שער אפרים סט

לפני זה גם הפרנסים המה בכלל בני העיר או אפשר שמקשה אמ"ש לפני זה דאפי' הפרנסים יכולין לשנות בלי הסכמות בני העיר ושם אמרי' מותר עניים לעניים ואינן יכולין לשנות בשלמא על הגמ' דרשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' לא קשה מהא דמותר עניים כו' דשם איירי שהפרנסים אינם יכולין לשנות לאפוקי בני העיר יכולין לשנות לאפוקי לפי מ"ש הנ"י לפני זה אף אם לא הסכימו בני העיר יכולין הפרנסים לשנות א"כ קשה למה מותר העניים לעניים הלא הן הפרנסים הן בני העיר יכולין לשנות ואיך אמצא שאינן יכולין לשנות וע"ז משני ה"מ כשלא הסכימו בני העיר לשנותה ולא נתנו כח ביד הפרנסים לעשות מה שירצו לכן אסור להפרנסים לשנותה. ובזה מיושב מה שקשה לכאור' בדברי הנ"י שמתרץ הא דמותר עניים כו' כשלא הסכימו בני העיר לשנותה וקשה שזהו מילתא דפשיטא דמי ישנה את מותר עניים אם לא הסכימו בני העיר לאפוקי לפי מ"ש הוא מיושב שפירושו שהפרנסים רוצים לשנותה ולא הסכימו בני העיר עמהם וגם לא נתנו בני העיר להם רשות שמה שירצו לעשות הרשות בידם לכן מותר עניים לעניים ואין להפרנסים רשות לשנות ועיין מה שאכתוב מזה לקמן בס''ד במ"ש ממחין בידן היינו דוקא לצורך עניים מאחר שהמתני' דשקלים איירי לצורך עניים מאחר שהוא ע"י מקרה ומעות שע"י מקרה אסור לשנות אפי' לעניים אחרים וכמ"ש לעיל רק הירושלמי כתב על המשנה דשקלים הנז' שאין ממחין ביד הפרנסים היינו אם באו לשנות לצורך עניים אחרים. ומה שהכריח להירושלמי לפרש כן נלע"ד לפי שהוקשה לו במתני' דשקלים דאמרי' מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני כו' ולמה אינו אומר ג"כ בבבא דרישא מותר עניים לאותן עניים אלא ודאי מותר עניים אפי' לעניים אחרים והיינו אם ראו הפרנסים שיש צורך בדבר לשנות לצורך עניים אחרים אין ממחין בידן וכמו שמפרש הרא"ש אבל לדבר הרשו' פשיטא שאינן רשאין לשנותה אפילו הצבור לפי שאינן מעות של קופה אלא שע"י מקרה וזה שכתב הרא"ש אחר זה תכף על כן נראה דברי ר"ת ר"ל אחר שזה החילוק שחלקנו בין ע"י דבר קבוע או ע"י מקרה הוא יתד נאמן א"כ בודאי דברי הר"י מגאש דחויים הן על כן נרא' כפיר"ת. ובזה דברי הב"י במ"ש שנרא' שדעת הרא"ש לומר דההיא דירושלמי דשקלי' איירי בבאי' לשנית לדבר שהוא צורך עניים דוקא כו' המה נכונים וישרים למוצאי דעת ודו"ק: הרא"ש בפ"ק דב"ב בשם הר"י הלוי ובמה שחולק עליו בענין זה. א"כ נשמע מדברי הנ"י הנ"ל דקשה לו ג"כ קושית התוס' הא דגמ' דערכין ומתרץ דגמ' דערכין איירי ביחיד והיינו ביחיד המתנדב וכן נוכל לפרש התוס' פה בערכין וא"כ לפ"ז מיושב מה שהקשיתי מהא דשעזרק טייעא וכמו שהקשה הרא"ש דשנייה חזני דפומבדיתא דהיינו הגבאים די"ל שהגבאים יש להם דין בני העיר וכמ"ש הנ"י דגם המתנדב אם הוא מדעת הגבאים או הפרנסים רשאים לשנות מכ"ש הגבאים בעצמם או הפרנסים בעצמם ולכן איקפד רבא או רחבא מטעם דזמנין מקרי ואתי ומשא"כ לגבי ישראל מותר לשנות. ומיושב הדקדוק דפתח ביחיד ודוקא יחיד וסיים בבני העיר לפי שקאי על יחיד המתנדב וקראו בלשון יחיד. ואף שלכאורה דברי הנ"י חולקי' על התוס' שהתוס' סוברים דדוקא לדבר מצוה יכולין לשנות אבל לא לדבר הרשות והנ"י כתב ורשאים בני העיר לעשות קופה ותמחוי כו' ולשנותן כו' אפי' לדבר שאינו צורך עניים אבל ז"א ראיה שיש מחלוקת ביניהם דמ"ש הנ"י אע"פ שאינו לצורך עניים היינו מ"מ צריך שיהי' השינוי לאיזה דבר מצוה ולאפוקי מדעת הר"י מגא"ש הלוי דסבר דאינם יכולים לשנות כי אם לצורך עניים ממזון לכסות כו'. וא"כ דברי התוס' ממש המה כמו דברי הנ"י ומ"ש התוס' ודוקא יחיד קאי אמתנדב ומ"ש אבל בני העיר רשאים נכלל ג"כ הגבאים או הפרנסים ותוס' נקטו לשון הגמ' שמביאין ראי' מפ''ק דב"ב ורשאים בני העיר לעשות קופה ותמחוי כו' ותדע דלשון בני העיר לאו דוקא אלא שגם גבאי בכלל שהרי לפי דעת הרא"ש פ"ק דב"ב דגם הגבאים יכולין לשנות לדבר מצוה א"כ קשה למה אמר בגמ' דב"ב ורשאין בני העיר לעשות מקופה תמחוי הלא גם הגבאים יכולים לשנות לדבר מצוה אלא צ"ל דבני העיר לאו דוקא וה"ה שיש לדחות דמ"ש בגמ' ורשאים בני העיר כו' היינו לפי שרצה לסיים ולשנותן לכל מה שירצו היינו שאף לדבר הרשות ומשא"כ הגבאי. אבל לפי מ"ש שמ"ש התוס' דוקא יחיד כו' פירושו המתנדב לאפוקי הגבאים יכולי' לשנות א"כ קשה מאי מקשה בגמ' איני והא ר' ינאי יזיף ופרע דלמא ר' ינאי שהיה גבאי לכן היה מותר לשנות מעות צדקה ומ"ש בגמ' משבאת ליד גבאי אסור לשנות היינו יחיד המתנדב ואף שיש לישב דמ"ש בגמ' איני והא ר' ינאי יזיף ופרע לא שהיה ר' ינאי גבאי רק כשהיה מתנדב ר' ינאי איזה דבר לצדקה והיה צריך לו אח"כ אז היה יזיף מגבאי ופרע להגבאי וא"כ מקשי שפיר הלא משבאת ליד גבאי אסור לשנות' אבל ז"א שהרי רש"י מפרש בהדיא איני והא ר' ינאי יזיף ופרע ר' ינאי גבאי היה ויזיף ממעות צדקה לצרכו וא"כ הדרא קושי' לדוכתיה ואף שיש להקשות דמנ"ל לרש"י לפרש כן דמ"ש ר' ינאי יזיף ופרע פי' שהיה גבאי דלמא פירושו כמ"ש לעיל כשהיה ר' ינאי מתנדב כו'. אבל נלע"ד דדיוקו של רש"י הוא מגמ' דאם אית' דקושית הגמ' הוא דר' ינאי יזיף ופרע פירושו כשהיה הוא המתנדב א"כ לפ"ז קשה על התרצן היאך משני שאני ר' ינאי דניח' להו לעניים דכמה דמשהי מעשה ומייתי להו שהיה כופה את בני העיר לצדקה כו' בשלמא אם ר' ינאי הי' גבאי וכל מילי דצדקה נעשה על פיו ועל ידו והוא הי' כופה את בני העיר לצדקה ויכול להוציא מהם ולעשות עם מעות צדקה מה שירצה שפיר קאמר שאני ר' ינאי דניחא להו לעניים כו' דמעשה ומייתי להו כי הצבור לא היו יודעים כלום שהוא חייב מעות לצדקה והי' אומר ר' ינאי שאין בידו מעות צדקה כדי לחלק לעניים אבל אי אמרי' דר' ינאי לא היה גבאי ומ"ש דר' ינאי יזיף ופרע היינו כשהי' הוא המתנדב היה יזיף מהגבאי ופרע א"כ האיך אמר דניחא להו לעניים דמעשה ומייתי להו קשה האיך הי' יכול לכוף להקהל שיתנו מעות לצדקה לחלק לעניים הלא יאמרו לו הגבאים והציבור התקוששו וקושו קשוט עצמך כו' שאתה ר' ינאי תשלם תחלה את חובך מה שאתה חייב לצדקה ואח"כ יתנו הצבור מחדש מעות לצדקה לחלק לעניים כי ההלואה של ר' ינאי נעשית ע"י הגבאים והגבאי' יודעי' מההלואה זו ולכן פירש"י דר' ינאי גבאי הי' והי' יזיף ממעות צדקה בסתר שלא ידע מזה שום אדם ולכן היה מעשה הציבור ומייתי להו ולא היו יכולי' לומר הציבור התקוששו וקושו שישלם את חובו כי הציבור לא היו יודעים מזה שהיה חייב ממעות הצדקה. וסברא זו מוכרחת במרן הקדוש הב"י ז"ל בי"ד סי' רנ"ט שמקשה למה הי' צריך ר' ינאי ליזיף ופרע כדי לכוף הציבור באומרו דלית לי' מעות הלא אפי' שלא ילוה אותם היה יכול לומר לצבור שאין לו מעות כו' וא"כ מוכח דר' ינאי היה עושה זה בסתר שלא ידע מזה שום אדם ואז יכול לכופם ואם היה יודע שום אדם שיש מעות בצדקה או שהוא חייב לצדקה לא היה יכול לכופם כו' ע"ש. וא"כ מוכרח רש"י לפרש שר' ינאי גבאי הי' והי' יזיף ופרע בסתר כו' והי' ניחא לעניים כו'. אבל מ"מ קשה קושיתנו בתוס' דמאי מקשי' והא ר' ינאי יזיף ופרע הלא ר' ינאי גבאי הי' ויכול לשנות ודוקא יחיד המתנדב אינו רשאי לשנות נדבתו משבאת ליד גבאי ולכאור'] דקושיתינו הנז' יש לישב עם מה שכתבו התו' אח"כ וז"ל ודוק' לדבר מצוה כדאמרי' בשלהי שמעתתא ישראל שהתנדב מנורה כו' וא"כ לפ"ז מ"ש בגמ' אסור לשנותה היינו לפי פירוש התוס' דקאי על היחיד המתנדב היינו אף לדבר מצוה ומשא"כ הגבאים או בני העיר יכולין לשנות והיינו לדבר מצוה וע"ז מקשה איני והא ר' ינאי יזיף ופרע אף לדבר הרשות לצרכו ומשני שאני ר' ינאי כו' וא"כ דברי התוס' בזה עולים יפה דדוקא יחיד המתנדב כו' ומשא"כ גבאי או בני העיר שרי לדבר מצוה ומתורץ ג"כ הקושי' הא דשילהי שמעתתא דשעזרק טייעא דשנייה חזני כו' אבל כד מעיינת בתוס' אח"כ תמצא שא"א לומר כן שדוקא יחיד המתנדב אסור לשנות אבל גבאי מותר לשנות ובכלל בני העיר נכללו גם הגבאים ובודאי כל המשא ומתן הנז' בסוגי' התלמוד ובנ"י הוא נכון אליבא דהפוסקים הסוברים דגבאי יכול לשנות מעות צדקה לאפוקי התוס' פה בערכין אי אפשר לומר שיסברו כן שהרי התוס' כתבו אח"כ וז"ל והא דאמרי' גבי מגבת פורים כו' עד ובגבאי מיירי דמוכח מזה דגבאי אסור וכ"כ התוס' בהדיא בדבור שאחר זה דמ"ש בגמ' ורשאין בני העיר לעשות קופה ותמחוי דוקא בני העיר ולא גבאי כו' אף שהתוס' בעצמם מגומגמים וצריכין ביאור אבל מ"מ נשמע משם דגבאי אסור לשנות. ונלע"ד לפרש דברי התוס' דמ"ש משבאת ליד גבאי אסור לשנותה ודוקא יחיד פירושו בין איחיד המתנדב ובין אגבאי' כולם אסורי' לשנותה ולכן אמרו דוקא יחיד ולא קאמרי דוקא גבאי לפי שקאי בין איחיד המתנדב ובין אגבאי ולאפוקי בני העיר רשאים לשנותה וכן איתא בחידושי הרמב"ן בפ"ק דב"ב שכתב בהדיא משהגיע ליד גבאי אסור לשנותה בין המתנדב בין הגבאי כו' נשמר מזה שלא תאמר שיש איזה חילוק ביניהם וא"כ לפ"ז דברי התוס' בכאן המה מכוונים ממש כמ"ש התוס' אחר זה גבי מגבת פורים כו' עד ובגבאי מיירי לפי שגרע כח הגבאי לכן אינו רשאי לשנות ומשא"כ בני העיר רשאי' לשנות. אבל מ"מ דברי התוס' בעצמם מגומגמי' וצריכין ביאור רחב כי יש לדקדק בהם בהא דמקשו מהא דמגבת פורים ומגבת של אותה העיר כו' וכתבו דהיינו דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאי מיירי כו' ע"ש כנראה דהתוס' ארכביה אתרי ריכשיה הא דמגבת פורים דדוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאי מיירי דמשמע אבל בני העיר מותרי' אף בחוץ לעיר והגבאי לצרכי העיר מותר וזהו סותר דבריהם הראשונים שכתבתי דמתנדב או הגבאי אסורים לשנות כלל וכאן מחלקי' בין חוץ לעיר ובין צרכי העיר וה"ל להתוס' לתרץ בקיצור בגבאי מיירי לאפוקי לפי מה שמחלקים דוקא חוץ לעיר אסור אבל לצרכי העיר מותר הגבאי לשנות א"כ קשה ההוא דרשאים לעשות מקופה תמחוי כו' דהוא צרכי העיר ואפ"ה אסור לשנות הגבאי ודוקא בני העיר רשאים לשנות. ומצאתי ראיתי במרדכי בפ"ק דב"ב סי' תצ"א שכתב וז"ל ת"ר האומר סלע זו לצדקה כו' משבאת ליד גבאי אסור לשנותה כו' וההיא דפ"ק דב"ב דרשאי' לעשות תמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו פר"י בני העיר ודאי רשאים אבל ודאי גבאי שגבה קופה או תמחוי אינו רשאי לשנות אפילו לדבר מצוה ובני העיר רשאים לשנות לדבר מצוה וההיא דמגבת פורים כו' דמשמע דוקא לפורי' אבל לשאר מצוה לא היינו דוקא הגבאי כיון שגבה מגבת פורים אין בני העיר יכולים לשנותה למצוה אחרת וכן אם גבה לבני העיר אין הגבאי יכול לשנותה וליתן לעניי עיר אחרת אבל בני העיר יכולין לשנות מגבת פורים לדבר אחר ובלבד שיהי' לדבר מצוה דומיא דקופה ותמחוי כו' וה"נ רשאים לשנות מגבת פורים לעניי העיר אחרת כו' ע"ש והבאתי לשון המרדכי באריכות לפי שיש לדקדק בהם וגם מתוכם יובנו דברי התוס' בערכין כי המעיין בדברי המרדכי הנ"ל בשם פר"י תמצא שמ"ש התוס' בערכין בסוגי' זו ודוקא יחיד אבל בני העיר רשאין ודוקא לדבר מצוה המה ממש כדברי ר"י שהביא המרדכי הנז' שהגבאי אסור לשנות אף לדבר מצוה כו' וא"כ מה שמקשה בתוס' שלפנינו מההיא דמגבת פורים כו' הוא ממש קושית המרדכי בשם ר"י הנז', והנה בתוס' שלפנינו מאריך בקושיתו ומקצר בתירוצו ובמרדכי בשם ר"י מקצר בקושיתו ומאריך בתירוצו ומבין שניהם תסתיים שמעתא כי בתוס' שלפנינו מקשים מהא דהאומנין