפחה קרובים וצדדים לאפוקי האב"ד הזה אין לו שום קרובים רק באשר הקרה י"י לפניו זיווג הגון לבנו בת טובים יתומה אחת ואין לו שום אדם שיהיה פסול לדונו רק לבנו כי אבי הכלה נפטר ואף אם היה חי היה כשר לדונו לפי דעת מהריק"ו שו' כ"א והרב בעל המפה מכשיר בדיעבד כמבואר בח"מ סימן ל"ג ומכ"ש עתה שאבי הכלה אינו בעולם וזה לא עלה על דעת מהר"ף בעולם ואף שהוסיף הרב מהר"ר אלעזר בגזרתו על גזרת הרב מהר"ף ומבואר בו שלא לקבל שום רב שיש לו נגיעה מצד קורב' וצדדים וחתנות היינו י"ל ג"כ מצד חתנות שהוא פסול לדונו והיינו לפ"ד בעל המפה באבי הכלה או י"ל שפירושו מצד חתנות שהרב בעצמו נשא אשה פה אבל לא חתנות כזה שהתחתן עם בנו והרב בעצמו הוא כשר לכל בני הק"ק ובר מן דין מי יימר שצריכין לחוש לגזרת הרב מהר"א ז"ל הנ"ל כי הוא בעצמו כותב שכתב הסכמתו על גזירת מהר"ף בהיותו חד כרעא אארעא וחד כרעא אספינתא ואז כבר נסתלק מרבנות שלו. איברא אין אנו צריכין לכל זה אף אם יהיבנא ליה כל טעותיה ולומר דגזר מהר"ף אף בקורב' מצד חתנות מ"מ בנ"ד לית דין צריך בשש דלא גזר מהר"ף על נ"ד אבע"א גמ' ואבע"א סברא. אבע"א גמ' ונקדים גמ' ביבמות פ' הע"י דף ס"א במשנה אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג יכנוס ומעשה ביהושע ן' גמלא כו' עכ"ל א"כ מוכח מזה אף דכ"ג אסור באלמנה מ"מ הואיל ואירסה בהיתר אף שלסוף פסולה היא לו מחמת שנתמנה להיות כ"ג ואפ"ה יכנוס וא"כ צריכין אנו ללמוד למד מן הלמד דמה התם שלא עשה שום מעשה רק שאירסה אפ"ה מותר לעשות בה מעשה נישואין אחר שנתמנה להיות כ"ג ומכ"ש בנ"ד שנתקבל האב"ד הזה בהכשר גמור כפי כתב הרבנות שלו על ימים ושנים עד עת קיבוץ נדחינו רק אח"כ הקרה י"י לפניו זיווג הגון לבנו שלא יורידוהו מגדולתו ומותר לקיים אותו וליכא למיחש לשום איסור. וכד מעיינת ודייקת בלשון גזרת הרב מהר"ף תמצא ג"כ שלשונו ממש כשגזר דוקא על מי שנתקבל באיסור דהיינו שגזר שלא לקבל באיסור שום קרוב וז"ל גזרת מהר"ף וחשבתי דרכי ולא מצאתי להם רפואה כ"א שיקחו להם איזה רב הגון הן ממדינת מערהרין כו' ועכ"פ ראה ראיתי שלא לקבל איזה רב שיש לו בקהלה איזה קרובים וצדדי' ב' ויש לחוש שלא יעמדו בגובה אפם כו' ולומר מי אדון לנו למחות לקבל הרב שיש לו קרוב כו' מכל הנז' נשמע שגזרתו לא היה אלא שלא יעמדו בגובה אפם ולומר מי אדון לנו למחות לקבל הרב שיש לו קרובים לאפוקי הרב הזה קיבלו כל בני הק"ק מתחלה וג"כ עתה בר"ח אייר העבר שמבואר בכתב הרבנות שיתווכחו אודות השכירות שלו כו' התווכחו עמו אודות השכירות שלו בלי שום מחלוקת רק כאשר בא לכאן האיש הזה התעורר מחלוקת הזה ואף שיש לדייק לכאורה מגמ' הנז' איפכא דאמרי' שם בגמ' ת"ר מנין שאם אירס האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שיכנוס ת"ל יקח אשה משמע אי לאו קרא דיקח אשה ה"א מכח סברא שאסור לכנוס אף שאירסה בהיתר וא"כ ה"ה בנ"ד אבל ז"א דמה שצריך קרא דיקח אשה לפי שאמרי' בגמ' שם דף נ"ט גבי כ"ג שקידש את הקטנה ובגר' אי קיחה דאירוסין או קיחה דנישואין ובעי למפשט מהא דאירס את האלמנה דקיחה דאירוסין וע"ז משני התם יקח אשה כתיב לאפוקי אי לא כתיב יקח אשה רק יקח לחוד ה"א לעולם קיחה דנשואין משמע ולעולם באירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג אסור לכונסה כי קיחה דנשואין היא עיקר לכן אמרי' בגמ' ת"ר מנין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שמותר לכונסה דדילמא מ"ש בתולה מעמיו יקח הוא קיחה דנשואין וע"ז משני יקח אשה לאפוקי לעולם הסברא מבחוץ כשאירסה בהיתר מותר לקיימה אח"כ אף שנולד לה פסול וה"ה בנ"ד הואיל והקבלה היתה בהיתר רק אח"כ הגזירה של מהר"ף בא בגבולו. וגדולה מזו אמרי' בגמ' דע"א דף מ"ד ששאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר"ג כתיב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה רוחץ כו' והשיב לו ר"ג אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי כי המרחץ קדם ואף שאמרי' בגמ' שם תשובה נכונה השיב ר"ג לאותו הגמון כו' היינו מטעם אחר וכמבואר בגמ' שם אבל תירוץ זה דהיא באה בגבולי היא תשוב' נכונה וא"כ ה"ה בנ"ד קבלת הרב בהכשר היה קודם רק אח"כ נגזר מאת י"י מן השמים שהתחתן פה והאיסור בא בגבולו. ואין לדחות ולומר הלא זה אינו דומה למרחץ וע"א דבשלמא התם בשעה שנעשה המרחץ לא היה בה שום איסור רק אח"כ נעשה שם ע"א ושייך שפיר היא באה בגבולו ומשא"כ בנ"ד גזירת הרב מהר"ף היה קודם לקבלת הרב. ונדמה זה למ"ש בתענית דף י"ב מ"ש במגילת תענית יחיד שקיבל עליו תענית של כל השנה ואירע בהם י"ט הכתובים במגילת תענית אם נדרו קודם לגזירתינו יבטל נדרו את גזירתינו ואם גזירתינו קודם לנדרו תבטל גזירתינו את נדרו ובנ"ד ג"כ גזירת מהר"ף קדם לקבלת הרב וא"כ יתבטל קבלת הרב מחמת הגזירה דוגמת אם גוירתינו קודם לנדרו. ואף שהברייתא הזאת דמגילת תענית דגזירתינו קודם לנדרו אינו הלכה פסוקה דאיתא בסמ"ק סי' צ"ו יחיד שקיבל עליו תענית ופגעו בו י"ט של תורה יפסיק ימים הכתובים במגילת תענית לא יפסיק וא"כ משמע אף בגזירתינו קודם לנדרו לא יפסיק וזהו סותר את הברייתא הנז' אבל כד מעיינת בכלבו סי' ס"א תמצא שדברי הסמ"ק נכונים ואינו סותר הברייתא וז"ל שם יחיד שקיבל עליו תענית של כל השנה ופגעו בו י"ט הכתובים במג"ת אם נדרו קודם לגזרתנו כלומר שנדר זה קודם תקנת הי"ט יש לו לקיים נדרו ותדחה גזרתינו מפני נדרו ואם תקנת אותן הימים קדמה ידחה נדרו מפני גזירתינו כו' וי"מ אם נדרו קודם לגזרתינו שהתחיל תעניותיו קודם שאירעו אותן הימים תדחה גזירתינו מפני נדרו וחל איסורו על אותן הימים מפני איסור כולל ואם גזירתינו קודם לנדרו שאירעו קודם שהתחיל להתענות אין בזה איסור כולל וידחה נדרו מפני גזירתינו והר"י כתב יחיד שקיבל עליו תענית ופגע בו י"ט של תורה מפסיק י"ט הכתובים במג"ת אינו מפסיק וא"כ דעת הר"י הוא דעת הר"י מקורבי"ל בעל הסמ"ק והוא מפרש הברייתא כדעת הי"מ הנ"ל אבל דעת רש"י ושאר מפרשים הוא כפי' הראשון וכבר התחבטו בו הראשונים בפי' הברייתא דמגילת תענית ועיין ב"י בא"ח סי' תי"ח ובי"ד סי' רט"ו והארכתי מזה בחידושי מה שיש לדקדק בזה בדברי הרמב"ן והרא"ש הביאו הב"י שם ואין כאן מקומו באשר שהוא חוץ לענינינו אבל מ"מ נשמע מזה דאם גזירתינו קודם לנדרו דוחה הגזרה את קבלת הנדר וה"ה בנ"ד יתבטל הקבלה מחמת הגזירה. אבל ז"א בשלמא התם כי קבל את נדרו אז אם הגזרה קדמה אז לא חל הנדר כלל עבור שיפגע בגזרת חכמים לכן אין לו לבטל גזרת חכמים ומשא"כ בנ"ד כשנתקבל האב"ד הזה אף שהיה גזרת מהר"ף מ"מ לא חלה עליו שום גזירה רק אחר שנתחתן עצמו ואז הואיל והותר הותר. ודומה למ"ש בגמ' דעירובין פ"ק דף י"ד ובפ' הדר ובכל הגגות גבי איתמר ג' ומת אחד מהם ב' וניתוספו עליהם רב הונא ורב יהודא ח"א שבת גורמת וח"א דיורין גורמת תסתיים דרב הונא הוא דאמר שבת גורמת דבעי מיניה מרב הונא עירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך החלון ונסתם החלון ואמר לי שבת הואיל והותרה הותרה כו' וכ"פ הפוסקים התוס' והרא"ש והרי"ף ועיין באריכות ברא"ש והטור סי' שע"ז אף שיש להרמב"ם ז"ל בזה דרך אחרת אבל רוב הפוסקים פוסקי' כנז' להא דעירב דרך פתח כו' דשבת הואיל והותרה הותרה ולא נאמ' אף דבכניסת השבת היה מותר הואיל לסוף בשבת בא האיסור נאסר אח"כ ונאמ' שהוא אסור אלא ודאי שהולכים אחר התחלת שבת הואיל והיתה בהיתר הותר ג"כ אח"כ וה"ה בנ"ד הואיל והקבלה היתה בהיתר וכמ"ש לעיל ואף שבפ' הזורק גבי ספינות קשורות זו בזו לא משמע הכי אבל כבר הרגישו בזה התוס' בפ' הזורק וחילקו ביניהם אבל מ"מ הא דשבת הואיל והותרה הותרה פשוט הוא דהלכה כרב הונא וה"ה בנ"ד. וכן מוכח בגמ' דזבחים פ' המזבח מקדש במשנה אלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא כו' רי"א שנשחטה בלילה שנשפך את דמה כו' אם עלתה תרד רש"א לא תרד שהיה רש"א כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו לא היה פסולו בקודש אין הקודש מקבלו ע"ש ומה התם גבי בהמה אמרה תורה אם היתה כשירה מתחלה ועלתה לקדושה אף שאח"כ נפסלה הואיל ופסולה היתה בקודש לא תרד ומכ"ש בנ"ד אף לפי דעת המתעקש שגזירת מהר"ף קאי