שער אפרים עח

שאלה פז אנשי ק"ק בודון קיבלו עליהם לר"מ ולמורה צדק לחכם א' ממרחקים עד עת קיבוץ נדחינו ועזב את ארצו ומולדתו אשר ישב שם בכבוד גדול ובא לכאן לשכון כבוד במקומנו ויחן את פני העיר והצליח דרכו אשר לא ישב פה חדש ימים עד אשר הקרה י"י לפניו בת זוג לבנו יתומה א' בת טובים ונשאה כדת משה וישראל כו' וישב הרב פה שנתים ימים וכאשר כלה זמן של דמי השכירות שלו התווכחו הק"ק אתו עמו מחדש עבור דמי השכירות לפי שטר הרבנות שלו בלי שום פוצה פה ומצפצף ועתה קמו מחדש קצת אנשים ומערערים על בני הק"ק ואומרים שהם עוברים על החרם כי בשנת תט"ו לפ"ק היה פה הרב מהרא"ש פייבש נר"ו ונתנו לו כח כדי לתקן תקנות והוציאו כתב א' מן הרב מהר"ף הנז' שגזר שלא יקבלו פה רב שיש לו שום צד קורב' וצדדים בתוך הק"ק והסכימו עמו שאר רבנים ועבור זה רוצים שהקהל יתנו קנס על שמעלו בחרם וגם יעבירו את הרב מגדולתו והקהל צועקים אנה נוליך את חרפתינו לבייש לאדם הגדול הזה אשר עקר מארצו וממולדתו ובא להסתופף בצל קורתינו הלא לא יהיה כפרה לעונותינו לשפוך דם נקי בחנם ועל החרם אשר החרים מהר"ף הנז' ודעמי' לא ידענו מה היה לו אשר גזר כנז' ואנחנו לא ידענו משום גזירה רק א' או שנים מהק"ק אשר לקחו כתב הנז' ולא נתפרסמה גזרתו ואף לפי משמעות הגזירה של מהר"ף לא גזר על הרב שלא יתחתן בתוך הק"ק הלא ידוע לכל אשר הק"ק הנז' רחוקה מן היישוב וכל בני הק"ק מוכרחים לשדך את בניהם בתוך הק"ק ולמה יגרע כחו של הרב זה בזה וכי דוקא מוכרחים אנו לקבל איזה רב שהוא זקן וסריס שאין לו בנים ונוסף על זה עוד אף שגזרת מהר"ף היה ג"כ שלא ישדך עצמו בתוך הק"ק היינו שלא נקבל איזה רב שהתחתן עצמו מקדם בתוך הק"ק אבל הרב זה קבלנו אותו בהכשר גמור רק אח"כ בעל הסיבות סיבב הסיבה אשר מצא בנו בת זוג שלו פה ומעולם לא גזר הרב מהר"ף על איזה רב שנתקבל בהכשר ואח"כ עשה שידוך פה כי הלא קבלתו היה בהכשר. ובכן נא יורנו מורינו ורבינו הדין עם מי ושכרכם כפול משמים. תשובה גרסי' בגמ' דב"מ פ' המקבל דף ק"ד ר"מ היה דורש לשון הדיוט דתניא רמ"א אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ור"י היה דורש לשון הדיוט דתניא רי"א אדם מביא קרבן עשיר על אשתו כו' שכך כותב לה אחריות דאית לך עלי מקדמת דנא הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה באים אחרים וחוטפין אותם ובקשו לעשות את בניהם ממזרים א"ל הלל הזקן הביאו לי כתובת אמכם כו' ומצא שכתוב בהם לכשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו ולא עשו בניהם ממזרים עכ"ל. תחלה צריכין אנו לישב האריכו' בגמ' הנז' שמביא כל אלו התנאים שהיו דורשים לשון הדיוט ואגב נישב מ"ש התוס' ד"ה היה דורש לשון הדיוט לשונות שלא תיקנו חכמים כו' ואפילו לא כתב כאלו נכתב דמי דיש לתמוה בדברי התוספו' מה חידשו התוס' בזה דאף אם לא נכתב כאלו כתוב דמי ומה הוקשה להתוס' בסוגיא זו שבאים לתרץ דאיירי בלא נכתב וכאלו כתב דמי ואף שכתבו התוס' אח"כ דאי איירי כשכתב מה היה דורש פשיטא כו' מ"מ קשה מה באו התוספות לאשמעי' בזה דאם הוא פשיטא הוא פשיטא. ונראה דבסוגית התוספות הוא שהוקש' להתוס' קושיא א' בגמ' אי איירי דוקא בשכתב ומתרצים התוספות שבלאו הקושיא זאת צריכים אנו לומר דלא איירי בשכתב ולכאורה י"ל דהתוס' באים לתרץ קושית הנמוק"י שהביא בשם הרנב"ר והרמב"ן וז"ל ולפ"ז אין לנו דרשות לשון הדיוט אלא בכתב כן בפי' אבל בסתמא לא והקשה מהירו' כו' דאמרי' המבטל שדה של חבירו חייב לשפותו כו' ע"ש ומסיק ג"כ כמ"ש תוספות אבל לפי שלא נזכר הירושלמי הנז' כאן וא"כ היה העיקר חסר. אמנם לענד"ן לפי שלכאורה הוא ק' בגמ' שאמר ר"מ היה דורש לשון הדיוט דתניא רמ"א הלא לפני זה תכף איתא במשנה המקבל שדה מחבירו כו' שכך כותב לו אם אוביר כו' א"כ הל"ל בשם מתני' או ר' שסידרה היה דורש לשון הדיוט אם אוביר כו' ואין לומר דאתי לאשמועינן דסתמ' דמתני' ר"מ היא הלא מ"מ קשה מאי אתי לאשמעי' הלא זהו קי"ל בכל שיטת התלמוד וקשיא זו הוקש' להתוס' למה מביא הבריית' לכן מתרצים דבא להורות דר"מ היה דורש לשון הדיוט אף אם לא כתיב הרי הוא כאלו נכתב ולכן כתבו התוס' דבלא"ה צריכין אנו לומר בכל הסוגיא דהיו דורשים לשון הדיוט לא איירי דוקא כשנכתב דאל"כ קשה פשיטא אלא ודאי צ"ל דאיירי בלא נכתב ובזה מתורץ למה אמר ר"מ היה דורש לשון הדיוט דתניא וכו' ולא הביא מתני' דהמקבל לפי שבמתני' אמרי' שכך כותב לו אם אוביר כו' ואיירי בכותב ומשא"כ הברייתא לא נאמר שכך כותב רק רמ"א אם אוביר כו' ר"ל אף אם לא נכתב ומה שיש לדקדק בדברי התוס' שכתבו אף אם לא נכתב כאלו כתוב כו' א"כ לפ"ז קשה מאנשי אלכסנדריא שאמר הלל הזקן הביאו לי כתובת אמכם כו' משמע כשכתוב כו' ועיין ברי"בש סימן שנ"ט וז"ל שהמקדש סתם מקדש ע"ד מנהג העיר כדאמרי' בפ' המקבל הלל היה דורש לשון הדיוט באנשי אלכסנדריא כו' הביאו לי כתובת אמכם כו' ובודאי לאו כתובתיהם של אלו הביאו לו דא"כ מאי דורש לשון הדיוט אלא כתובה של בנות המדינה כו' והכשיר את אלו כו' וכן משמע בנ"י הנז' אבל אינו קשה כלום מהא דר"י היה דורש לשון הדיוט שכן כותב באחריות דאית ליך עלי כו' משמע דדוקא בדכתב לה כו' אבל ז"א וכמ"ש רש"י דזה קאי אשובר כו' ואיירי שהיא תובעת בתנאי ב"ד כו' ע"ש. ונישב ג"כ מה שדקדקנו בסוגיא ל"ל להגמ' האריכות של כל אלו התנאים שהיו דורשים לשון הדיוט שבתחלה אמר ר"מ היה דורש לשון הדיוט ובא לתרץ אח"כ דלא תימא דוקא בממון דורשים לשון הדיוט ולא באיסור לכן אמר ר"י היה דורש לשון הדיוט שאדם מחוייב להביא קרבן עשיר על אשתו ואם הביא קרבן עני לא יצא וכמבואר במתני' דנגעים פ"ב וצריך להביא קרבנות אחרים של עשיר וכמ"ש בגמ' דיומא פ' טרף בקלפי ע"ש ולא תימא באיסור קל דוקא היה דורש לשון הדיוט לאפוקי באיסור חמור לא לכן אמר הלל היה דורש לשון הדיוט באיסור אשת איש שהוא מיתת ב"ד ויש לחוש שלא להרבות ממזרים ואפ"ה היה דורש לשון הדיוט ומה שמביא אח"כ דרי"בק היה דורש לשון הדיוט אף שהוא ממון הקל י"ל דאתי לאשמועי' קושית המקשה דאהני כתיבה גם מה שמביא אח"כ ר' יהודה היה דורש לשון הדיוט משום מעשה דרבינא כו'. כלל העולה מדברינו דגמ' אתי לאשמועי' דדורשים לשון הדיוט אפי' באיסור חמור דמיתת ב"ד וחשש ממזרות ואף שלא נכתב בהדיא ואפי' שיש לפרש פי' אחר וכמ"ש הרמב"ן הביאו הנ"י באנשי אלכסנדריא די"ל שמ"ש: כשתנשאי לחופה תהיה נשואה גמורה וקודם שתנשאי תהיה ארוסה ואפ''ה דרש לשון הדיוט והתיר א"א וחשש ממזרות ומכ"ש בנ"ד דנדרוש לשון הדיוט במה שמבואר בהדיא וצריכין אנו לדרוש ולבאר לשון ההסכמה וגזרת הרב מהר"ף הנ"ל. הנה לכאורה י"ל שבודאי כבר בטלה ההסכמה וגזרת הגאון מהר"ף מביניהם והתירו אותו כי הרשות בידם להתיר ההסכמה ע"פ הרוב ולכל הפחות ע"י כולם וכמבואר בתשו' הרא"ש כלל ה' וז' ובשאר אחרונים וכמ"ש בגמר' דב"ק פ"ק ובכתובות ובשאר מקומות האומרת א"א בתקנת חכמים כגון זו שומעין לה גבי אשה האומרת איני ניזונית ואיני עושה וא"כ ג"כ בנ"ד נאמר שבודאי התירו ההסכמה הנ"ל כאשר סיפרו לי שמקדם נתקבל פה הגאון הרב מוהר"ר שמחה הכהן מבילוגראדו לר"מ ואב"ד והי' לו משפחה גדולה ראשון בשני ושני בשני ושאר קורב' מעיקורי הק"ק כידוע. ונדמה את זה למ"ש בגמרא דחולין פ"ק העיד ר"י ן' זירוז כו' לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן (בלא מעשר והתיר ר' את בית שאן כולו ע"פ עדותו אע"פ שמקדם היו מחזיקים איסור שהיו מחזיקים את בית שאן בחזקת א"י וע"פ ע"א התיר להם אף שיש כמה קושיו' ע"ז בגמ' וכמ"ש באמת אח"כ ומסיק חזי מאן גברא רבא קמסהיד ע"ז וע"ש ומכ"ש בנ"ד שלא מראש בסתר דברו רוב בני הק"ק וקבלו את הרב הנז' וזה היה בתשרי שנת תכ"א לפ"ק וגזרת הרב מהר"ף היה בסיון שנת תט"ו לפ"ק ושלחו אחריו לבילוגראדו אלא ודאי שכבר הסכימו בני הקהל' ביניהם לבטל ההסכמה הנז' והתירו אותה ועיין בריב"ש סי' רע"א דף קצ"ה ע"א וז"ל ואף אם לא היתה גזירה זו סיבה למניעת התורה אלא היתה למצוה ולגדר והיתה היכולת ביד הגוזר לגוזר' עדיין לא היו חייבים לקיימה כיון שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה כדאמרי' בע"א גבי שמן כו' ע"ש וגם עבור שבתחלה לא קבלו רוב הצבור את גזרתו וכמ"ש בירושלמי פ"ק דשבת הובא בתוס' בגיטין דף ל"ו ע"ב אר"י בשם ראב"צ מקובלני שכל גזרה שב"ד גוזרים על הצבור ולא קבלו רוב צבור עליהם אינה גזירה כו' וגם כמ"ש בגמ' דע"א פ"ב שמן ר' וב"ד נמנו עליו והתירוהו אף שהוא מגזרת י"ח דבר ואפילו אליהו אינו יכול לבטל אף דבשאר גזירות ב"ד יכול ב"ד הגדול ממנו בחכמה ובמנין לבטל ומשא"כ בגזרת י"ח דבר וכמ"ש בגמ' שם דף ל"ו ור"י הנשיא היאך יכול למשרי תקנתא דשמאי והלל והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ועוד כו' ומשני הואיל ושמן לא פשט איסורו ברוב ישראל וא"כ מכ"ש בנ"ד מתחלת גזרתו הגזר של מהר"ף לא היתה מפורסמת כ"א היתה מפורסמת היה לגזרה הנז' להכתב בפנקס הקהל כדרך שאר הסכמות וגם הכרזה בבה"כ ברבים וכמ"ש גם הרב מהרשד"ם בח"א בתשוב' סי' קמ"ט וז"ל אבל אני רואה את דבריהם וזכותם ברור כשמש מצד שתי טענות האחרונות א' הכחשת ההסכמ' שלא הוכרזה כלל ומסיק שם עבור שלא הוכרזה לכן בטלה ההסכמה וע"ש וה"ה בנ"ד הסכמה הנז' ג"כ לא הוכרזה רק היתה נחבאת אל הכלים עד שבא זה. והתעורר עליהם ההסכמה גזרת מהר"ף עבור שהיה מגלג"ל לעצמו ותולה קלקלת"ו בהחר"ם וכמ"ש ג"כ חכמי ק"ק וינא ומתחלה נתן עיניו בממונם שלא כדין וכמבוא' בריב"ש סי' קע"א אם החרימו הקהל שלא יעבור אדם על תקנתם אין על העובר כו' אפי' עבר במזיד אלא שהוא מוחרם כו' אבל לקנוס ממון ממה שלא פירשו בתקנתם אין לנו כו' ואף שמסיים בסוף התשוב' וז"ל אמנם במה שעבר על הסכמת הקהל במזיד כו' ראוי להעניש בממון כו' מ"מ מסיים שם שהתורה חסה על ממונם של ישראל ומכ"ש בנ"ד שאין ראוי להעניש הצבור בממון אף אם היו עוברים רק היו צריכים התרה על חרמיהם ומכ"ש במקום שלא היו עוברי' כלל שאינו כדאי לקנוס אותם בממון. וגדולה מזו כתב מהריק"ו בשו' נ"א על אנשי ק"ק אנקו"נה שעברו על החרם באיזה עסק ממון ומסיק לבסוף שטוב היה להם להחזיר הממון אם היה באפשר כו' וגם אי לדידי צייתי יקבלו עליהם תענית בכל שבוע ב"ה משך זמן מה עשרה מהקהל אם יהיה באפשר או לכל הפחות ג' מהם יתענו ב"ה וגם יתן כל נושא עול ביום התענית איזה דבר לצדקה אפי' לא יהיה אלא פרוטה ויחלקוהו לעניי העיר אם ישנם שם ביום התענית קודם שיאכלו וא"כ יעשו מובטח אני שיתעשת אלקים להם ולבניהם עכ"ל מהריק"ו א"כ נשמע שאין לקנוס הקהל אף אם עברו על החרם רק גזר עליהם שיתענו ויתנו פרוטה א' לצדקה ואף שיש בידם גזל גדול הנאכל ומכ"ש בנ"ד אף אם היו עוברים על החרם שאין ראוי להענישם ממון רק צריכין התרה על להבא וכמ"ש גם מהריק"ו הנ"ל שהם יתירו מכאן ולהבא כו' וק"ו בן בנו של ק"ו בנ"ד שלא עברו כלל על החרם כאשר אבאר בעזה"י. ובר מן כל הנז' מוכח דהסכמה הנז' לא היתה מפורסמת רק היתה כעין מתנה טמירתא דאל"כ אף אם נאמר שהקהל היו מזידין ח"ו אשר לא יאומן כי יסופר על קהל קדוש אשר המה מסויימים ומפורסמים בכל הארצות והמה מאחת הקהלות החשובות אשר המה בכל תפוצות ישראל אבל מ"מ נאמ' האיך אותו חסיד הרב מהר"ר שמחה הכהן הנז' נתרצה להיות פה אב"ד ור"מ ולא