שער אפרים עז

היו יודעים שירושלים תהיה כ"כ בצער ובדוחק אשר בכל עת ובכל שעה הנוגשים אצים כו' וכמבואר בשאלה ואין לך צרה גדולה מזו ויש לחוש שלא יתבטל ח"ו מעמד ומצב דק"ק ירושלים ת"ו וזה ממש כמעט פ"ש בודאי שהיו המקדישים נותנים את נכסיהם לפדות בהם אנשי ירושלים שיהי' להם קיום ומעמד ומצב כי באם יגורשו מהסתפח בנחלת ה' ויהיו מפוזרים ומפורדים מחמת החובות הנז' על מה יחול ההק''ש הנז' ואין לך אומדן דעת גדול מזה ובזה ודאי יהיה להם כפרת נפש אשר עשו חיזוק וקיום למעמד ומצב ירושלים לשארית יהודה וישראל הנמצאים שם מפליטת בית ישראל. והארכתי בזה במקום אחר בתשובתי אם יש שני אומדנות אחר איזה מהן נלך ונשאתי ונתתי בסוגית הגמ' דכתובות פ' אעפ"י במחלוקת ראב"ע וחכמים בענין שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה, וג"כ בסוגית הגמ' דיש נוחלין דף קל"ו בענין הכותב כל נכסיו לאשתו כו' ע"ש. ואף אם היה המעות דמי ההקדש ביד הגזברים בודאי אמרי' שלא ע"ד אותן הגזברי' הקדיש מאחר שזה עשרים שנה שלא היה שום תועלת לכפרת נפשם מנכסי ההקדשות כנ"ל ואין לך אומדן גדול מזה שאלו היו קיימים המקדישי' היו מוציאים המעות מידם וכמ"ש לעיל ואף שי"ל מה שמבואר בגמרא ובפוסקי' שבני העיר יכולים לשנות הנדבה אף נדבת יחיד וכמ"ש לעיל היינו בני העיר של המקדישי' כגון בנ"ד אלו היו רוצי' אנשי ק"ק מצרים אשר היו דרים שם המקדישי' לשנות הנדבה הנז' לצורך אנשי מצרים ולא לצורך אנשי ירושלים בזהו המשא ומתן של הגמ' ופוסקים הללו אם יש כח בידם לשנות כו' ומשא"כ בנ"ד שאנשי מצרים אינם רוצים לשנות הנדבה רק אנשי ירושלים רוצים לשנות הנדבה אשר התנדבו אנשי מצרים לק"ק שלהם וא"כ מי יאמר שיכולין לשנות. אבל ז"א דאדרב' הסברא הוא להיפך ואיפכא מסתברא דאף אליבא דדעת הפוסקי' שבני העיר אינם יכולין לשנות היינו כמו בנ"ד אלו היו אנשי מצרים רוצי' לשנות הנדבה לצרכם, ומשא"כ בני העיר אשר הנדבה הנז' שייך להם בזה מודים כ"ע דיכולי' לשנות וע"ז שייך ממש מ"ש בגמ' ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו וכפי שיטת ר"ת שהתיר לתת מעות הקופה לשומרי העיר כו' (ועיין במרדכי פ' בני העיר הובא בב"י סוף סי' קנ"ג בא"ח הבאתיו לעיל) וא"כ מכ"ש בנ"ד שרוצים לשנות לדבר מצוה גדולה שהיא כמעט פדיון שבוים ועלייהו דידהו רמי לפרנס את עניי עירם ולספק לת"ת שהרשות בידם לשנות ההקדשות הנז' ואף שכתבו הפוסקי' קצתם שבזמן הזה שאין מספיקין לעניים כל צרכיהם אין לשנות נדבותיהם אבל כד מעיינת במהרי"קו שורש ה' שכתב להקל בנדון שלו וק"ו בנו של ק"ו בנ"ד וע"ש במהריק"ו בסוף התשו' הנז' ותמצא שבנ"ד יש עשר ידות יותר לשנות הנדבות הנ"ל שהוא כמעט פ"ש שיכולין לשנות כל הנדבות לצרכם. וז"ל מהריק"ו סוף שו' ה' ואעפ"י שראיתי תשו' להרשב"א שכתב שכל מה שאמר בתלמוד שרשאין לשנו' בני העיר היינו דוקא בימיהם כו' עד וכ"ש כאשר ראוי לחשוב שיש בזה מעלת לעניי ירושלי' כדי שתושבי עירם ינהגו עמהם אהבה וריעות וזכר לדבר ההיא דפ"ק דערכין כו' ועוד שהרי דבר פשוט לפי הנלע"ד שלא נתכוונו המתנדבי' בעם שיזכו עניי ירושלי' בנדבתם עד שתגיע לידם כו' וכמש"ל באריכות מאי איכא משום שינוי דעת המתנדבי' כו' מ"מ הכא שיש לשער ולומר דאין כאן שינוי דעת המתנדבים כו' משום עניי ירושלים גלו דעתם שרוצים לזכות בהעמדת העניים שם כדי שיהיה להם זכות בזכות העמידה שם כי רב כי שם צוה י"י את הברכה לברך בשמו ולשרתו ואם ח"ו היתה ב"ה חריבה והשתות יהרסון צדיקים מה פעלו כו' עכ"ל ע"ש. וא"כ מכ"ש בנ"ד שי"ל יותר ויותר הני טעמי דלעיל דלשנות הנדבות הנז' שלא יתפרד ויחרב קיבוץ פליטת שארית בית ישראל ויהודה הנשארי' בירושלים וכמ"ש באריכות: ומזה נלע"ד דאפי' לדעת הר"י ן' מגא"ש שהחמיר ביותר דאין לשנות נדבות עניים אם לא באותן עניים ממזון לכסות כו' וכמבואר לעיל מ"מ מודה בנ"ד דיכולין לשנות כדי לעשות קיום ומצב ומעמד לירושלי' ולהציל אותם מחשש סכנות נפשות דהלא מבואר בגמ' דפ"ש מקרי מצוה רבה וכתב הטי"ד סי' רנ"ב וז"ל פדיון שבוים קודם לפרנסת עניים כו' ואין לך מצוה גדולה כפ"ש הלכך לכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילם יכולים לשנות לפ"ש כו' והטעם לפי שיש בו הצלת נפשות כו' א"כ בנ"ד אף שאינו ממש פ"ש מ"מ יש ג"כ חשש סכנות נפשות וכמ"ש לעיל וא"כ אף לדעת הר"י מגא"ש שמחמיר ביותר שאין לשנות נדבת עניים אם לא לצרכם דוקא מ"מ נלע"ד שמודה בנ"ד במקום שיש חשש סכנת נפשות וג"כ יש לזה טובה ג"כ לעניי ירושלים ת"ו ולת"ת כי באם ח"ו יתפרדו שארית בית ישראל היושבים בירושלי' על מה יחול הקדשות הנדבות הנז' העל עצים ואבנים כמבואר בשאלה. וא"ל דמ"ש הטור דלכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילם יכולין לשנות לפ"ש היינו דוקא בנדבת צבור ומשא"כ בנדבת יחיד שהוא חמור וכמש"ל אבל ז"א כדמשמע במהרי"קו שור' ה' ואף שיש לפקפק קצת בדברי מהריק"ו הנז' ועיין בב"ח ובש"ך מ"ש בזה והארכתי בזה במקום אחר ואין כאן מקומו וא"כ בזה כ"ע מודים ואף שהרב בעל תומת ישרים וגם קצת פוסקי' מחמירים לשנות נדבת עניים מ"מ בנ"ד מודי' מטעם הנז' ואף שזולת טעם הנז' יש ויש עוד לאלוה מילין ולחלק בין הנדון של הרב בעל ת"י לנ"ד אבל לפי טעם שכתבנו אין אנו צריכין לשום חילוק. ובזה מיושב ג"כ מה שיש מחלוקת בין הפוסקי' דהא דאמרי' דלדבר מצוה מותר לשנותם אי צריך עלוי דוקא או אף לדבר מצוה שפחיתא מינה ועיין במרדכי פ"ק דבתרא בשם מהר"ם ועיין בהר"ן פ' בני העיר מחלוקת הר"ן עם הרמב"ן ע"ש ולאפוקי בנ"ד כ"ע מודים ואין לך עלוי גדול מזה שזהו דומה כענין פ"ש שהיא מצוה רבה. ואף שאיתא בטח"מ סי' ק"א היה לו מטלטלין ויש עליו חובות לעכו"ם ואומרי' שאם יטלו ישראל אותם יבואו העכו"ם ויאסרו אותו ויהיה בשביה אין שומעין לו אלא יגבה ישראל חובו ואם יאסרוהו עכו"ם הרי כל ישראל מצווים לפדותו ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד יאמרו העניים מה לנו לפדות את כל בני העיר היושבי' בירושלים בממון השייך לנו לבד הלא אם יאסרו אותם ויהיו בשביה אז כל ישראל מחויבי' לפדותם וכמ"ש הרא"ש והטור בנו אבל ז"א קושיא שהרי כתבתי לעיל שבודאי לא הי' כוונת המתנדבים שיזכו עניי ירושלים עד שתגיע לידם כו' וכמ"ש לעיל בשם מהריק"ו. ובודאי מה שמחלק מהרי"קו לפי דעת הרשב"א שכתב שעתה שאין מספיקין צרכי העניים אין לשנות וכתב מהרי"קו וז"ל דאפשר לומר דאפי' הרשב"א מודה בכה"ג דדוקא כשגובים ליתן לעניים מיד הוא דאמר הרשב"א הרי הוא כגוזל העניי' שהרי מיד זכו בו העניים אבל בנ"ד דלא זכו בו העניי' עדיין עד שתגיע לידם כו' ודאי ראוי לומר דמודה הרשב"א שיכולין לשנות כו' עכ"ל מהרי"קו וזהו תמוה לענ"ד בדברי מהריק"ו שהרי תשו' הרשב"א הנז' בב"י סי' רנ"ט וז"ל וכתב עוד שאלת המקדיש שדה לעניי' וצוה שיחלקו הפירות בכל שנה ורצו הציבור לשנות ולהוציא הפירות לדברי' אחרי' תשובה אין רשות בידם כו' עד בזמן הזה שאין מספיקין צרכי העניי' לגמרי ועמד היחיד והקדיש להעניי' להוסיף על קצבתם אין ספק שאין הצבור רשאי' לשנות והרי הם כגוזלי' את העניי' כו' אם כן משמע מתשו' הרשב"א דאף אם לא זכו העניי' עדיין ולא צוה שיתן להם מיד רק כדי לחלק בכל שנה ואפ"ה כתב הרשב"א שהרי הוא כגוזל את העניי' ואין לחלק בין הקדיש קרקע למטלטלין ולומר שהרשב"א איירי במי שהקדיש שדה לעניי' והוי הפירות כאלו גדלו בקרקע שלהם ולכן כבר זכו בהם העניי' אבל ז"א שהרי מהרי"קו עצמו אינו מחלק בזה שזאת היא תשובת הרשב"א שמביא מהריק"ו סוף דברי הרשב"א. וביותר נפלאה בעיני שבשו' קכ"ח מביא תשו' הרשב"א הא דהמקדיש שדה לעניים והעתיק אותה מתחלתה ועד סופה וא"כ לא שייך חילוק זה אבל מ"מ בשאר חלוקי' שמחלק מוהרי"קו בהא דהרשב"א הם דברי' נכוני' וביותר לפי מ"ש מהריק"ו בשור' קכ"ח שמצא תשו' הרשב"א אחרת שסותרת את הראשונה שמשמע שחזר בו הרשב"א כו'. ועוד בר מן דין בנ"ד כ"ע מודים שהרי מסיים מהריק"ו שם בשם ה'. וז"ל וכ"ש אם יראה להם שגם זה תועלת העניי' אשר שם למען שלא תפול שנאה ותחרות ביניהם ובין תושבי העיר כו' וכמ"ש לעיל וינהגו עמהם באהבה וחיבה כו' וא"כ מכ"ש בנ"ד שיש כמה מעלות שיש בזה תועלת לעניי' ולת"ת שאם ח"ו יהיה פירוד במעמד ומצב בני הק"ק על מה יחול ההקדש הנ"ל וא"כ לא שייך בנ"ד לומר זה הדין אשר הבאתי בשם הטור ח"מ הנ"ל דכל ישראל מצווים לפדותו וא"כ לפי המבואר בשאלה שיש בזה חשש שלא יהיה פירוד ח"ו במעמד ומצב דקרתא קדישא דירושלים וגם כתבנו לעיל שנ"ד דומה כעין פ"ש וכמבואר בתשו' הרא"ש גבי שלשים פשיטים של ההגמון שיש חשש סכנות נפשות לפ"ז נלע"ד אף אם התנו המתנדבים שלא ישנו את נדבתם וא"כ היה מקום לבע"ד לחלוק שאינם רשאי' לשנות הנדבות הנ"ל כמבואר בתשו' הרב הרד"ך בית ל' אף שבאמת בראיה שהביא מהרד"ך הנ"ל שדיתי ביה נרגא וכמ"ש לעיל אבל ראיתי בבעל המפה סי' רנ"ט בי"ד ס"ב בהג"ה שכתב וז"ל ומ"מ אם התנה המקדיש שלא ישנו נדבתו אינו רשאי לשנות וא"כ גם בנ"ד יש פ"פ לומר שאם התנו המתנדבים בפירוש שלא ישנו את נדבתם אז אינן רשאין לשנותו אבל לפי הטעמים שכתבתי לעיל נראה שבנ"ד כ"ע מודים שיכולים לשנות שהרי מבואר בתשו' המזרחי סי' ג"ן הנ"ל שבכל צדקות והקדשות אזלינן בתר אומדנא וכמו שהאריך שם בראיות הבאתי קצת דבריו לעיל ואין לך אומדנא גדולה מזו שאלו היו יודעים המתנדבים שיגיעו לחשש פירוד ח"ו במעמד ומצב גבול אלמנת ירושלים ת"ו והמה נתונים בצרה גדולה מחמת שהנוגשים הישמעאלים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו והנושה בא לקחת ואינם יכולי' לצאת ידי חובתם ויש כאן סכנת נפשות וכמבואר בתשו' הרא"ש הנ"ל בודאי היו מסכימים דעתם ליתן את נדבותיהם לק"ק ירושלים תוב"ב לפדות בהם את נפשותיהם ולעשות מעמד ומצב וקיום לק"ק ירושלים ת''ו כי אין לך זכות גדול מזה ובזה יהיה ג"כ קיום לת"ת שבירושלי' ויש בזה זכות לנשמת המתנדבי' בעם וביותר שזה ערך עשרים שנה שלא הגיע שום תועלת לירושלים ת"ו ולא הגיע עדיין שום תועלת לנשמת המקדישי' עד היום כל הנז' כתבתי מה שנלע"ד ע"פ סוגית התלמוד ופוסקים ולרוחא דמילתא אמינא שיקחו הפרנסים והממונים דקרתא קדישא ירושלי' ת"ו את הנדבות שהתנדבו במצרים בהלואה ויפרעו בהם את חובותיהם שחייבי' לישמעאלי' והמה יתקשרו בכל חומר וחוזק ותוקף לחלק הרוחים המגיע ממעות הנז' בכל שנה כפי צוואת המתנדבי' ובזה אין שום נדנוד ופקפוק כלל וכמ"ש בגמ' הנ"ל האומר סלע זו לצדקה עד שלא ליד גבאי מותר לשנותה כו' והיינו להלותה כו' וכמו שהארכתי בזה למעלה וזה מקרי קודם שבאת ליד גבאי וכמ"ש לעיל אבל מה שנלע"ד ע"פ סוגית התלמוד והפוסקי' כתבתי לעיל וכל מה שכתבתי כתבתי דרך משא ומתן אם יראו דבריי בעיני מורי ורבותי היושבים על כסאות למשפט ולהם משפט הגאולה לבנות העיר על תלה כי מה אני ומה כחי להכניס עצמי במחלוקת פן ירוצו את גלגלתי והי' בדעתי למשוך את ידי מזה העסק רק באשר שהפציר החכם הנבון הגביר כמה"ר יעקב בהר' יעקב הראש והמנהיג דק"ק ירושלים ת"ו לא יכולתי פניו ריקם כריקם דמצר"ים ולהעלות על הנייר מה שנלע"ד דרך משא ומתן ודבר זה נפתח בקטנים כמוני ותסתיים בגדולים אשר בארץ המה לפדות במשפט ושביה בצדקה. אנכי עפר ואפרי"ם הוא הצעיר מבית אהרן מווילנא