שער אפרים עג

חמור' עד שיתקיימו דבריו לכן אמר דמשום הזמנה אין לאסור כו' ובודאי אם היה מוחה היו אסורים לשנות נדבתו וכמבואר במרדכי הנ"ל וזהו שמסיים בתשו' הרמב"ן ובתשו' הרא"ש הנז' ואף אם קרובי נותני הצדקה צועקים כו' לא חיישינן כו' משמע שהמתנדב אינו מוחה או מטעם שהלך לעולמו ע"ש. ובזה מיושב ג"כ הקושיא שניה שמקשה הש"ך דהא ודאי שהכינו המעות ה"ל הקדש מעליותא כו' ובודאי הדין עמו שה"ל הקדש מעליותא שאינו יכול לחזור מדבורו ומנדרו וכמבואר במרדכי הנז' אבל שיהיה מותר לשנות נדבתו אם מוחה אף לקדושה חמורה זהו אסור ומה שלא סיים בטור סי' הנז' ובב"י דברי תשו' הרא"ש הנז' דמשום הזמנה אין לאסור כו' לפי שהטור וכן הב"י בספרו הקצר הביאו תשובת הרא"ש לענין נדבת רבים שהתנדבו לצורך בה"כ או לצורך בית עלמין ואז אין כאן קושיא כלל דיש לאסור משום הזמנה וכמ"ש הרב המזרחי בתשו' הנז' דמקרי הקדש מעליותא וכו' וג"כ מקדושה קלה לחמורה שרי וכמ"ש בש"ך. ואל תשיבני מהא דאמרי' בגמרא דערכין ישראל שהתנדב מנורה לבה"כ כו' שמחלק שם בין נשתקע ללא נשתקע שמותר לשנות נדבתו ואף אם המתנדב מוחה וכמבואר בבעל המפה סי' רנ"ט ס"ג דמשמע אף נדבת יחיד יכול לשנות אמנם בלא"ה צריכים אנו לישב זה לפי דעת המרדכי בשם הר"ם וצריך לחלק בין מנורה לשאר דברים ועיין בש"ך סי' זה ס"ק י"א וגם בהרא"ש פ"ק דב"ב בהא דרשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' ומביא הסוגיא דערכין ישראל שהתנדב מנורה כו' ע"ש. ואף שהרמב"ן בתשו' והרא"ש בתשו' הנז' מביאי' ראיה דאין שומעים לקרובי נותני הצדקות אף אם צועקים מסוגי' דערכין מעכו"ם שהתנדב מנורה כו' ומשמע דבישראל לא חיישינן לפעייתו כו' דמשמע משם אף אם מוחה המתנדב בעצמו אין שומעין לו אבל כבר כתבתי שזה לא עלי תלונתו רק על דברי הר"מ שבמרדכי הנז' צריכין ג"כ לישב זה ואינו קושיא דשם איירי אם הוא צועק שלא כדין אז בישראל אין חוששין לפעייתו וזהו ששייך בקרובים שם דאמרי' דדלמא אם היה חי המתנדב לא הי' מעכב ומשא"כ אם ישראל צועק כדין וכעובדא דהר"מ שבמרדכי אז שומעין לו ומ"ש בבעל המפה אפי' אם מוחה המתנדב איירי ג"כ שצועק שלא כדין כגון במנורה וכעובדא דמוהריק"ו שו' קצ"ג וכמ"ש. ועיין לקמן מה שכתבתי בס"ד בענין נדבת יחיד או נדבת רבים ושלימים וכן רבים פוסקים אף דנדבת יחיד יכולין לשנות מ"מ מודים בזה דאם עומד המתנדב בעצמו ומוחה שלא נדבתי ע"ד כן רק שלא ישנו נדבתי פשיטא שאינם רשאים לשנות נדבתו וכעין עובדא דהמרדכי בשם הר"מ וז"ש הרא"ש דמשום הזמנה אין לאסור ר"ל הואיל ואם היה מוחה היו אסורים לשנות נדבתו אף לקדושה חמורה וא"כ אף עתה שאינו מוחה אסורים לשנות נדבתו משום שהזמינו לבה"כ כו' דהזמנ' לאו מילתא וזהו שכתב ואף אם קרובי נותני הצדקה צועקים כו'. ותדע שיש לחלק בין נדבת יחיד לנדבת רבים לענין שינוי אף מקדושה קלה לחמורה שהרי מוכרח מהירושלמי דזרעי' דמצות בה"כ עדיפא ממצות צדקה דגרסי' שם רב חזי תרעא דבי כנישתא דקבני א"ל כמה ממון שקעו אבותי כו' עד וכי לית תמן בר איניש למילף באורייתא או חולים המוטלים באשפה וקרא עליו המקרא וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ומזה כתב התשב"ץ בשם הר"ר שמואל שטוב ליתן צדקה כו' לחולין עניים מליתן לבה"כ והוכיח מזה מוהריק"ו שו' קכ"ח מדקאמר בירושלמי חולים המוטלים באשפה וכן אומר הר"ר שמואל חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים עניים כ"א עניים סתם דטוב יותר ליתן לצדקה לבה"כ ע"ש וכ"כ מהרי"ק סי' רמ"ט בי"ד וא"כ כתב מוהרי"קו שו' הנ"ל דמנדבת צדקה לעניים מקרי שינוי למעליותא לצורך בנין ב"ה ולעיל בשו' ה' האריך מוהרי"קו ונשא ונתן אם רשאים לשנות נדבות שהתנדבו לצורך עניים שבירושלים לצורך בנין ב"ה שבירושלים וקשה על זה למה האריך להוכיח מהפוסקים אם רשאים לשנות הנדבה הנז' הלא הוי השינוי למעליותא מן צדקה לעניים לצורך בנין בה"כ אלא ודאי שיש לחלק דנדבת רבים לצדקה לעניים רשאים לשנות למעליותא לצורך בה"כ ומשא"כ נדבת יחיד ה"א דאסור לשנות אף למעליותא לכך הוצרך להאריך שם בשורש ה' וא"כ ה"ה בנ"ד בעובדא דתשו' הרא"ש הנז' במ"ש ומשום הזמנה אין לאסור. ואף שמוהרי"קו בשו' קכ"ח אינו מחלק בין נדבת יחיד כו' רק אם ספקי אנשי הקהל לתרווייהו או אם היחיד בא לימלך לאיזה מצוה יתנדב היינו לפי ששם מקשה מנדבת יחיד אנדבת יחיד ולכן מחלק חילוק הנז' ומ"מ מוכח מדברי מוהריק"ו דבנדבת יחיד ולא ספקי תרוייהו שאינן רשאין לשנות אף למעליותא אם לא ע"פ דרך המבואר בשו' ה' שהרי בשו' ה' הוי עובדא בנדבת יחידים ולא ספקי הקהל לתרוייהו ולכן הוכרח להביא ראיות אחרות דרשאין לשנות אף שהיה שינוי למעליותא וע"ש וראיתי בתשובת הרב מהרד"ך בחדר ד' שכתב וז"ל ועוד שאני אומר שאפי' לדעתו של הגאון מוהריק"ו ז"ל היינו דוקא שלא פי' המתנדב כו' אבל אם פי' המתנדב ואמר שלא יהיה רשות לגזברי' לשנותן כבנדון דידן פשיטא דזכו עניים ואין כח לגזברים לשנותן ואע"פ שהדבר פשוט ואינו צריך לראיה מ"מ לרוחא דמילתא אמינא דיש להביא ראיה מהא דעכו"ם שהתנדב מנורה דאסור לשנות משום דפעי כו' אבל בישראל לא דנראה דיש להחמיר טפי כשישראל מתנה שלא יוכלו הגזברים או הצבור לשנותם מנדבת עכו"ם כו' כ"ש בנ"ד כו' עכ"ל ע"ש ומוכח ג"כ מדבריו דאם הישראל המתנדב מוחה שאסור לשנות נדבתו אבל מה שמביא ראיה מהא דעכו"ם שהתנדב מנורה דאסור לשנות אפילו לדבר מצוה משום דפעי ומכ"ש לישראל שהתנה אף שהדין אמת באם שהתנה בפירוש אבל מ"מ מה ראיה זו מעכו"ם דפעי לישראל דגבי העכו"ם הטעם משום חילול השם לאפוקי ישראל וכמ"ש הרמב"ן והרא"ש דאף אם ימצא ישראל דפעי אם הוא שלא כדין לא חיישינן לפעיתו עוד צריכין אנו לישב לדעת הר"י מגא"ש שהביא הרא"ש בפ''ק דב"ב הא דישראל שהתנדב מנורה כו' איירי במילי דבי כנישתא דע"ד הצבור מתנדב שיכולין למכור אפי' למישתי ביה שיכרא ודבריו צריכין יישוב דהלא קשה על זה קושיות הרא"ש שמביא הרא"ש לפני זה בביאור דברי ר"ת שמקשה מהא דשעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא ושנייה חזנא דמקשה שם ואין לומר דשאני מילי דבי כנישתא כו' דהכא חזנא הוא דשנייה דהיינו גבאי ולא ציבור כו' ע"ש וא"כ קושיא זו ג"כ לפי דעת הר"י מגא"ש דדחי הא דישראל שהתנדב מנורה דאיירי במילי דבי כנישתא כו' דיכולין צבור לשנות וא"כ הא דשעזרק טייעא דשנייא חזנא דמוכח בישראל שרי קשה לפי דבריו דמוכח משם אפי' גבאי שרי. ולפי מ"ש לעיל בישוב דברי התוספות דהא דשנייה חזני איירי בממונים ועקורי העיר א"ש די"ל דגם הר"י מגא"ש ס"ל כן דגרס חזני ביו"ד וקאי על עקורי העיר אבל על הרא"ש תימה שלא דחה דברי הר"י מגא"ש מהא דשעזרק טייעא דשנייה חזנא ולפי דעת הרא"ש היינו הגבאים ואפשר הואיל והרא"ש כתב כן לפני זה א"כ ממילא נידחים דבריו אבל לפי מ"ש דגרס חזני אין כאן דחייה. עוד הקשה שם הרב מהרש"ך על הר"י מגא"ש וז"ל גם הראיות שהביא להכריח דבריו כו' מהא דתנן בשקלים מותר עניים לעניים אינו ראייה שהרי בהדיא גרסינן בירושלמי עלה מותר עניים לעניים ואין ממחין ביד הפרנסים וה"פ דמ"ש מותר עניים לעניים היינו בסתם אבל אם ראו הפרנסים שיש צורך לשנות הרשות בידם ויש לתמוה על הרא"ש שהביא לשון הירושלמי שמתבאר משם מה שיש לדחות בראיה שהביא הר"י מגא"ש מההוא דמותר עניים ודחק עצמו לדחות בטעם אחר שכתב דהתם איירי שאירע מקרה שהוצרכו לגבות כו' ע"ש באריכות ונפלאה בעיני על הרב מהרש"ך שדחה דברי הר"י מגא"ש כאלו לא ראה את הירושלמי ובאמת הסכים לדבריו הרי"ף רבו וכמבואר בב"י סי' רנ"ו וביותר תמוה על הרב מהרש"ך שהקש' על הרא"ש שהביא לשון הירושלמי ותמה עליו אמאי דחק עצמו לדחו' בטעם אחר כו' וכנז' לעיל אמאי לא שת לבו לישב דברי הרא"ש ושוייה לטועה חלילה. והרב מהרש"ח בספר ב"ש סי' ל"ה מתרץ קושית הרב מהרש"ך על הרא"ש הנז' וכתב ואפשר דהאי דכתב הרא"ש אח"כ וגרסינן בירושלמי כו' שרוצה לומר תי' אחר והוי כמו ועוד. הנה דבריו תמוהים מאוד חדא דגם הוא שוייה להגאון הר"י מגא"ש כאלו לא ראה הירוש' ולא תי' כלום על קושית הרב מהרש"ך בזה וגם מה שרצה לתרץ את דברי הרא"ש תמוה וכי היה טורח להרא"ש לכתוב בדבריו תיבת ועוד ובפרט שהרא"ש מאריך בפי'. הירושלמי וכתב על הירושלמי הנז' כלומר אם ראו הפרנסים שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם. אבל כד מעיינת בטור וב"י בי"ד סי' רנ"ו תמצא שדברי מהר"י מגא"ש נכונים לפי סברתו וגם הרא"ש יצא זכאי בדבריו וז"ל הטור שם וכתב הר"י מגא"ש ז"ל דוקא לצורך עניים כו' ור"ת פי' דלכל צרכי הציבור כו' ולזה הסכים הרא"ש וכו' ומיהו דוקא קופה ותמחוי כו' אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות כו' לא ישנו לצורך דבר אחר ולא אפי' לעניים אחרים וכתב הב"י ע"ז שדברים אלו לקוחים מדתנן פ"ב דשקלים. מותר עניים לעניים וכי היכי דלא תיקשי אהא דתניא רשאין לשנותן לכל מה שירצו הוצרך להעמיד ההיא דשקלים שגבו ע"י מקרה כו' והעתיק הב"י כל לשון הרא"ש דפ"ק דב"ב הנז' וגם מ"ש הרא"ש בשם הירושלמי דשקלים מותר עניים לעניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר אם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם ע"כ נראה דברי ר"ת עכ"ל וכתב הב"י ע"ז נראה שדעתו לומר דההוא דירו' דשקלים בבאין לשנות לדבר שהוא צורך עניים דוקא אבל לדבר הרשות אין רשאין לשנותן לא הפרנסים ולא הצבור עכ"ל הב"י הנה דברי הב"י צריכין ביאור מה הוקשה להב"י בהרא"ש שכתב עליו ונראה שדעתו לומר דההוא דירו' כו". ולענ"ד נראה שהוקשה להב"י קושית הרב מהרש"ך הנז' דלמה לא דחה הרא"ש את דברי הר"י מגא"ש בקיצור מההוא דירושלמי הנז' ולמה דחק עצמו לישב דבריו באירע דרך מקרה כו' לכן כתב הב"י ונראה שדעתו לומר דההוא דירושלמי דשקלים בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים ור"ל להרא"ש ג"כ קשה על דברי הר"י מגא"ש וכי לא ראה את הירושלמי הנז' שמבואר שם אף שמותר עניים לעניים אבל מ''מ אין ממחין ביד הפרנסים וזהו סותר את דברי הר''י מגא''ש הלוי כלומר שאם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם והיינו לפי דברי הר"י מגא"ש בבאים לשנות דוק' לדבר שהוא צורך עניים כגון ממזון לכסות כו' וא"כ לא קשה מהירושלמי על הר"י מגא"ש והוצרך הרא"ש לתרץ דבריו באירע דרך מקרה וז"ש ב"י ונראה שדעתו לומר דההוא דירושלמי דשקלים בבאים לשנות דבר שהוא (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר מה שאמ"ו הגאון זצוק"ל מיישב קושית הרב מהרש"ך בתשו' עם מ"ש הרב הב"י ז"ל ולענד"ן לישב קושיתו כפשוטו וזהו כי מן הירושלמי לבד בלא החילוק שבין דבר מקרה לדבר קבוע לא היה יכול הרא"ש לדחות ראיית הר"י מגא"ש כי אדרבה הייתי מפרש הירושלמי לסיוע לדברי הר"י מגא"ש והיינו מ"ש הירושלמי על הא דמותר עניים לעניים ואין ממחין ביד הפרנסים ר"ל אם בני העיר ירצו למחות ביד הפרנסים שלא יתנו המותר לעניים באומרם מאחר שנתננו להם די סיפוקם נעשה במותר לדבר מצוה אחרת או לצרכי הצבור על זה כתב הירושלמי שאין ממחין ביד הפרנסים כי בני העיר אין להם רשות לשנות אפי' לדבר מצוה כי אם לצורך עניים וכסברת הר"י מגא"ש ולכך הוכרח הרא"ש לדחות תחלה ראית הר"י מגא"ש ולחלק בין דבר קבוע לדבר שע"י מקרה כו' ואחר שזה החילוק הוא יתד נאמן אצלינו שהמתני' דמותר שאם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם והיינו לפי דברי הר"י מגא"ש בבאים לשנות דוק' לדבר שהוא צורך עניים כגון ממזון לכסות כו' וא"כ לא קשה מהירושלמי על הר"י מגא"ש והוצרך הרא"ש לתרץ דבריו באירע דרך מקרה וז"ש ב"י ונראה שדעתו לומר דההוא דירושלמי דשקלים בבאים לשנות דבר שהוא