שער אפרים עו

מהאומר סלע זו לצדקה אין ראיה דמקרי נדבת יחיד כי בסלע ג"כ הוא כמו שנשתקע שם בעלים כו' אבל לפי מ"ש לעיל בדברי מהריק"ו דמ"ש בגמרא האומר סלע זו לצדקה איירי ג"כ שיש טורח להגבאים להתעסק בהם ולא שיוציאו תכף דאל"כ היה אסור לשנות אם לא יפרעו כו' אתי שפיר דסלע מקרי שפיר דבר מסויים כמו מנורה קודם שנשתקע לפי שהתנדב סלע שיהיה קרן קיים כו' וא"כ מקרי שפיר נדבת יחיד קודם שנשתקע. גם מה שהקשה הרב מהרש"ך שם דף הנז' ע"ד וז"ל והנה הרב הגדול הנז' להכרח זה החילוק שחילק כתב וז"ל ותדע כו' ע"ש וכד מעיינת שם תמצא שבקל יוכל ליישבן וסוף דברי מהרש"ך הוא שפסק בפשיטות בנדון שלו שמותר לשנות מטעמו של מהריק"ו. וגם מדברי הרב מהרש"ח משמע כן שהסכים ג"כ לדינא של הרב מהרש"ך ושניהם לדבר א' נתכוונו כי על נדון א' דנו שניהם יחדו אף שמחולקים קצת בטעמם היינו דוקא בנדון שלהם שרצו לשנות ההקדש עניי צפת ת"ו לצורך נישואי בת בעל אחותו של המקדיש בשאלוניקו שהוא השינוי ממקום למקום וגם מהקדש עניי א"י לצורך הכנסת כלה בח"ל די"ל דעניי א"י קודם ע"ש באריכות אבל בנ"ד לשנות ההקדש באותו מקום עצמו גם הוא מסכים בפשיטות דיכולים לשנות ובפרט בנ"ד שהוא תועלת לכולם להציל אותם מחשש סכנות נפשות. וגם הגאון מהר"י טראני ח"א סי' ס"ג מביא ג"כ לשון מהריק"ו הנז' והסכים עמו לדינא וז"ל הרב מהריק"ו ז"ל הרחיב בכל מה שראוי לישא וליתן בדבר אם יכולין לשנות ההקדש מדבר לדבר כמו שהאריך בשור' ה' על מעות שהתנדבו לעניי ירושלים כו' ומעתיק המקור העולה מתשו' מהריק"ו באריכות ומסיק וז"ל קצרו של דבר הרואה כל מ"ש מוהריק"ו ז"ל באותו תשובה יראה בבירור שהממונה שמינהו בעל המעות להשתכר בהם ולסגל יכול לשנות מדבר לדבר אפילו במלתא דאיכא פסידא לגמרי לאותם העניים שהוקדש המעות לשמם ומסיק עוד מהרי"ט הנ"ל וז"ל ועוד כי כל מה שנשאו ונתנו הפוסקים ז"ל אם יכולים לשנות הצדק' לדבר אחר זהו בצדק' שיצאת' מתחת יד הנותן ונתנה ביד הגזברי' כו' די"ל דתכף שיצאו מרשות כו' הגזברים זכו בעד העניים כו' אבל בנדון שלפנינו שעדיין לא יצאו המעות מרשות הנותן כו' ובהא ודאי דמותר לשנותם וכדאמרינן בערכין האומר סלע זו לצדקה עד שלא בא ליד גבאי מותר לשנות' כו' וכיון שכן כשם שהוא עצמו בהיותו בחיים הי' יכול לשנותה כו'. ואם כן בנ"ד נדמה מענין לענין באותו ענין שיפה כח הנ"ד מבנדון שלו כפי השאלה שהובא לפנינו שאנשי מצרים הקדישו נכסיהם שלהם לירושלים דהיינו הקרקעות וקרקע בחזקת בעליה עומדת וכמבואר בגמ' פ' השואל ובכמה מקומות בתלמוד וכאלו לא יצאה מרשות המקדיש ויכול לשנותה לדבר מצוה אחרת. ואף שבודאי חל ההקדש ע"ג הקרקע ואפי' במי שגזל קרקע אם יכולים הבעלים להוציא מידו והקדישו מוקדש' וכמ"ש בב"ק פ' מרובה ובב"מ פ"ק ובשאר מקומות בתלמוד ודין צדקה לעניים יש לו ג"כ דין הקדש ועיין בתשו' הרא"ש ריש כלל י"ג ובח"מ סי' רי"ב מחלוקת הרמב"ם והגאונים והרא"ש בש"מ שאמר כל מה שיוציא אילן זה או שכר בית זה ינתן לעניים אם זכו בו העניים אף שהוא דשלב"ל ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד חל ההקדש על הנכסים וא"כ נאמר דהוי כגוזל את עניים אבל ז"א דכבר כתבנו בשם הרב מהריק"ו וכמה פוסקים דאין לומר בזה שזכו בו העניים מכמה טעמי' ואף שבודאי המקדישים אינם יכולי' לחזור בהם אבל מ"מ יכולים לשנות למצוה אחרת ובפרט בנ"ד דאין כאן שינוי גמור שזהו טובה לכל בני הק"ק דירושלי' ת''ו. וביותר לפי מ"ש בשם מהרש"ך בנדון שלו דודאי הגבאים של מעות ההקדש נקראי' גבאי צפת ת"ו ולא גבאי שאלוניקו שהמעות עתה בידם דגבאי שאלוניק שהמעות עתה בידם אין להם תורת גבאי שלא נתמנו אלא להתעסק במעות ולשלוח ליד גבאי צפת ת"ו כו' וא"כ ה"ה בנ"ד בודאי אם מינה המקדיש גבאי' במצרי' לא נתמנו רק להתעסק במעות ולשלוח המעות ליד ממוני ק"ק ירושלים ת"ו. ובזה מיושב שאל תשיבני ממ"ש המרדכי פרק בני העיר על ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בה"כ כו' ועכשיו אומרי' הקהל לבנות עליה בה"מ וראובן אומר אדעתא דהכי לא נתתיו והשיב דודאי ראובן לא מצי הדר ביה דנעשה נדר מכי אמר קרקע זו לבה"כ כו' ע''ש והעתקתיו קצת למעלה וא"כ משמע דתיכף קנה ההקדש הקרקע אבל ז"א קושיא דהיינו דוקא לענין שרוצה לחזור לגמרי אבל אם רצה לשנות ממצוה למצוה אפשר שמודה מהר"ם שהרשות בידו ואף שפסק שם אם הקהל ירצו לשנות הקרקע הנ"ל לבה"מ והוא מוחה אינן יכולין לשנות וא"כ לכאורה אף בנ"ד אינן יכולין לשנות אבל ז"א דבשלמא התם ראובן המקדיש עומד ומוחה שלא ישנו את נדבתו כו' וכמש"ל משא"כ בנ"ד שכבר נפטרו והלכו לעולמם ואדעתא דממוני' דירושלי' הקדישו וכמ"ש מהריק"ו וכמ"ש לעיל. וגם הרב מהרש"ך כתב סברא זו וז"ל יראה לי טעם גדול לשבח דכבר ידוע דיש יותר מקום להקל לשנות המעות קודם שבאו ליד הגבאי מלאחר שבאו וכמו שמוכח מגמ' דערכין כו' ובנ"ד מעות אלו שהקדיש הר' משה נ"ע לא באו ליד גבאי כו' וא"כ חשיבא הך מילתא כאלו הי' עדיין ברשות המקדיש כו' והיה יכול לשנותם כו' לצורך מצוה אחרת אף אם לא יפרע אחרים במקומו כו' ע"ש במוהרש"ך וא"כ מכ"ש בנ"ד וכמ"ש בסמוך. ובר מכל דין כפי המבואר בשאלה שזה זמן רב אחר פטירת המקדישים שלא בא שום תועלת לירושלי' ת"ו מנכסי המקדישים הנז' ובודאי אמדי' דעת המתנדבי' שיוציאו אנשי ירושלי' ההקדשות הנז' ויעשו מה שלבם חפץ לצורך דבר מצוה רק שיהיה להם לכפרת נפשם ומכ"ש להצלת נפשות וכנ' וגם מדברי הרב מהרשד"ם ז"ל מוכח ג"כ שפסק כמהריק"ו וסייעתו וז"ל בטא"ח סי' ל"ה מ"מ כתב במרדכי כו' עד וע"כ לא פליגי הני רברבי אלא במי שצוה סתם לצדקה ולא השליט לשום אדם עליה בפירוש הא אם השליט לאיזה אדם פקיד ושליט עליהם לעשות כאשר יראה בעיניו כו' ז"ל מהרי"ק שו' ה' אע"פ שכתבו הפוסקים דדוקא צבור רשאין לשנות אבל לא גבאי הלא כתבו התוס' שלדבר מצוה אפי' גבאי יכול לשנות וכ"כ בס' האש"רי ואפי' למי שחולק כו' עד אבל כו' כשנוחי נפש מניחים איזה מעות לצדקה וממני' גבאי' לצדקה ודאי מסתלקי' כו' א"כ בנ"ד הדבר ברור דכיון שהשליט ראובן לבנו שמעון כו' יש לו כח לשנות כו' עכ"ל הרשד"ם ע"ש וא"כ מבואר בהדיא שפסק כמוהריק"ו וכשיטת הרא"ש ור"ת וסיעתו. וכן פסק בתשו' הרב מהר"מ גאלנטי סי' ע"ו וז"ל ראובן שהקדיש ת' זוז כו' תשו' כו' א"ר האומר סלע זו לצדקה כו' וכתב הרא"ש ז"ל דלדעת ר"ת שמתיר לשנות קופה לכל מה שירצה כו' וגבאי נמי דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה אפי' בלא יפרענה כו' הא קמן דלדעת הרי"ף והרא"ש ור"ת שלדבר מצוה מותר לשנותה אפי' בלא יפרענה עוד כו' עכ"ל ע"ש ומוכח בהדי' מדברי הרמ"ג ז"ל הנ"ל שפסק ג"כ כשיטת הרא"ש ור"ת וחידש מדעתו שהרי"ף ג"כ פסק כר"ת ודלא כמ"ש הב"י בשם הרמב"ן והר"ן וכמ"ש לעיל וזהו ממש כמהריק"ו וכן פסק בתשו' הרב הגדול מהרא"ם סי' ג"ן ע"ש באריכות וכתבתי קצת דבריו לעיל ופוסק כשיטת הרא"ש ור"ת וסייעתו ולא חש לדברי הרב מגא"ש הלוי וכן פסק בב"י כשיטת ר"ת וסיעתו והביא בספרו הקצר סי' רנ"ו ס"ד לשון הרמב"ם ז"ל לפי שהרמב"ם סובר ג"כ כשיטת ר"ת וכמבואר בב"י שם. ואף שבעל המפה כתב שם בהג"ה אבל אם מינה בעצמו אין בני העיר יכולין לשנותה דלא על דעתן התנדב וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפי' לת"ת ומקור הדינים הנז' לקוחים ונובעי' מדברי מהרי"ו ז"ל סי' כ"ו וא"כ משמע שאם פי' הנותן עניי העיר אין להם לשנות וא"כ ה"ה בנ"ד אבל כבר כתבנו לעיל בשם מהריק"ו שחילק הא דאמרי' בגמ' מותר עניים לעניים איירי דוקא לעניים ידועים כו' עד אבל בנדון הזה שהתנדבו המתנדבים מעות כדי שיהיה הקרן קיים תמיד ומהריוח יתנו לכל העניים אשר ימצא שם פעם א' בשנה וכן בכל שנה ושנה ולא התנדבו לצורך עניים מיוחדי' כדי ליתן להם מיד כו' עד בההוא ודאי לא שייך למימר כיון שנגבה לשמם דלהם לבדם יותן ולא יוכלו הגבאים לשנות דאנן סהדי שהמתנדבי' כשהתנדבו לא עלה על דעתן שיזכו בהן אותן העניים שהיו בירושלים כו' ע"ש בדברי מהריק"ו וא"כ ה"ה בנ"ד ובהיות שכבר כתבנו לעיל שאנו מוזהרים לקרב דעת הפוסקים ושלא להרבות מחלוקת בישראל בין הפוסקים א"כ נאמר כאן דגם מהרי"ו סובר כמהריק"ו ומהרי"ו איירי בעניים ידועים ומפורשים וכן דעת בעל המפה שכ' וכן אם פי' הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלו' כו' כוונתו ג"כ לעניי העיר היינו עניים ידועים ומפורשים וילמד הסתום מן המפורש שאמר אח"כ או לעני פלוני שהוא ידוע ומפורש וה"ה בעניי העיר ג"כ איירי בידועים ומפורשים והוא דוגמת לשון המשנה דשקלי' מותר העניים לעניים מותר עני לאותו עני דאיירי ג"כ בעניים ידועים דוגמת מותר עני כו' כמ"ש מהריק"ו שם והוכיח מהמשנה הנז' דרישא וסיפא איירי בענין א' (ועיין בס' ב"ש סי' ל"ה מ"ש בזה) והמעיין במהרי"ו הנ"ל ימצא מבואר באר היטב שם שכוונתם בעניים ידועי' ומפורשים שמביא שם דברי הרא"ש שדחה דברי הר"י דהא דמותר העניים לעניים שאיירי שאירע דרך מקרה לגבות לעניים כו' והיינו לעניים ידועים כו' ע"ש וא"כ הא דכתב בעל המפה וכן אם פי' הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר איירי ג"כ בעניים מפורשים וידועים וזו ואצ"ל זו קתני בעל המפה לאפוקי אי איירי בעניי העיר ה"ל לחלק בין עניי העיר סתומים או עניי העיר ידועים ומפורשים ונלמד ממילא מכ"ש לעני פלוני ואף שמדברי הרשב"א בתשו' הובא בב"י סי' רנ"ט נראה שחולק בזה אבל עיין בדברי מהריק"ו שורש קכ"ח שמביא תשו' הרשב"א האחרת שסותרת את זו ועל תשו' האחרונה סמך הרב מהריק"ו הנ"ל וע"ש שורש ה' וכן הא דכתב בעל המפה אבל אם מינה בעצמו גבאי' אין בני העיר יכולין לשנותן דלא על דעתן מתנדבים ודברים האלה המה דברי הר"ן הובא בב"י סי' רנ"ו וא"כ נשמע מכאן דאין בני העיר יכולין לשנות אם מינה גבאים בעצמו וא"כ ה"ה בנ"ד אבל ז"א שהרי מבואר בשאלה זו שזה קרוב לעשרים שנה אשר הקדישו המקדישים את נכסיהם לירושלים ומעולם לא בא שום תועלת לירושלים מההקדשות הנז' ואיתא במרדכי פ"ק דבתרא על א' שנדב נכסיו לצדקה לימים ירדו קרוביו מנכסיהם וכתב ע"ז שיתן אותן נכסים לקרוביו הנז' כו' מטעם דאזלינן בתר אומדנא דאלו הוי ידע שירדו קרוביו מנכסיהם לא היה מניחם לאחרים כו' ויש חולקים בזה דאדרבא אומדן דעתיה דאפי' אם היה יודע שעתידין לירד מנכסים היה יהיב צדקתו לעניים מאחר שקרוביו עתה עשירים וכונתו שילך לפניו צדקתו כו' והרב מהרש"ך מביא מחלוקת הנז' וכתב דמוכח מעובדא הנז' שכבר נכנסו המעות ליד הגזברים לחלק לעניים ומשו"ה כתבו החולקים דאדרבא אומדן דעתיה כו' שיעשה כפרה לנפשו ומאריך שם הרב מהרש"ך ומסיים אבל בנדון שלו לא נכנס מעות ההקדש ליד הגזברים הממונים לפרנסת העניים אלא דחשיבי כאלו הם ביד המקדיש ועדיין לא נעשה מהם דבר לכפרת נפשו ואין ספק שאם היה רואה המקדיש בדוחק ובצער קרוב שלו ואמדי' דעתו שהיה בוחר שיהיו נתונים מעותיו לקרוב שלו כו' ע"ש ונלמד למד מן הלמד כי זהו ממש נ"ד מאחר שאנו רואים שזה עשרים שנה בקירוב אשר לא היה שום תועלת מההקדש הנז' לירושלים ת"ו והרי הנכסים וההקדש הנז' כאלו הוא עדיין ביד המקדישים ולא יצאתה עדיין מתחת ידי המקדישי' וא"כ לפ"ז אף לפי דעת מהרי"ו בתשו' סי' כ"ו שכתב דלא אזלינן בתר אומדנא ע"ש היינו דוקא היכא דזכו בו העניים אבל בנ"ד אף שקנה המקדיש לענין זה שאינו יכול לחזור בו אבל מ"מ יכול לשנות ההקדש דעדיין לא זכו בו העניים ויודה מהרי"ו דאזלינן בזה בתר אומדנא גדולה דמוכח כזה שאלו