שער אפרים עד

צורך עניים כו' ור"ל שבזה יתורץ מה שמביא הרא"ש את הירושלמי וביאר דבריו ואינו סותר דברי הר"י מגא"ש מהירושלמי רק באירע דרך מקרה כי מהירושלמי אין משם שום סתירה לדבריו כי בודאי גם הר"י מגא"ש ראה הירושלמי ופירשו בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים כגון ממזון לכסות כו'. ואף שיש קצת לגמגם בזה במה שמסיים הב"י אבל לדבר הרשות אינן רשאין לשנותן לא הפרנסים ולא הצבור ולפ"ד הר"י מגא"ש אפי' לדבר מצוה אינם רשאים לשנות רק לצורך עניים ממזון לכסות אבל מלתא דפסיקא נקט דכשגבו מעות דרך מקרה לעניים אז לכל הדעות אין יכולין הפרנסים לשנות לדבר הרשות אף לפי דעת הרא"ש ופשיטא לפי דעת הר"י מגא"ש אפי' לדבר מצוה אין עניים לעניים איירי בדבר שע"י מקרה א"כ גם הירושלמי איירי בכך דעלה קאי ומפרש אותו כלומר כו' והיינו שהירושלמי מוסיף אפי' בדבר שע"י מקרה מותר לשנות לצורך עניי' אחרים אם ראו הפרנסים שיש צורך בדבר ועיין לעיל בתשוב' זו דף כ"ט מ"ש שם בהג"ה מה שהכריח להירו' לפרש כן וא"כ בזה נסתלק תמיהת ה"ה ר' שלמה כהן בתשוב' הנז' מן הרא"ש הנז'. אך צ"ע למה אינו מפרש הרא"ש כפי' הראשון שכתבתי לעיל בירושלמי ומפרש פי' אחר שהרי לפי החילוק זה שבין דבר קבוע לדבר מקרה יוכל לפרש ג"כ פי' זה ובפרט שפי' זה נראה יותר מרווח לפי מה שראיתי בירושלמי שכתב ואין ממחין ביד הפרנסים "בכך משמע בזה שהפרנסים נותנים המותר עניים לעניים אין בני העיר ממחין בידן וכמ''ש לעיל ודו''ק יכולין לשנות רק לדבר שהוא צורך עניים כו' אבל מ"מ לכ"ע לכל הפחות לדבר הרשות אינן יכולין לשנות כו'. אבל מ"מ דברי הב"י צריכין ישוב במ"ש אח"כ וכ"כ הנמוק"י בשם הר"ר יונה כו' דאם הסכימו הצבור להרבות בצדקה כו' וההוא דהירושלמי דאין ממחין כו' היינו כשהסכימו לשנות מותר עניים לצרכי הצבור וכן כו' רשאים לשנות כו' קשה מהו וכ"כ הנ"י בשם הר"י ואדרבה זהו סותר מ"ש הב"י לפני זה והנ"י בשם הר"י לענ"ד בא לחדש דין אחר כשהסכימו הצבור להרבות בצדקה אין רשאין לגזול ולשנות לצרכיהם ומוקי הנ"י בשם הר"י ההוא דהירושלמי דאין ממחין ביד הפרנסים איירי במותר מפרנסתן כו' וזהו דין מחודש ולא איירי כלל לפני זה ואפשר שמ"ש הב"י וכ"כ הנ"י בשם הר"י קאי אדברי הטור שכתב דאם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כו' לא שנא ליתנם לצורך דבר אחר כו' וע"ז כתב הב"י שכ"כ הנ"י בשם הר"י אם הסכימו הציבור להרבות בצדקה ולחלק בתעניות ובימי תשובה אין רשאין לגזול ולשנות כו' והיינו ההוא דכתב הטור אם אירע מקרה כו' וכתב אח"כ הנ"י בשם הר"י דההוא דירושלמי דאין ממחין ביד הפרנסים איירי במותר דרשאין לשנות לצרכי צבור אם הסכימו הפרנסים כו' ע"ש. עוד הקשה הרב מהרש"ך על הר"י מגא"ש וז"ל ותו איכא למידק עליה על הראיה שמביא להוכיח סברתו מההיא דאמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי כו' עד ועל נפשי כאשר ראיתי הראיה הזאת בפסקי הרב הגדול מהריב"ל (בראשונות סימן מ"ט) תמהתי וראיתי בחידושי הרמב"ן ושמחתי מאד ועמדתי לראות אם היה מקום ליישב התמיה כי רבה היא שלא יקשה לדברי הר"י מגא"ש ולא עלה בידי שום דבר והנה התמיהה הזאת מועתקת בחידושי הרמב"ן וז"ל ומה שהביא ראיה מדאמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי כו' וקאמר אי ס"ד דהא דקתני ולשנותה לכל מה שירצו דאפילו לדבר שאינו לצורך עניים דכיון דהוי (רבה) ריש מתא למה ליה לאתנויי ולא חזינא ליה ראיה דאפילו כשת"ל כדבריו למה ליה לאתנויי הא הכל לעניים ותני רשאים לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה כו' ועיין בחידושי הרמב"ן שמסיים אלא מאי אית לך למימר דהא שינוי עקירת שם ותנאי בני העיר בעי כי ההוא דמגבת פורים כו' ע"ש בחידושי הרמב"ן. הנה כאשר שהרב מהרש"ך סמך על הרמב"ן בחידושיו וכתב שלא עלה בידו שום דבר ליישב התמיה הנז' וא"כ לפ"ד הרמב"ן ומהרש"ך טעה הרב מגא"ש ואחריו הרב מהריב"ל בדבר פשוט בסוגיא דשמעתתא במ"ש בגמ' רשאים לעשות קופה תמחוי כו' ולמה ליה לאתנויי כו' ולענד"ן ליישב דברי הר"י מגא"ש שדבריו מוכרחים בגמ' לפי שיש לדקדק בסוגיא שאמר בגמ' אמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לעניי דמתא וחד לעניי עולם הל"ל מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לקופה וחד לתמחוי וביותר שלפני זה אמר בגמ' אמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפי כו' כיון דשמע להא דתניא ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' ולשנות' לכל מה שירצו (כך הוא גירסת הרי"ף) וא"כ הל"ל ג"כ אח"כ מריש הוי עביד מר תרי כיסי כו' חד לקופה וחד לתמחוי כו' וקושיא זו קשה ג"כ להרב מגא"ש בסוגיא הנז' ועוד דלשון עביד תרי כיסי לא שייך בקופה ותמחוי שתמחוי הוא שגובי' בכל יום מיני מאכל וכיס שייך גבי מעות שגובים בכל עת ומכח הכרח קושיא זו למד הרב מגא"ש בגמ' דמ"ש אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לעניי דמתא וחד לעניי עולם עניי עולם היינו שבאים לדפוק על פתחי הגבאים שיתנו להם כסות וצרכיהם מה שאינו נוגע אל המזון כי המזון היו לוקחים מן התמחוי לכן הוי עביד תרי כיסי חד לעניי מתא מה שגבו מעות מע"ש לע"ש וחד לעניי עולם מה שגבו לכסות ושאר צרכיהם ולא רצה לשנות דהיינו באם שתהיה מעות בקופה והיו צריכים עניי עולם לקנותם כסות ושאר צרכיהם שאינו נוגע למזון לא רצה לשנות כי אף שאמרו בגמ' רשאין לעשות קופה תמחוי היינו לשנות ממזון עניי מתא למזון עניי עולם ומ"ש לשנות' לכל מה שירצו היינו לשנות מעניי מתא ממזון לכסות או מעניי עולם מתמחוי לכסות ושאר צרכיהם ולאפוקי לשנות ממעות הקופה השייך למזון עניי מתא לצורך כסות עניי עולם או איפכא מה שגבו לצורך כסות עניי עולם לשנות למזון עניי מתא אף שהמה צרכי עניים מ"מ לא רצה לשנות שיש כאן שני שינויים מעניי מתא לעניי עולם וגם ממזון עניי מתא לכסות עניי עולם או איפכא וזה היה סובר שאסור לשנות לכן עביד רבה תרי כיסי אבל כיון ששמע להא דא"ל שמואל לרב תחליפא כו' עביד חד ואתני איהו נמי עביד ואתני וא"כ בזה יתורץ הדקדוקים הנ"ל שלא אמר אביי מריש הוי עביד ב' כיסי חד לקופה וחד לתמחוי כי לא איירי פה מתמחוי כלל רק מכסות ושאר צרכי עניי עולם ולכן אמר ג"כ ב' כיסי שזה שייך גבי גביות מעות וזהו הוכחות הר"י מגא"ש כיון שרבה היה ריש מתא ורשאין בני העיר לשנות אף לדבר שאינו צורך עניים וזהו הפי' של ולשנותה לכל מה שירצו א"כ מכ"ש שרשאים לשנות ממזון לכסות אף שאינו באותן עניים ממש וא"כ למה עביד ב' כיסין מתחלה ולבסוף למה היה צריך להתנות כו' אלא ודאי שמ"ש ורשאין לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו היינו לדבר שהוא לצורך עניים כגון ממזון עניי עולם לכסות עניי עולם או ממזון עניי מתא למזון עניי עולם ומשא"כ ממזון עניי מתא לכסות עניי עולם דהוי שני שינויים זהו אסור לכן עביד תרי כיסי' אבל כיון ששמע הא דא"ל שמואל לרב תחליפא כו' עביד חד ואתני כו' שיהא רשאי לשנות ממזון עניי מתא לכסות ושאר צרכי עולם. ובזה מיושב תמיהת הרמב"ן בחידושיו ומוהרש"ך הנז' ומ"ש עוד הרמב"ן לחזק הקושיא וז"ל אלא מאי אית לך למימר דהא שינוי עקירת שם ותנאי בני העיר בעי כי ההוא דמגבת פורים כו' אין ראיה ממגבת פורים לשאר גביות וכמ"ש בגמ' דהאומנין ובתוס' שם וכמ"ש לעיל ואין אנו צריכין למה שמסיים הרמב"ן שם וז"ל דמ"ש ולשנותן לכל מה שירצו כששינו נמי אותו במעמד אנשי העיר קאמר וקסבר נמי רבה דכי אמרינן ולשנותן לכל מה שירצו ה"מ כשהוצרכו אח"כ לשנותה אבל שיתנו עליו מתחלה לא דבעינן כיס מזומן לכל א' וא' כיון דחזי לרב תחליפא כו' דמתני עם אנשי העיר ומודיען איהו נמי מתני עכ"ל ומה שהרב מוהרש"ך לא עלה בידו שום ישוב לתמיהת הרמב"ן לפי שאזיל לטעמיה שכתב שם בדף כ"ו ע"ד במ"ש לתרץ קושי' הרא"ש על הר"י מגא"ש שכתב שם דהא דלשנותן לכל מה שירצו פירושו באמת אליבא דעת הרב מגא"ש שיכולין לשנות אף ממזון עניי מתא לכסות עניי עולם כו' ע"ש באריכות ולכן לא עלה בידו ישוב הנז' על קושית הרמב"ן לפי שיטת הר"י מגא"ש ולענ"דן כמו שכתבתי לעיל. נמצא זכינו לדין מדברינו הנז' שיש שלש מחלוקת בדבר הא' שיטת התוס' דערכין דבני העיר יכולין לשנות נדבת עניים ודוקא לדבר מצוה אבל לא לדבר הרשות וגבאי אינו רשאי לשנות כלל אף לדבר מצוה והיא שיטת המרדכי בשם ר"י בפ"ק דב"ב וכמו שהארכתי בזה לעיל. השיטה השניי' היא דעת הרא"ש בפ"ק דבתרא דבני העיר יכולין לשנות אף לדבר הרשות והיא שיטת ר"ת וגבאי אינו יכול לשנות לדבר הרשות אבל לדבר מצוה אף הגבאי יכול לשנו' אפי' לדבר שאינו לצורך עניי' אף אם לא יפרענה עוד וכמבוא' בהרא"ש שם ולשיטת ר"ת הסכימו רוב מנין ורוב בנין הרא"ש והטור וסמ"ג וסמ"ק והרמב"ן והר"ן והרמב"ם וכמבואר בב"י סי' רנ"ו והב"י כתב שהרמב"ן והר"ן כתבו שהרי"ף סובר כשיטת הרב מגא"ש אבל עיין בפסקי הרקנטי סי' תפ"ב והובא קצתו בשלטי הגבורים פ"ק דבתרא מ"ש בשם הרי"ף דמוכח משם שהסכים הרי"ף לשיטת ר"ת ודלא כהר"י מגא"ש ובאמת מדברי הרי"ף המבואר בהלכות לא משמע שסבר כהר"י מגא"ש רק במ"ש ג"כ הפירוש דציפי דבי כנישתא שינו לבי מדרשא וכמו שהארכתי לעיל ובתשובת מהר"מ גאלנטי סי' ע"ו כתב שהרי"ף סובר כשיטת ר"ת והרא"ש וע"ש. השיטה השלישית היא דעת הר"י מגא"ש דאפי' בני העיר אינם יכולין לשנות נדבת עניים רק לצורך עניים כגון ממזון לכסות ומדור וכיוצא בו שהוא לצרכי עניים וכמבואר ברא"ש ובחידושי הרמב"ן פרק קמא דבתרא ועיין במהריב"ל בראשונות סימן מ"ט שכתב שהיא שיטת הרמ"ה ומהריק"ו שורש ה' כתב שהוא שיטת הרשב"ם והב"י כתב שהיא שיטת המרדכי בשם ר"י אמנם כבר דחיתי דבריו לעיל. הנה כמעט כל הנביאים מתנבאים פה אחד להם ודחו דברי הר"י מגא"ש ועיין ברמב"ן פרק קמא דבתרא ובתשובת המזרחי סי' ג"ן ובמוהריק"ו שורש ה' ובס' בני שמואל סי' ל"ה ובתשו' מהרש"ך ח"ב סי' ל"ח אף כי מחמת הקושיות אשר הקשו עליו אינו כדאי לדחות את דבריו כי בס"ד צרפתי את דבריו מכל סיג כמבואר לעיל אחת לאחת למצוא חשבון. ובזה נבוא אל נדון דידן כי השאלה שנשאל' לפנינו היא פרשה סתומה מכל צד שמבואר שם שהקדישו אנשי מצרים את נכסיהם לאנשי ירושלים אבל לא נתברר איך ומה הקדישו נכסיהם אם צוו המקדישים את נכסיהם שימכרו את נכסיהם ויהיה הקרן קיים והפירות ישלחו לק"ק דירושלים ת"ו וגם אם מינו גזברים במצרים על זאת הנדבה שיתעסקו קו במעות הנז' אם לאו וגם אם ציוו להגזברים בפירוש שלא ישנו את תפקידם דהיינו ההקדש הנז' לשום דבר שבעולם רק לאותו דבר שהקדישו או ציוו סתם ושאר חילוקי דינים יתבארו היטב בעזה"י. ובודאי אם הקדישו המקדישים את נכסיהם ולא מינו גזברים עליהם במצרים רק ציוו שישלחו הקרן לירושלים ושם יחלקו הממונים הנדבות לעניים או ללומדי תורה כפי רצונם בזה נלע"ד דפשיטא הן לפי שיטת ר"ת והרא"ש והנמשכים לדעתם והן לפי שיטת התוספו' דערכין דהרשות נתונה ביד ממונים דירושלים ת"ו לשנות ההקדש הנז' דע"כ לא פליגי אלא אי גבאי יכול לשנות כמו בני העיר לדבר מצוה אבל בני העיר כ"ע מודים דיכולים לשנות לדבר מצוה אף אם לא יפרעו אח"כ דלא גרעו מגבאי שכתב הרא"ש מהא דר' ינאי יזיף ופרע דגבאי יכול לשנות לדבר מצוה אף אם לא יפרע אח"כ ומכ"ש בני העיר דיכולין לשנות לדבר מצוה אף אליבא דעת התוס' הנז'. ואין לחלק בין נדבת רבים לנדבת יחיד שהרי בודאי יותר יש להחמיר בנדבת יחיד מנדבת רבים וכמבואר במהריק"ו שו' ה' אבל ז"א שהרי מבואר במרדכי בפ"ק דבתרא על ראובן שנתן ממונו לצדקה ואמר זה הממון ינתן בריוח והריוח ינתן לקהל לשכור רב הישר בעיניהם כו' ומביא ראיה מהא דר"ת שהתיר לתת מעות הקופה לצרכי העיר וא"כ מוכרח שאין לחלק בין נדבת יחיד לנדבת צבור וכן כתב מהריק"ו הנ"ל מהא דמרדכי הנ"ל וגם מהרא"ש בפ"ק דבתרא הנז' ואף שהרב מהריב"ל סי' מ"ט כתב דאין כח ביד הקהל לשנות אף לדבר מצוה