שער אפרים עב

בפ"ק דב"ב אמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפי דבי כנישתא דבי מדרשא כיון ששמע להא דתניא רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו הוי יתיב וא"כ לא על הר"י מגא"ש תלונתו שהוא תלמידו כי אם על רבו הרי"ף ואין מי שיפרש פי' אחר דההיא דלשנות' בצדקה קמיירי דקאי על ורשאין לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו רק שהר"י מגא"ש ז"ל חידש זה מדעתו דדוקא לצורך עניים ומשא"כ לפי דעת הרא"ש וסיעתו דיכול לשנותה אף לדבר הרשות אבל עכ"פ הא דלשנותה לכל מה שירצו איירי בצדקה וא"כ היה לו להקשות קושיתו על הרי"ף היכי מייתי ראיה מיניה כו'. בשלמא על הרב מהרש"ך הנ"ל לא קשה קושיא זו דלמה לא מקשה מהרש"ך קושיתו על הרי"ף שמפרש ג"כ כמו שמפרש הר"י מגא"ש דהשינוי היה מציפי דבי כנישתא לבי מדרשא וא"כ דמי למעות שהוגבו לצורך עניים ושינו לצורך מצוה אחרת כו' וא"כ היכי יתיב אח"כ אציפי בבי מדרשא דיש לומ' דהרי"ף אינו סובר כהר"י מגא"ש במ"ש דדוקא לצורך עניים רשאים לשנות כגון ממזון לכסות ואפשר דהרי"ף סובר דרשאין לשנות אף למצוה אחרת לכן מתחלה לא הוי יתיב דסבר דאינן רשאין לשנות לצורך מצוה אחרת וציפי דבי כנישתא בבי מדרשא הוי השינוי דמי למעות שהוגבו לעניים ושינו לצורך מצוה אחרת וסבר מתחלה דאינן רשאין לשנות למצוה אחרת וכיון ששמע שרשאין לשנות לכל מה שירצו אף לצורך מצוה אחרת הוי יתיב זהו אפשר לפרש דברי הרי"ף ואינו קשה עליו כלום רק על תלמידו הר"י מגא"ש דסבר דאין רשאין לשנות רק לצורך עניים כגון ממזון לכסות וזהו דמי למצוה אחרת וא"כ קושיתו דוקא על הר"י מגא"ש דלמה הוי יתיב לסוף אבל על הרב מזרחי קשה למה לא מקשה קושיתו על הרי"ף דהיכי מייתי ראייה לשינויא דציפי כו' דלא מיירי בצדקה (וכפמ"ש לקמן בסמוך בס"ד יהיה ג"כ קשה על הרב מהרש"ך למה לא מקשה קושיתו על הרי"ף מכח קושיא אחרת). אמנם קושיתו מעיקרא ליתא מה שמקשה על הר"י מגא"ש שהפירוש ששינה מבי כנישתא לבי מדרשא ליתא דא"כ מאי כיון ששמע כו' ז"א קושיא דהראיה שמביא מהא דתניא ורשאים לשנותה שכמו שבמעות צדקה כגון קופה ותמחוי רשאים לשנותה והיינו לצורך עניים וה"ה בציפי דבי כנישתא לבי מדרשא. והייתי רוצה לדחוק דקושיתו הוא ג"כ כמו קושית מהרש"ך הנז' והבין דמ"ש הר"י מגא"ש דציפי דבי כנישתא ששינו לבי מדרשא ג"כ כמו שהבין הרב מהרש"ך שדמי למעות שהוגבו לצורך עניים ושינו למצוה אחרת וז"ש היכי הוי יתיב והלא ההיא דלשנותה בצדקה קמיירי כדפי' הוא עצמו ר"ל דלשנותה איירי בצדקה שמשנה לצורך עניים כדפי' הוא עצמו כי הר"י מגאש פי' דדוקא לצורך עניים כגון ממזון לכסות וא"כ איך מייתי ראייה לשנוייא דציפי מבי כנישתא לבי מדרשא דלא מיירי בצדקה כ"א למצוה אחרת וא"כ קושיתו הוא ממש כקושית הרב מהור"ר שלמה הכהן ז"ל ואף שגם זה אינו קושי' וכמו שתירצתי לעיל קושית מהרש"ך אבל לשונו של הרב מזרחי בקושיתו אינו סובל הפי' של קושי' הרב מוהרש"ך ז"ל. עוד הקשה הרב מוהרש"ך שם לפי דעת הר"י מגא"ש וז"ל ותו איכא למידק דיראה דציפי דבי כנישתא הוי לדבר הרשות וכמ"ש רש"י וגם במ"ש הרמב"ן בחידושיו יראה כן שכתב וממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום וגם הר"י מגא"ש מצמו כתב גבי דישראל שהתנדב מנורה שרצה לחלק כי היכי דלא תקשי לפי שיטתו ואמר דשאני התם דכל המתנדב לצורך בה"כ לדעת הצבור מתנדב דבה"כ עצמו יכולים למכרו אפי' למשתי ביה שיכרא וא"כ אמאי לא יתיב רבה אציפי דבי כנישתא בבי מדרשא כיון דציפי דבי כנישתא הוי צורך דבר הרשות השנוי לבי מדרשא הוי למעליותא דקדושת בי מדרשא עדיפא כל זה ראיתי לדקדק בשיטת הר"י מגא"ש ז"ל וצל"ע עכ"ל. ולא אוכל לידע מה פשעו ומה חטאתו של הר"י מגא"ש אשר מחו לו אמוחא במה שפי' אהא דציפי דבי כנישתא בבי מדרשא הלא דברים אלו לקוחים מדברי רבו הרי"ף שפי' ג"כ בגמ' הא דאמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפי דבי כנישתא היינו בבי מדרשא כו' וא"כ הוא הולך בשיטת רבו הרי"ף. ומכח פי' זה נראה מדברי הפוסקים שהביא הב"י בי"ד סי' רנ"ו וכתב שהרמב"ן והר"ן כתבו שכן נראה דעת הרי"ף כדעת הר"י מגא"ש ואין לנו הכרח מדברי הרי"ף שהסכים לדברי הר"י מגא"ש רק במה שפי' ג"כ הא דציפי דבי כנישתא היינו בבי מדרשא כי אדרבה הרי"ף כתב ג"כ סוגית הגמ' דערכין בפ"ק דבתרא הא דישראל שהתנדב מנורה כו' עד שלא נשתקע כו' מותר לדבר מצוה והיינו אף למצוה אחרת ומשנשתקע אף לדבר הרשות וזהו לכאורה כדעת ר"ת והרא"ש וצריכין אנו לישב ג"כ כמו שתירץ הר"י מגא"ש דשאני מילי דבי כנישתא וכמ"ש הרב מהרי"בל ח"א סי' מ"ט ע"ש וא"כ דברי הר"י מגא"ש המה ממש כהרי"ף וא"כ קשה ג"כ קושי' הרב מהרש"ך אהרי"ף דהלא מוכח דהציפי היה דבר הרשות וכמ"ש רש"י והרמב"ן כו' וא"כ אמאי לא הוי יתיב הלא השינוי למעליותא מבה"כ לבה"מ. אבל כד מעיינת תמצא שאין זה שינוי למעליותא הן כשתעיין בדברי הרי"ף הן בדברי תלמידו הר"י מגא"ש דהלא לפי דברי הרב מהרש"ך שהחזיק הקושיא במ"ש שהציפוי היה דבר הרשות וכמו שמוכח באמת מדברי רש"י וכמ"ש מהרש"ך אליבא דהרמב"ן בשיטה זו וא"כ לפ"ז שהציפי היה דבר הרשות בבי כנישתא לא מקרי דבר מצוה או דבר של קדושה א"כ מה לי שמקרי דבר הרשות בבי כנישתא או בבי מדרשא וא"כ אין זה שינוי למעליותא הלא לא הוסיף לעצמו שום תוספות מצוה או קדושה ואם היה בו מתחלה איזה דבר קדושה אזי בבי מדרשא היה מוסיף קדושה לעצמו וה"א דהשינוי בבי מדרשא הוי למעליותא ומשא"כ עתה דמקרי דבר הרשות בבה"כ וא"כ ה"ה בבה"מ ולא קנו הציפי שם בב"המ שום עילוי. ומצאתי ראיתי בירושלמי דמגילה פ' בני העיר הובא שם בר"ן במתני' ריש פרקין וז"ל כל כלי ב"ה כב"ה ספסלא וקולטרא כב"ה כילא דעל ארונא כארונא א"כ משמע משם דכלי בה"כ כבה"כ וספסל כו' יש לו דין בה"כ וא"כ ה"ה כלי בה"מ כבה"מ וא"כ לכאורה זהו סותר מ"ש וא"כ זהו מקרי שינוי למעליותא בהני ציפי דמעיקרא היה להם דין בה"כ ועתה ניתוסף להם דין כלי בה"מ שקדושתם חמורה. וצריכין אנו לומר דשאני ציפי דכנישתא דגריעי משאר כלים ותדע דאל"כ קשה ג"כ לפי דעת רש"י שכתב דשינוי הציפי ממעות הקופה לב"הכ וקשה למה לא הוי יתיב הלא היה ג"כ השינוי למעליותא דמצות בה"כ עדיף יותר ממצות צדקה לעניים וכמו שהוכיח מהריק"ו בשורש קפ"ח מתוך דברי הירושלמי הובא בב"י סי' רמ"ט ובש"ע דמצות בה"כ עדיף ממצות צדקה לעניים וא"כ למה מריש לא הוי יתיב אציפי כו' הלא לפי דעת הירושלמי דמגילה הנ"ל כל כלי בה"כ יש להם דין בה"כ ספסל כו'. וכן קשה קושיא הנז' על מהרש"ך הנז' שהחזיק קושיתו במה שאמר שהציפי היה דבר הרשות וקשה הלא יש להם דין בה"כ אלא צ"ל דשאני ציפי דגריעי מספסל ולדברי הכל מקרי דבר הרשות וא"כ בזה צדקו דברי הרי"ף והר"י מגא"ש וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו דממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום ואעפ"כ לא היה רוצה לשנותם כלל כיון ששמע שרשאין לשנות בענין שלה' דהיינו בבה"מ הוי יתיב דזהו נמי צורך אנשי העיר כו'. ובזה מיושב מ"ש הרב מהרש"ך בקושיתו על הר"י מגא"ש שכתב דמוכח מחידושי הרמב"ן דציפי הוי דבר הרשות הואיל וכתב דממעות המזומנות לצרכי אנשי העיר ובה"כ לקחום וקשה לכאורה היאך מוכח מזה דציפי הוי דבר הרשות אבל ממ"ש בסוף דבריו אעפ"כ לא היה רצה לשנותה יובן שקשה מהו הרבותא, שאמר ואעפ"כ אלא צ"ל דציפי הוי דבר הרשות ואפ"ה לא היה רוצה לשנותם וכמ"ש. וג"כ צ"ל מ"ש הרמב"ן בחידושיו לפי דעת הר"י מגא"ש ז"ל דממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום אין פירושו שגבו מעות בפירוש לצורך בה"כ דא"כ אסור לשנות המעות הנ"ל אם לא לקדושה חמורה וכמבואר בפ' בני העיר ובטור א"ח סי' קנ"ג וכאן לקחו ממעות הנז' ציפי דבי כנישתא שהוא דבר הרשות אלא הכי פירושו שממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום ר"ל שגבו מעות סתם לצרכי העיר שיעשו בהם כל מה שיצטרך הן לשאר דברים או לבה"כ. וראיתי מ"ש עמיתי בעל שפתי כהן בי"ד סי' רנ"ט ס"ק ד' שמקשה על דברי הרא"ש בתשו' וז"ל הש"ע שם ס"ב צדקות שהתנדבו לצורך בה"כ או לצורך בית עלמין יכולין בני העיר לשנותן לצורך בה"מ או ת"ת כו' וכתב הרב ש"ך וז"ל ובתשו' הרא"ש כלל י"ג סי' מ''ד מסיים ומשום הזמנה אין לאסור דאפי' למ"ד הזמנה מלתא היא ה"מ באורג בגד למת כו' וצ"ע דאפי' הוי הזמנה מעליותא מ"מ הא מקדושה קלה לחמור' שרי דהא מותר לעשות מבה"כ גופיה בה"מ כו' ועוד דהא ודאי בכה"ג שהכינו המעות הו"ל הקדש מעליותא דאל"כ אפי' לקדושה קלה שרי כו' וכ"כ בתשוב' הרא"מ סי' נ"ג כו' וז"ל וא"ת כשגבו מעות לבנות בה"כ או בה"מ כו' ובאמת הטור וב"י לא הביאו סיום דברי תשוב' הרא"ש אלו וצ"ע עכ"ל הש"ך. הנה באמת דקושיות הנז' צריכין ישוב ולא על תשובת הרא"ש לבד תלונתו כי מצאתי ראיתי ממש כפי מ"ש הרא"ש בתשוב' הנ"ל כתוב בתשוב' המיוחסת להרמב"ן סי' רע"ו וז"ל אם מעות של צדקה מותר לשנותה כו' לבנות בה"כ או לקנות ס"ת כו' תשוב' מדאמרי' מטפחת ספרים לוקחים כו' עד כ"ש מעות שהתנדבו לצורך בנין ב"ה ובית עלמין ומשום הזמנה ליכא דכטוי לארוג דמי ואם קרובי נותני הצדקה צועקים כו' לא: חיישינן כו' ע"ש שמסיים ממש כל התשובה כמ"ש הרא"ש בתשוב' הנ"ל וא"כ חלילה ליחס איזה טעות להמאורות הגדולים הנז' אשר מימיהם אנו שותים שלא ראו הגמ' דמותר לשנות מקדושה קלה לחמורה כו'. אכן נלע''ד דאין זה קושיא דמ"ש בתשובת הרב מזרחי הנז' דגביות המעות לבה"כ או לבה"מ מקרי מעשה ממש היינו דוקא בנדבת רבים וכמו שמסיים המזרחי בתשוב' וז"ל דשאני מעות שנגבו לצורך בה"כ כו' דהמעות שנגבו לא נגבו על דעת זו שאם לא יקנו בה"כ כו' שיחזרו ויתנו אותם לבעליהם כו' דאנן סהדי דמשעה שנגבו מיד כבר נתיאשו הבעלים מהם כו' שאפי' לא יקנו לא יחזרו לקחת אותם מיד הגבאי כו' ע"ש וא"כ זהו שייך בבני העיר שגבו לבה"כ כו' אז גבייתן מקרי מעשה ולא הזמנה ומשא"כ בנדבת יחיד שהתנדב לצורך בה"כ אז לא מקרי הנדבה רק הזמנה בעלמא עד שיתקיימו דברי המתנדב והזמנה לאו מילתא ואף אם היא מילתא מ"מ כטוי לארוג דמי וגרוע מזה דאסור לשנות נדבתו אף מקדושה קלה לחמורה אם מוחה על זה המתנדב עד שיתקיימו דברי המתנדב דלא נתיאשו הבעלים שישנו נדבתם. וראיה לדברי מהא דכתב המרדכי פ' בני העיר וז"ל ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בה"כ ואחר זמן רוצים הקהל לבנות עליה והיו העכו"ם מעכבים על ידיהם ועכשיו אומרים הקהל לבנות עליה בית תלמוד וראובן אמר אדעתא דהכי לא נתתיו והשיב הר"מ אלו ראובן לא היה דר בעיר דבני העיר יכולין לשנות מבי כנישתא לבי רבנן ואפי' לדבר הרשות כו' ואם ראובן מבני אותו העיר אינם רשאים לשנות בלא דעתו אם הוא עומד וצוח כו' ואם לא יוכלו עתה לעשות ימתינו כו' או שיפייסו את ראובן שיתרצה להם לשנותן עכ"ל ועיין בב"י בא"ח סי' קנ"ג וא"כ מוכח מדברי הר"מ שהביא המרדכי הנז' דבנדבת יחיד כשמוחה שאסור לשנות נדבתו אפי' מקדושה קלה לחמורה. וא"כ בזה צדקו דברי הרמב"ן בתשובה והרא"ש הנז' ומתורצים היטב שני הקושיות של הרב בעל ש"ך מ"ש בראשונה הלא אף אם הזמנה מילתא מ"מ הא מקדושה קלה לחמורה שרי אבל ז"א דהיינו דוקא בנדבת רבים או בנדבת יחיד שנדב אדעתא דבני העיר ומשא"כ ביחיד שלא התנדב אדעתא דבני העיר אז אסורים לשנות נדבתו אם מוחה אף מקדושה קלה לחמורה וכמבואר במרדכי בשם הר"מ הנז' ובתשובת הרא"ש מיירי בנדבת יחיד שהתנדב לצורך בה"כ כו' והיה אפשר לבעל דין לחלוק ולומ' דיש לאסור משום הזמנה שהתנדב לצורך בה"כ שאסור לשנות אף לקדושה